Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שלישי, 12 בדצמבר 2017

חנוכה - תפילות וסגולות

תפילות וסגולות לחנוכה:


~ לא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה שלאחר ההדלקה.

~ ה"חוות יאיר": לשבת חצי שעה מול החנוכייה, להביט בשלהבות ולהירגע. לא לטגן סופגניות, לא להחליף טיטולים, לא להגיש שום דבר. פשוט לשבת.

~ כדאי להתפלל בזמן הזה! כתוב שמדליקים נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק, "עד שתכלה רגל" – ר"ת שער. מהשער הזה יוצאים מלאכים, אומר הרבי מרוז'ין. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. לו = ל"ו הנרות של החנוכיה. מעל נרות החנוכיה עומדים מלאכים, והם ממונים להעלות כל תפילה ותפילה שנאמרת ליד החנוכיה.

~ האדמו"ר מסלונים אומר שההבטה בנרות החנוכייה יש לה יכולת למחוק לך מההארד דיסק את כל הראיות האסורות שראית בחיים שלך. 

~ סגולה לומר שבע פעמים את הפסוק האחרון בפרק צ' בתהילים – "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".

~ לומר את כל פרק צ"א (יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן) 7 פעמים. פרק צ"א מכונה "שיר של פגעים". הוא מסלק מזיקים מהגוף ומהנפש, עין הרע ופחדים. החשמונאים היו מלחשים אותו במלחמתם ביוונים: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ - אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. המזמור תמך בניצחון המכבים. זו סגולה לשמירה מעולה.

~ ה"בן איש חי": יביט בנר, בפתילה ובשמן - ראשי תיבות "נפש". ההבטה היא סגולה לרפואת הנפש שלך ו/או של מישהו שאתה מכיר. למדנו שהשלהבות הן האור הגנוז שדלק לפני שנברא הפחד בעולם, וההבטה בשלהבות מרפאת פחדים ומביאה מרגוע לנפש. תוך כדי לומר את מזמור ל': "מִזְמוֹר שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי..." זו סגולה לריפוי הנפש, שבו תלוי הריפוי לכל חוליי הגוף.

~ סגולה לתשובה: יש לך בת שעזבה את התורה / בן שלא מניח תפילין. ליל חנוכה שחל בראש חודש טבת הינו לילה שמסוגל להשיב את הרחוקים בתשובה.

~ בתאריך הזה התרחש דבר מדהים בהיסטוריה: אדם רע חזר בתשובה. קראו לו ישמעאל. אביו, אברהם אבינו, כל כך שמח לראות את בנו מניח תפילין. באותו יום הוא נפטר. א' בטבת הוא יום פטירתו של אברהם אבינו, וה' הבטיח לו תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. "תיקבר בשיבה טובה" – ראשי תיבות טב"ת (הפוך). למה הוא נקבר בשיבה טובה? כי ביום מותו הוא ראה את ישמעאל בנו עושה תשובה.

הרה"ק רבי מ"מ מקוצק זי"ע: "פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה (שבת כ"א) - אפילו נשמות כאלו ("נר ה' נשמת אדם"), שהשבת אינה מעוררת אותן ואין להם השפעה עליהן, יש בכוחה של חנוכה לעורר אותן, שכן גם בימי החשמונאים נמצאו רבים מן היהודים במדרגה רוחנית שפלה מאוד, ואף על פי כן הושיע להם השם יתברך ובבת אחת נתעוררה בהם התעוררות גדולה…

~ בערב ראש חודש טבת עזרא הסופר גירש את הנשים הנוכריות שהיו נשואות לגברים יהודים. הוא פשוט סיים עם נישואי התערובת בדורו בתאריך הזה. מאז, מי שיש לה במשפחה מישהו עם גוי או גויה וחושבים לפרק את החבילה, ראש חודש טבת הוא הזמן להיפרד לשלום.

