יום שישי, 25 באפריל 2014

פרשת קדושים - ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך כמוך


מסופר שפעם היו שני חברים טובים ואוהבים זה לזה. יום אחד העלילו על אחד מהחברים עלילה והוא הועמד למשפט. לאורך כל הזמן ניסה חברו להציל אותו ולהגן עליו כדי שלא יצא אשם במשפט, ולא הצליח. לבסוף נקבע שהוא אשם, והחליטו השופטים להוציא אותו להורג בכיכר העיר. החבר המשיך וניסה לפעול להצלת חברו, ולבדוק אפשרויות חנינה למיניהן, אבל אחרי שכל האפשרויות נגוזו, הובא החבר שהועלל עליו לכיכר העיר. כאשר ראה שהולכים להוציא להורג את חברו הטוב, קפץ השני וצעק "עיצרו! אני מודה! אני עשיתי את זה! אל תוציאו אותו להורג! אני מודה!". הבין הראשון שחברו מנסה להציל אותו במחיר חייו שלו והחל גם הוא לצעוק "לא, לא! זה לא הוא! זה אני! אני עשיתי את זה!". מיד התחילה מהומה גדולה, וכמובן שפסק הדין לא יצא אל הפועל באותו היום. הובאו שני החברים אל המלך, והוא שכנע אותם לספר לו מה באמת קרה, אחרי שהבטיח להם שלא יפגעו. סיפרו לו החברים את האמת, ואת העובדה ששניהם למעשה חפים מפשע, אך ניסו להציל איש את רעהו. כששמע המלך את הסיפור, התרגש והתרשם מידידותם האמיצה וביקש מהם: "בבקשה מכם, הוסיפו אותי כשלישי בברית חברותכם. כמה רוצה אני להיות חלק מחברות שכזו".

זו גם הסיבה שהפסוק שמצווה "ואהבת לרעך כמוך" ממשיך "אני ה'"- כאשר ה' רואה שיש אהבה בינך לבין רעך, הוא גם רוצה להשתתף ולהכנס לחברות שלכם, יחד אתכם, ולהיות איתכם ביחד.
כשיש חברות טובה זה גן עדן כבר בעולם הזה!!!

אדם אחד הגיע לשמיים, ביקש לדעת את ההבדל בין גן עדן לגיהנום, סיפרו לו: בגהנום - שדות ירוקים,בתים יפים. שולחנות עמוסים כל טוב ואנשים סביב השולחן רק מה? אין להם מרפקים אינם יכולים להגיש את האוכל לפה...
ובגן עדן? שדות ירוקים,בתים יפים שולחנות עמוסים כל טוב וגם שם אין לאנשים מרפקים אלא מה? שבגן עדן הם מגישים למי שמולם כך עם ידיים ישרות ללא מרפקים וכך מאכילים האחד את השני..

כותבת הגמרא (שבת לא:): "מעשה בנכרי שבא לפני שמאי, אמר לו גיירני על מנת שתלמדני את התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו.

בא לפני הלל: גייריני, אמר לו "דעלך סני לחברך לא תעביד" זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור".

מאיפה רואים שהמצווה של "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" מכילה בתוכה את כל המצוות?

כלי יקר: "הגר ביקש ממנו שימסור לו כלל אחד הכולל את כל התורה,  ועל דרך המליצה אמר כשאני עומד על רגל אחת, כוונתו היתה למסור לו דבר הנאמר מהר בלשון קצרה , שאם יזכור כלל זה, יזכור את כל מצות ה'. ולמדו הלל פסוק "ואהבת לרעך כמוך אני  ה'" כל דעלך סני לחברך לא תעביד.

מצוות התורה מחולקים לשני סוגים האחד הוא: המצוות שבין אדם למקום ויסוד אחד לכולם האמונה בה'.  הסוג  השני הוא: המצוות שבין אדם לחברו ויסוד לכולם הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" .

סוף הפסוק אני ה', דהיינו היסוד שעליו עומדות כל מצות התורה כוללות את כל הדברות הראשונות שבין אדם למקום.

וכל חמשה דברות אחרונות הם כנגד ואהבת לרעך כמוך, כי שניהם כוללים את כל המצוות שבין אדם לחברו.

גם מדברי רבי עקיבא (תלמוד ירושלמי נדרים פרק ט): "ואהבת לרעך כמוך ר' עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה" - משמע שמצוה זו כוללת את התורה כולה.

איפה הפנים ר' עקיבא כלל זה?

גמרא (יבמות דף סב עמוד ב): "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה".

אחרי ה24,000 תלמידים שמתו לו ר' עקיבא העמיד 5 תלמידים חדשים אחד מהם ר' שמעון בר יוחאי!

מהמדרש רואים שרשב"י ידע מה המעלה של אהבת חינם:

שיר השירים רבה (א' ד"ה ב ד"א נגילה): "אמר רבי אידי: מעשה באשה אחת בצידן (=בית צידא, עיירה ליד הכנרת) ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, אתון גבי ר' שמעון בן יוחאי בעיין למשתבקא דין מדין (ביקשו להפרד זה מזה) אמר להון: "חייכון: "כשם שנזדווגתם (התחתנתם) זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה". הלכו בדרכיו ועשו לעצמן י"ט (יום טוב) ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי. כיון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך". מה עשתה היא? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: "שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא". בחצי הלילה ננער משנתיה כיון דפג חמריה אמר לה: "בתי היכן אני נתון?" אמרה ליה: "בבית אבא". אמר לה: "מה לי לבית אביך?" אמרה ליה: "ולא כך אמרת לי בערב כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!" הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם ונפקדו".

