Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 8 באוגוסט 2014

ואתחנן (שבת נחמו) - דבקות!

ואתחנן – דבקות!


אנחנו חיים בעולם נטול קרבת ה'!

אנחנו תלויים בו כמעט בכלום: המשכורת מגיעה מהמעסיק, המים מהתפלה, במשברים כלכליים אנחנו מטפלים בנוסחאות מתמטיות, וכשאנחנו חולים – אנו הולכים לרופא.

מתי אנחנו נזכרים בקב"ה? מתי שקורה משהו...  ואחרי שהתפללנו והבעיה נעלמה, אנו שוכחים אותו שוב.

הרעיון הנבואי, רוח הקודש, דרישה באורים ותומים נשמעים לנו הזויים, ולא קשורים למציאות הטכנולוגית מסביב (יש לנו תחליפים לתקשורת במקום הדבר האמיתי[1]... כל עוד לקב"ה לא יהיה וטסאפ הוא לא יוכל לדבר איתי באמת...).

"על אלה אני בוכיה... כי רחק ממני מנחם משיב נפשי". על המרחק!
איך מצמצמים את המרחק?
דברים (ד,ד): "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".
איך נדבקים בקב"ה? הרי הוא אש אוכלה? (הגמ' בכתובות קיא: עונה על כך ו-70 פנים לתורה).
*היהודי צריך לחשוב על הקב"ה כל שניה ושניה מהיום! וזאת לא הדרכה רק לתלמידי חכמים או לצדיקים גדולים, זה מתאים לכל יהודי "פשוט" אם עד היום היה ה'סנדלר' הק', ה'צייר' הק', הבנאי הק', וה'חלבן' הק', תיקח את המקצוע שלך ותעשה אותו בקדושה ועם חיבור לקב"ה לא משנה במה אתה עובד! (עדיין לא התפרסם ה'איש-הייטק' הק'...).
על זה נאמר (תהילים טז,ח): "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד".
רמב"ן (דברים יא,כב): "ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה' ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים".
וזה לא רק לצדיקים! הרמ"א פותח את ההגהות שלו בשו"ע בהלכה לכל יהודי ויהודי:
רמ"א (או"ח א,א): "שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים! כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב''ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' - מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי''ת ובושתו ממנו תמיד...".
*דבקות בה' זה גם תפילה על כל דבר הכי קטן כל שניה ושניה!
למה צדיקים נענים מייד ואחרים נענים רק לאחר זמן?
הרב משאש מביא משל יפה בעניין: משל לרופא שמקבל תשלום שנתי קבוע מהעשירים על הבריאות של משפחתם, ותשלומים חד-פעמיים על ביקורים אצל אחרים.
כשמישהו מהעשירים חולה הוא מגיע וישר נותן לו את התרופה המתאימה כי התשלום קבוע ממילא.
אבל כשמישהו פשוט חולה הוא נותן לו דברים פחות מתאימים יום ויומיים ושלושה כדי להרוויח כסף על הביקורים[2] ורק אח"כ נותן לו את התרופה המתאימה. 
כך אצל הצדיקים שמתפללים כל הזמן - הקב"ה יודע שגם אם הוא יענה להם הם ימשיכו להתפלל, אבל מי שמדבר עם הקב"ה פעם ב'תשכח אותי' אז הקב"ה מאוד מתגעגע לתפילתו ורוצה לשמוע אותו מתפלל עוד ועוד אז ייקח זמן עד שייענה...
בכל דבר ודבר צריך להזכיר ולשתף את הקב"ה ולבקש ממנו שיעזור לך! ואז תזכה להיקרא חי גם פה וגם אחרי 120 בזכות הדבקות בחי עולמים!!!
*לוקח זמן לקנות את הדברים הללו בנפש ברמה עמוקה אבל להתחיל לאט לאט לערב את הקב"ה בכל דבר ודבר ועם הזמן זה ישתרש יותר ויותר בנשמה, בע"ה.
*כידוע אנחנו לא נותנים לסמרטפון להתרחק מאיתנו 24 שעות ביממה, אפשר לנצל את זה ולשים תזכורת פעם בשעה לחשוב על הקב"ה, וכשמתרגלים לרדת לחצי שעה וכו'.
"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!




[1] חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, התבקש לענות לשאלה שנשאל בבריטניה כמה שנים לפני הצהרת בלפור. חבר בית הלורדים הבריטי שאל אותו, "מדוע אתם היהודים מתעקשים על פלשתינה, כאשר ישנן כל כך הרבה מדינות לא-מפותחות בהן אתם יכולים להתיישב בנוחות רבה יותר?" ויצמן ענה: "זה כמו שאני אשאל אותך למה נסעת בסוף השבוע האחרון 30 קילומטר בשביל לבקר את אמא שלך, כשיש כל כך הרבה נשים זקנות שגרות ממש ברחוב שלך".

[2] בחור אחד צעיר סיים את הלימודים והתחיל לעבוד אצל אביו במשרד עורכי דין גדול, אחרי שבוע הוא בא לאביו ואמר לו הצלחתי לסגור תיק שעבדו עליו כבר הרבה זמן! ענה לו אביו: אני הייתי מצליח להתפרנס מהתיק הזה עוד לפחות 10 שנים... J