~ נר שמיני - "זאת חנוכה" - יום שמסוגל ללידה קלה, פוריות, תפילה על עקרוּת. הרבי מרוז'ין: אותה הפעולה שצדיקי הדור הגדולים ביותר אינם יכולים לפעול בתפילת נעילה ביום כיפור, יכול כל יהודי פשוט לבקש ולפעול בדמעות שיזיל מול הנרות ביום זאת חנוכה.

אומר המהר"ל: החוקיות הסדורה היא המספר 7: שבעה ימים, 7 כוכבי לכת. זה המזל. ויש מספר שהוא מעל המזל, מספר של שבירת מזל: 8. כל מי שמרגיש משהו עקר בחייו, משהו תקוע - זאת השעה לבקש, בזאת חנוכה, כשאתה עומד מול שמונת הנרות המדהימים.


~ החיד"א: ב"זאת חנוכה" (היום השמיני) תבכה כזה בכי, עד שכל השלהבות ייטּשטשו וייראו כמו מדורה. בכי כזה - ותפילתך נענית.


~ ה"בן איש חי": מי שיש לו ניתוח או בדיקה מאד חשובה יקבל על עצמו שבאחד מימי החנוכה לא יעשה מלאכה. מותר לנסוע או להדליק אור, אבל לא לעבוד וינצל מאותה צרה.


~ רבי מימון בן יוסף, אביו של הרמב"ם: אין להקל במנהג אל-ספינג', והם הצפיחית בדבש, והוא מנהג קדמונים, וכשהם קלויים בשמן הרבה, תהיה לו ברכת פרנסה כל השנה, שנאמר "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" . ומנהג אל-ספינג' אין לבזותו, וכל הזריז בו תבוא עליו ברכה וייקרעו שטרי חובותיו .


~ אומר הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל: חשוב לאכול את הסופגניות לבדן, ולא כחלק מהארוחה! וזאת משום שבברכת "על המִחיה", הנהוגה על מיני מזונות, אנו מזכירים את המזבח: על מזבחך ועל היכלך. כל שמחת החנוכה היא חנוכת המזבח וזו התפילה הכמעט-יחידה בה מזכירים אותו (בברכת המזון המזבח לא מוזכר).

יום רביעי, 29 בנובמבר 2017

פרשת וישלח - המשפחה היא הכח!!!

המשפחה היא הכח!!!


אחת הפגיעות הנוראיות של התרבות המערבית היא הפגיעה בתא המשפחתי.

עם השנים ממוצע גיל הנישואין עולה, ממוצע הילודה יורד, ולדאבוננו אפילו נשמעים קולות התומכים בכל מיני סוגים של קשרים שהקשר בינם לבין המושג 'משפחה' מקרי בהחלט. מקסימום 'אני', מינימום התחייבות למען משהו אחר.

בפרשתנו אנו שותפים למפגש הטעון בין יעקב ועשו לאחר 22 שנות נתק מתוח.

יעקב שברח לחרן לאחר שלקח מעשו את הברכות בחכמה, הקים משפחה בבית חמו לבן ועכשיו הוא חוזר הביתה לארץ ישראל.

עשו שומע את החדשות ויוצא לקבל את פניו של אחיו מלווה בארבע מאות איש חמושים.

כשסוף סוף הם נפגשים עשו נדהם מהמחזה שנגלה לנגד עיניו: "וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ?".

עשו לא מבין מה יעקב עושה עם הנשים והילדים, אנו עסוקים במאבק כוחות, עושר וכבוד ומה הם שייכים לכאן?!

עשו חושב שבני אדם הם כמו פס יצור טכני, איש ואשה נפגשים ויוצאים מהם ילדים. תהליך פשוט וקל, טכני מאוד, קר מאוד.

אבל עבור יעקב אבינו המצב שונה בתכלית. כל עניין המשפחה היה עמוק יותר מכל דבר אחר.

הוא עומד מול עשו ומאות אלפי הלוחמים שלו ובקול בוטח מגלה להם את הסוד: "לא בחיל ולא בכוח, אינכם מסוגלים להבין ולעולם לא תבינו. משפחתי היא הדבר החשוב ביותר בעולם, מכאן אני יוצא ולכאן אני חוזר. נשיי וילדיי הם הדבר הגדול ביותר בעבורי, מהם אני שואב את הכוח, את השמחה, את החיים. ולכן לא יעזרו החניתות, לא הפיתויים עבור עושר וכבוד, לא תנצחו אותי. אני בבית, ואין חזק ומאושר ממני"[1].

בראשית (לב,ד): "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים".

רש"י: "מלאכים ממש".

הרב מסעוד ריוח זצ"ל: לכאורה קשה וכי יש מלאכים שיש בהן ממש ויש לא?
ופירש בזה כי כאשר שמע יעקב שעשו בא וארבע מאות איש עמו, נתיירא וטעמו היה שהוא אין לו אוכלוסיא כנגדו, שבסך הכל יש לו רק 21 נפשות 11 ילדים 4 נשים 5 עבדים ששלח עם המנחה והם ביחד כ"א נפשות, ועל זה התפלל אל השי"ת הצילני נא מיד אחי מיד עשו, מיד שלח לו הקב"ה 380 מלאכים כדי להיות ביחד 400 חוץ מיעקב כנגד ארבע מאות איש של עשו, וזהו שכתב רש"י ז"ל מלאכים ממש, הכוונה כחשבון ממש שהם 380.

זאת אומרת שהמשפחה הם חלק מהמלאכים – חלק מהכח שלך!

לצערנו נפוץ מאוד היום שבמקום שהעבודה תהיה מכשיר לרווחת המשפחה, היא הפכה לדבר העיקרי שנותן לנו ערך, ואילו המשפחה נזנחה בצד.

אם המשפחה זה העיקר אז צריך מאוד מאוד להיזהר שהעבודה לא תגלוש גם לזמנים המשפחתיים.

"קופי משפחתי":


אתמול ילדי בא לעולם,
באותה דרך כמו כולם.
אך לי היו פגישות ותשלומים וערעורים,
והוא למד ללכת בעוד אני בסידורים.
ולפני ששמתי לב הוא כבר ידע לדבר,
וכשגדל והתפתח קצת הוא היה אומר :
אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה אותי,
ממש בדיוק, אתה יודע, קופי משפחתי.

סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה,
התינוק גדל, כבר לא בעריסה.
מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן,
אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן
וגם, אני מבטיח, יחד נתפנן.

אתמול מלאו לו עשר, בחור גדול ממש,
תודה על הכדור, אבא, בוא קצת למגרש;
תלמד אותי לקלוע "ג'מפשוטים" לסל.
היום אני עסוק, אמרתי, וחסל !
תשכח מזה, אמר, וכשהפנה לי גב
הספקתי עוד לראות אצלו כזה חיוך רחב,
שאמר: אהיה כמוהו, עוד תראו אותי,
ממש בדיוק, אתם יודעים, קופי משפחתי ...

אתמול הוא בא לחופש מהמכללה
כל-כך יפה, כל-כך בוגר, ממש שמחה גדולה,
בני, אני גאה בך, בוא שב קצת, נדבר...
מצטער, ענה לי, אבל אני ממהר;
זרוק לי את מפתחות המכונית, בבקשה,
אני יורד דרומה למשך החופשה.

אני מזמן בפנסיה ובני מזמן עזב
ורק אתמול הרמתי טלפון אליו.
בוא ניפגש, אמרתי, אולי תמצא קצת זמן .....
אין בעיות, ענה לי, רק תן לבדוק ביומן;
מצטער, נזכרתי שיש לי ועידה
ובכלל, אני טובע בים של עבודה.
טוב שצלצלת, אבא, והרבה תודה.

הנחתי את השפורפרת ואז עלה בדעתי,
שהוא נעשה כמוני, שחיקה אותי,
ממש בדיוק, אתם יודעים, קופי משפחתי.

בזכות הנישואין, יעקב היה שלם בכל !

בראשית (לג,יח): "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם".

רש"י: "שלם בגופו, שנתרפא מצלעתו. שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו שלא שכח תלמודו בבית לבן".

הגאון רבי יעקב חיים בנו של מרן ה'בן איש חי בספרו "ציצים ופרחים" דרש יפה שכל ענין השלימות היה בגלל הזיווג שלשם כך יצא ועתה חזר.

"שלם בגופו" כדברי חז"ל מאן דלא נסיב איתתא אתקרי פלג גופא – מי שלא נושא אשה אין גופו שלם אלא חצי, והנה אחר שנשא יעקב נעשה גופו שלם.

"שלם בממונו" ידוע שאין הברכה מצויה אלא בשביל ביתו – אשתו של אדם שנאמר "ולאברם היטיב בעבורה".

"שלם בתורתו" הרי אמרו חז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה, לכן כשיצא יעקב מארץ ישראל לא היה שלם בכל שלושה אלו, ומעתה בחזרתו אחר נישואיו נשלם בגופו בממונו ובתורתו.

אומר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: אתה בטלפון עם הבוס והמזכירה אומרת לך שאשתך מתקשרת אתה שם את הבוס בממתינה ומדבר עם האשה!!!

בין ההימליה לג׳ימליה (אבינועם הרש): באסון שהתרחש בשבוע שעבר בנחל צאלים נהרג ד״ר עמרי ניר בנפילה מצוק בעת שניסה להציל את בנו עילי - הוא חיבק ועטף אותו, ושניהם נפלו יחדיו. והעולם שותק.

למחרת נמרחו כותרות העיתונאים בגבורת האב ובטרגדיה. זה נמשך יומיים. תוחלת החיים המרשימה של אייטם שמקפל בתוכו את חורבן הבית. בכיתי. בקול ובשקט. התכווצתי כהורה. אב שבשברירי שנייה מתנהג כמו אבא ומוסר את נפשו בשביל חיי בנו. מובן מאליו? לא יודע. אקסיומת חיים שנעשתה מרגשת במיוחד בעולם משוגע שבו האמת מופיעה בלוק של זאב עם משקפי סבתא ורודים ושיניים גדולות. רוצים להאמין במשהו? להיות בטוחים בקרקע שמתחת לרגליכם? אמצו לכם סימן שאלה קטן, טפחו אותו, השקו אותו, טיילו אתו בחוץ. ככה זה כשהספק הופך לדבר האמין ביותר בשוק ואילו חוסר הוודאות זוכה לפופולריות של רודן צפון קוריאני.

אני חושב על ד״ר עמרי ניר הורה שהאינסטינקטים הקמאיים שלו להגן על בנו בגופו, לבטל את עצמו בשבילו, העמידו מראה חותכת וברורה לכל הורה ששומע על המקרה הזה, שגם המילים השורפות ביותר מתאדות כשהן נדרשות לתאר אותו. אני חושב על מאות אלפי ההורים ששמעו על המקרה במכונית, בתור לסופר, בכניסה לבנק, וישר חשבו לעצמם: "ואיך אנחנו היינו מתנהגים?" ואני רוצה כל כך לנחם את עצמי. להרגיע. להבטיח לעצמי שגם אני הורה טוב ומסור ששם את טובת ילדיו בראש סדר העדיפויות.

אבל למה ללכת כל הזמן למצבי קיצון? צוקים והרים גבוהים והרי ההימלאיה. בואו קודם נדבר על הרי הג'ימיילים ועל העבודה ועל שאר הדברים ששותים לנו בקשית את הזמן היקר הזה שאמור להיות מוקדש לילדים. כי בדיוק הרגע הגיע עוד דוא׳׳ל ממש חשוב, והנה נשאבו לנו עוד דקות יקרות שלא יחזרו. ופתאום אני מרים מהמסך את העיניים האדומות שלי ומגלה שהתינוק הקטן שלי התחיל ללכת ומחכה שאתייחס אליו, אבל גם את זה פספסתי כי בדיוק הייתי עסוק בלהציל את העולם...

לזכרם של ד׳׳ר עמרי ניר ובנו עילי, שהמילים "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו" הנאמרות עליהם - מקבלות בפעם הראשונה משמעות אחרת לגמרי".





[1] עד כאן מדבריה של הראלה ישי.