למה לא התפלל עליהם לפני כן? כנראה שרק אחרי שהראו אהבה כ"כ יפה אחד לשני יכל לקרות נס כזה גדול!!!

כותב האלשיך הק': "ואהבת לרעך כמוך אני ה' – אני הוא שם של דין כמו שכתוב 'בכל מקום שאמר אני - הוא ובית דינו', אם האדם אוהב את חבריו אז השם 'אני' של דין נהפך לשם הוי-ה רחמים".

בעל התניא [היום-יום כח' ניסן]: "החסידים שאלו את אדמו"ר הזקן: איזה עבודה נעלית יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל? ויען: אהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של כל אחד מישראל. ומקרא מלא דיבר הכתוב: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' " הרי דגדולה אהבת ישראל, דאוהב מה שהאהוב אוהב (יותר גדול לאהוב את החבר של האהוב מאשר את האהוב עצמו...)".

"יהודי קשה יום נכנס פעם אחת לרבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי" זצוק"ל, לתנות בפניו את צערו ולזכות בברכתו ועידודו. הוא נשתהה בחדרו שעה ארוכה, ומבעד לדלת יכלו היושבים בחדר הסמוך לשמוע היאך הוא מספר לצדיק את כל ייסוריו ומכאוביו. לבסוף, בירכו ה"בבא סאלי" ועודדו עד שיצא שמח ופניו מאירות מתוך אמונה שיוושע בע"ה. משרתו של ה"בבא סאלי" נכנס תיכף לאחר יציאתו, למסור לו את עניינו של המבקש להיכנס אחריו. משנכנס, ראה את ה"בבא סאלי" כשראשו בין כפות ידיו והוא גועה בבכייה. משהבחין הצדיק בכניסתו של המשרת, הגביה את ראשו ואמר לו: "לעיתים כה כואב אני את כאב הזולת, עד שאני מתפלל שייחתכו שתי ידי ויהיו כפרה למען יירפא יהודי מייסוריו!"

הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצוב זכותו תגן עלינו הקפיד, בין השאר, לקיים בכל מאודו מצוות ביקור חולים וממש לא פסח על אדם אחד בקהילתו הגדולה שלא ביקרו בשעת חליו. פעם נכנס רבי לוי יצחק לבקר חולה אחד, שהיה נוטה למות, ומצאו מתפתל מצד אל צד בדאגה ובחוסר מנוחה. ממה אתה מודאג בשעה זו? שאל רבי לוי יצחק את החולה שלפניו. רבי קדוש! השיב האיש בקול רפה מחמת החולשה. הנני חש כי שעותי ספורות ולבי מלא חרדה במה אני בא לעולם האמת ומה יהא חלקי וגורלי בעולם הבא!!! הצדיק רבי לוי יצחק קם מכסאו, גחן אל פני החולה הנרגש וקרא: אין כל מקום לדאגה מצדך. זה עתה גמרתי בלבי לתת לך במתנה את כל חלקי בעולם הבא. מיד עשה הצדיק קבלת קניין על מתנתו לחולה, ופני האיש נראו לפתע מאושרים ושלווים. כעבור שעה קלה עצם החולה את עיניו ושבק חיים לכל חי. שאל אחרי כן אחד ממקורבי הצדיק את רבי לוי יצחק: רבנו, כשנכנסת לחדרו של אותו חולה, ראית בוודאי שרגעיו ספורים וכל עידוד אינו עשוי להועיל לו אלא לשעה קלה בלבד. מדוע נהגת כלפיו ברוחב לב כזה, והענקת לו את כל עולם הבא שלך? שמע בני – השיב הצדיק מברדיצ'ב בהתרגשות: נוח לי למסור את עולם הבא שלי, כדי לחסוך רגע אחד של צער ודאגה מיהודי חולה!!!

מקורות נוספים:

תלמוד ירושלמי (נדרים ט,ד): "ּכתיב: 'לא תקם ולא תטר את בני עמך', היך עבידא? הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי, תחזור ותמחי לידיה?!". (היה חותך בשר, וחתכה הסכין את ידו האחת. האם יחזור ויחתוך את ידו השניה?!).

מסילת ישרים (פי"א): " 'ואהבת לרעך כמוך', כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש".

תניא (פרק ל"ב): "בשגם שכלן מתאימות ואב אחד לכלנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שרש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים".

מספרים על רבי שמחה בונים מפשיסחא שבנו שאלו למשמעותן של שתי היודים הסמוכות זו לזו בסידור. הסביר לו רבי שמחה שזהו שם ה'! והנה הבחין רבי שמחה, כי בנו הקטן קורא בתורה, ובסיומו של כל פסוק ופסוק הוא מזכיר את שם ה'. לתדהמת האב, רבי שמחה, השיב בנו הקטן: אבא, אתה הלא הסברת לי כי שני יודים זהו שם ה'! ובכן, הלא כל פסוק מסיים בשני יודים! ענה לו רבי שמחה: כששני יודים זה ליד זה שלובי זרוע, זהו שם ה'! שכינה ביניהם. אבל כאשר יוד אחת רוכבת על חברתה, כשיהודי אחד "יושב" על האחר או חלילה דורך עליו זה סוף פסוק!

הרב קוק (אורות ישראל פ"ד): "אהבת ישראל והעבודה של הסנגוריא על הכלל ועל הפרטים, איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצוע גדול בתורה וחכמה עמוקה ורחבה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: