Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום ראשון, 21 בספטמבר 2014

הכנות, הלכות החג, וסדר הסימנים לראש השנה

הכנות, הלכות החג, וסדר הסימנים לראש השנה



הכנות בערב ראש השנה:

ערב ראש השנה הוא יום האחרון של השנה "וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום אחד בשנה כאילו שב כל השנה".
-תפילת שחרית: בכוונה / בהתעוררות כראוי לתפילת שחרית האחרונה של השנה.
-תחנון: אין אומרים.
-תקיעת שופר: אין תוקעים היום לאחר התפילה.
-התרת נדרים: נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ר"ה כדי להנצל מעונש נדרים.
-פרוזבול (לא שייך השנה): מי שעוד לא עשה פרוזבול יכול להיכנס לכאן להוריד, להדפיס ולהחתים שני עדים.
-הפרשת חלה: בערב ר"ה יש ללוש שיעור חלה לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם ביו"ט (בא"ח: כדאי שהבעל יפריש פעם בשנה לקבל את הזכות הזאת).
-מתנות: צריך לשמח את אשתו בבגדים יפים ותכשיטים נאים לכבוד החג (לפני כל חג לא רק רה"ש...), ואת ילדיו בבגדים וצעצועים כדי שתיכנס בהם שמחת החג.
-תספורת / נטילת צפרנים: מכבסין ומסתפרין קודם חצות היום, אם לא גילח קודם חצות יגלח עד זמן מנחה קטנה, ומחתכין ונוטלים הצפרנים, והטעם: להראות שאנו בטוחים בהקב"ה שעושה לנו ניסים ויצדיק אותנו במשפט.
-טבילה במקוה טהרה: ביראה ובשמחה ירד לטבול במקוה טהרה להתקדש ולהטהר לפני יום הדין הגדול והנורא. זמן הטבילה: אחר שעה חמישית [שעה קודם חצות] שאז מתחיל להתנוצץ קדושת היום. יטבול 5 טבילות (+ 4 טבילות) ויכוין: 1) טהרה, 2) לתיקון הכעס (שם קנ"א), 3) למתק הגבורות בחסדים. [א. טבילה לתיקון מה שפגם בשם ע"ב. ב. טבילה לתיקון מה שפגם בשם ס"ג. ג. טבילה לתיקון מה שפגם בשם מ"ה. ד. טבילה לתיקון מה שפגם בשם ב"ן] 4) להעביר מעליו את לבושי החול, וכן 'תכלה שנה וקללותיה'. 5) לקבל את קדושת ראש השנה והרגל (ע"ב קס"א) וכן 'תחל שנה וברכותיה'.
-לבישת בגדי ר"ה: כתוב שצריך שבגדי היו"ט יהיו יפים יותר מבגדי השבת! כי כתוב ביו"ט "ושמחת בחגך".
-תפילת מנחה: יכנס מוקדם לביהכ"נ להתפלל מנחה כדי להתפלל בכוונה ויאריך בה קצת מאחר שהיא מנחה האחרונה של השנה. יתפלל שיזכה לנצל היטב את ה 48 שעות הגורליות של ר"ה כמו שצריך, ושנדע איך ועל מה ומתי להתפלל, ולא לשכוח שום פרט רוחני וגשמי שיעזור לרוחניות.
עירוב תבשילין: אסור להכין כלום מיו"ט אחד לשני, ולא מיו"ט לשבת (בלי עירוב תבשילין), ולא מיו"ט לחול! האיסור כולל להכין אוכל או לסדר שולחן או לשטוף כלים וכו'. כדי שיהיה אפשר לבשל ולסדר שולחן וכו' מיו"ט לשבת צריך לעשות עירוב תבשילין: העירוב מורכב מכזית (30 גרם) תבשיל (נהגו לשים ביצה מבושלת בקליפתה), וכביצה (60 גרם) פת, לברך, לומר את הנוסח של העירוב (נמצא במחזורים) ולעטוף במקום שמור עד אכילתו בשבת (עדיף בסעודה שלישית). העירוב עוזר שיהיה מותר להכין מיום שישי לשבת לא מיום חמישי לשבת!
-נר נשמה: צריך להכין נר נשמה כדי להעביר ממנו אש בחג להדלקת הגז או הנרות.
-נרות: להכין 3 מערכות נרות (זוג ליו"ט ראשון, זוג ליו"ט שני, ונרות לשבת קודש), מי ששכח להכין מערב יו"ט יכול להשתמש ביו"ט בנרונים או לתקוע את הנר חלב בתוך הפמוט חזק אבל לא להדביק ע"י חימום של הנר, בנרות שמן מותר להכניס את הפתילה לתוך המצוף בשינוי (לא בדרך הרגילה).
-שהחיינו: נשים אשכנזיות או ספרדיות שהולכות לפי הבא"ח מברכות שהחיינו בהדלקת נרות יו"ט. מרוקאיות, לא נהגו לברך.

ראש השנה:

-רחיצה: מותר לרחוץ כל גופו ביו"ט (בבית לא במרחץ ציבורי) רק במים שהוחמו בדוד שמש או בדוד חשמל מערב יום טוב או במים פושרים (לאשכנזים מותר רק בצונן), מים שהתחממו ביו"ט עצמו (לא מהדוד שמש) מותר לרחוץ בהם רק ידיו ורגליו.
-העברת אש: מותרת אך ורק העברת אש מאש קיימת לא להדליק אש חדשה אפי' מגפרור.
-עישון: מותר (מבחינת יו"ט לא מבחינה בריאותית!!!) לעשן סיגריה או נרגילה, בתנאי שההדלקה תהיה מאש קיימת והגפרור או הסיגריה יונחו בנחת על משהו (לא דליק)  אבל לא לזרוק בחזקה כדי שיכבה.
-כיבוי אש: אסור לכבות ביו"ט! אבל מותר להנמיך או להגביר את הגז לצורך הבישול, ומותר לשים על הגז קומקום מלא עד הסוף כדי שכשירתח יגלשו המים ויכבו את האש ואז יהיה מותר לסגור את ברז הגז.
-חשמל: לא לכבות ולהדליק שום דבר חשמלי ביו"ט (אפשר ע"י שעון שבת, כמו בשבת)!
-הפרשת חלה: מותר ללוש עיסה ביו"ט אבל לשרוף את החלה שהופרשה מעיסה זו רק במוצ"ש (או ביו"ט עצמו לעטוף בנייר לשים בשקית ולשים בפח). אם העיסה נילושה לפני יו"ט אסור להפריש ממנה ביו"ט עצמו.
-סעודת ליל ר"ה: היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאד לערוך את הסעודה הזאת בשמחה ובדברי תורה, ויהי לו לסימן טוב לשנה החדשה (עיין ע"ז ה: תוס' ד"ה ערב יו"ט).
-לא לכעוס: יזהר מאוד שלא להקפיד בביתו כלל בכל השנה, ובפרט בראש השנה, וגם אם בא לביתו בליל ר"ה והשולחן אינו ערוך כדבעי וכדו', לא יקפיד כלל אלא יאמר במאור פנים שנה טובה, ויתגבר על עצמו במאוד, וכך ינהגו עמו בשמים במידה כנגד מידה ויוסר מעליו כל כעס וקטרוג (בא"ח שם אות ו').
-לימוד תורה בסעודה: נוהגים אנשי מעשה ללמוד מסכת ראש השנה, והרבה נוהגים ללמוד בכל ד' הסעודות פרק אחד מ-ד' פרקים שבמסכת, וראוי להרבות בלימוד על השולחן כל מה שיוכל.
-סגולת הלימוד קודם השינה: א) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. ב) סגולת התורה לשמרו שלא יבוא ליד טומאה בלילה. קודם השינה: יאמר ארבעה מזמורים ראשונים שבתהילים בכוונה עצומה המסוגלים שלא יבוא לידי טומאה בלילה. וקורא קריאת שמע ואינו אומר שום וידוי.
-כדאי לא לישון בשני הבקרים של רה"ש משעת הזריחה (6:32) עד חצות היום כי אז העולם נידון ויכול להיות שידונו אותך בזמן שאתה ישן וגם מזלך ח"ו יישן...
-טבילה במקוה: נוהגים קצת לטבול קודם התפילה משום פרישות וטהרה. ובפרט התוקע הש"ץ והכהנים.
אמירת תהילים: יש נוהגים בשני ימים של ר"ה להשלים תהילים שני פעמים כמנין כפ"ר, וטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה.
-לימוד תורה בחג: כתוב בירושלמי (שבת ס"פ טו'): "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה", אם בימות החול אנחנו יכולים להגיד שעבדנו בשביל להביא אוכל הביתה, בשבת ויו"ט אין תירוצים...



רמזים בסימני ראש השנה

השל״ה הקדוש (ראש השנה נר מצוה כא'): ״הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה"[1].
*מאור ושמש (על בקשת יצחק מעשו): "כי המשכת הברכות הוא לפי ענין המאכלים, ודברים מתוקים - הם ממדת חסד, והחמוצים - הם ממדת גבורה, לזה אוכלים בראש השנה דברים מתוקים ודבש".
הפרי צדיק: "הענין הוא שהאכילות מורים לסימן טוב כפי שמותם... והשמות מכל דבר מורה על שורש החיים שיש בדבר זה. וכשאוכלים דבר שנקרא ראש וזה שורש החיים שלו מורה לסימן שנהיה לראש וכן רוביא שירבו זכויותינו וכדומה. ותפוח מתוק בדבש שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
*בן איש חי (ש"ר ניצבים): "לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ, ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים, הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים, דהוא הדין שלא יאכל פרי שלא נגמר עדין בישולו".
*"אם נזדמן שבא ולא ראה השולחן ערוך, לא יתקוטט עם אשתו ויכעוס, דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב".
*מתי? רוב יהודי מרוקו תוניס לוב ותימן נהגו לעשות את סדר הסימנים בין הקידוש ל'המוציא' כדי שהאכילה הראשונה של השנה תהיה בסימנא טבא (ומברכים אח"כ ברכה אחרונה), ויש שנהגו אחרי 'המוציא' (הרב אליהו, ילקוט יוסף) וכל אחד יעשה כמנהגו.
*סדר הסימנים: תפוח בדבש, כרתי, סילקא, תמרים, קרא, רוביא, רימון, דגים, ראש כבש.
*מנהג ישראל הוא לא לומר את ה'יהי רצון' ואז לברך ולאכול, אלא מברכים על הסימן טועמים ממנו ואז אומרים את ה'יהי רצון'.
הסיבה מובאת בזוהר הקדוש (ח"א רכח.) "בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכא, בעי קב"ה לאתברכא בקדמיתא, ולבתר אתברכו אחרנין" (תרגום: בכל מקום שצריך ברכה צריך לברך את הקב"ה קודם ואחר כך לברך דבר אחר). אבל אם לא מברכים על הסימן אז אומרים את ה'יהי רצון' קודם האכילה.
*אם ישנה בעיית כשרות או ששכחו להכין או שלא מצאו את ה'סימן' יאמרו את הבקשה מבלי לאכול.

תפוח בדבש
אומרים: יהי רצון.. שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
תפוחים בגי': ריבוע קס"א (אלף, אלף ה-י, אלף ה-י יוד, אלף ה-י יוד ה-י).
תפוחים = פתחים:  ספירת החכמה (פתח).
התפוח מסמל את עם ישראל. כתוב "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים".
הבן איש חי: ״ונראה לי, בסייעתא דשמיא, טעם לתפוח בליל ראש השנה: כי התפוח יש בו שלשה הנאות - טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי, שהוא בני חיי ומזוני לכל השנה כולה״ (הלכות שנה ראשונה פרשת נצבים אות ד). כלומר, התפוח בא לבטא את הבקשה של השפע הכללי מהקב״ה, לשנה זו ולשנים הבאות - ״מראשית השנה ועד אחרית שנה ״ (עיין בהעמק דבר דברים יא, יב).
על פי הסוד, התפוח בדבש בא לבטא את המתקת הדין של יום הדין, עליה אנו מתפללים.
מבשר טוב: מביא את תשובת הרשב"א (המיוחסות לרמב"ן קע"א) שבדבש יש שתי סגולות למהר ולכלות דברים הנחתכים הנופלים לתוכו, ולהעמיד ולקיים דברים שלמים הנטמנים בו (בבא בתרא ג: עם הורדוס). ואף אנו רומזים באכילתנו הדבש לקיים ולהעמיד את מלאכי המצוות השלמים ולמהר ולכלות את קטרוגי העוונות החסרים (כי אותם לא עשינו באהבה כמו המצוות אלא עם מצפון ובדיעבד).
הרב עובדיה: סגולה לפרי בטן: לקחת תפוח אחד, לחצות אותו לשנים. תפוח - סגולה לפרו ורבו. לכוין על צאצאים. "תפוח" - גימטריא "פרו ורבו". "אשה" בגימטריא - דבש. [האר"י הקדוש אומר שבכל ראש השנה נפקדות 280 עקרות - עקורות, כאלה שהרופאים אמר להן שאין סיכוי כלל].
תפוח - סגולה לעורר את האהבה. "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". – "תחת התפוח עוררתיך".
-אנו מתפללים שהתפוח יביא עמו מתיקות, ושהעוקץ של הדבורה יביא עמו מתיקות גדולה יותר (לכוין שמהדברים הקשים בחיים יצאו דברים מתוקים)!

כרתי (כרישה,לוף)
כשרות: נחשב נגוע, אופן הניקוי: חותכים את העלים וקצת מהלמטה וזורקים, חוצים את הצינור באמצע לכל גובהו, מפרידים את השכבות, משרים עם נוזל ניקוי 3 דק', משפשפים ושוטפים.
אומרים: יהי רצון שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו (בא"ח: "יכוין על הכוחות הרעים שנבראו מהעוונות ומניצוצי הקרי").
כרתי הוא צמח חסר קיום. זהו סוג של צמח שצומח במהירות אחרי הגשם ומתייבש במהירות. כשאנחנו אוכלים את הכרתי ואנחנו אומרים 'שיכרתו אויבינו וכל מבקשי רעתינו', אנו זוכרים כי ההצלחה של האנשים הרשעים, שונאי ישראל היא זמנית ובת חלוף.


סילקא (סלק עלים,תרד)
כשרות: לבדוק אם יש חורים מבחוץ.
אומרים: יהי רצון שיסתלקו אויבינו וכל מבקשי רעתינו (בא"ח: "יכוין על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה", הרב יעקב יוסף זצ"ל: יכול להוסיף שמות פרטיים של שונאי ישראל).
לכוין גם לזכות לרפואה שלימה.

תמר
כשרות: לחצות ולהסתכל באור.
אומרים: יהי רצון שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו.
יכווין: "תמר בגי' פעמיים ש"ך ניצוצין שיתוקנו, ותאיר לנו שמש צדקה שעולה מספר תמר, וישפיע לנו היסוד הנמשל לתמר, דכתיב: צדיק כתמר יפרח".
עץ התמר, הוא העץ המתפתח בתנאים הקשים ביותר - המדבר. הצדיק, בדומה לתמר, הוא העומד בתנאים הקשים, בנסיונות שהקב״ה מביא עליו. זאת בניגוד לרשע, שאינו עומד בנסיונות שהקב״ה מזמן לו. התמר אינו משל לצדיק בלבד. ״ועמך כלם צדיקים״ (ישעיהו ס, כא) - עם ישראל כולו נמשל לתמר: ״זאת קומתך דמתה לתמר״ (שיר השירים ז,ח). נתפלל שכולנו נזכה לעמוד באתגרים המזדמנים בחיי היהודי.
תמר פירושו: תם-מר, מרמז על סיום המרירות בחיינו. למעשה כאן אנו מבקשים לתקן את רצונותינו המקולקלים, כל התאוות הגשמיות למינהן, שהן ה"אויבים ושונאים", כיוון שהן מרחיקות אותנו מקדושה. כולן מתחילות במתיקות גדולה, אך סופן מר. את המרירות הזאת אנו רוצים לגדוע ולהוציא מחיינו.

קרא (דלעת)
כשרות: לא נגוע.
אומרים: יהי רצון שתקרע רוע גזר דינינו (בא"ח: "יכוין בשם קר"ע מ'קרע שטן' "). ויקראו לפניך זכויותינו.
מסביר בעל הטורים: ״קרי מפני שממהר להיות גדל״. הקרא, הוא פרי הצומח במהירות גדולה ביותר, ומכאן שמו: הקריאה, בשונה מדיבור ומאמירה, היא הכרזה פתאומית. אנו מתפללים על כך שיקראו זכויותינו לפני ה' במהירות, בלא שתהיה אפשרות לקטרוג כל שהוא.


רוביא [שומשום עם סוכר, לוביה (פול מצרי), חילבה (תלתן)].
כשרות: מי שעושה עם שעועית: להשרות לראות מה צף, וכן להסתכל משני הצדדים. שעועית ירוקה קפואה –נקי.
אומרים: יהי רצון... שירבו זכיותינו כרוביא ויש מוסיפים: וּתְלַבְּבנוּ
המשותף לכל פירושי רוביא הוא ריבוי הזרעים. אנו מתפללים גם על כך שמעשינו הטובים, לא ישארו כמעשים בודדים ועקרים, אלא יהיו מעשים שעושים פירות, מצוה גוררת מצוה!


רימון (ספירת ההוד).
כשרות: לא נגוע, לבדוק שאין מחילות מבחוץ.
אומרים: יהי רצון... שירבו זכיותינו כרמון.
גמרא (סנהדרין לז.): ״ריש לקיש אמר מהכא: כפלח הרמון רקתך (שיר השירים ו, ז) - אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון". קליפתו של הרימון אינה ניתנת למאכל, אבל תוכו רצוף אהבה. הפנימיות של הרחוקים ביותר בעם ישראל, רצופה מצוות ומעשים טובים.
הרב אליהו זצ"ל: אנו מבקשים שנהיה מלאים מצוות ללא "שיור" כל שהוא, שלא נערב בתורה ובמצוות "אויר" או "פסולת" אלא שנהיה מלאים וצפופים בתורה ומצוות כרימון.


דגים
כשרות: עדיפות לדגים שאין בהם חשש תולעים [נסיכת הנילוס, פילה בקלה (מרלוזה) מארגנטינה, טונה בקופסה, אמנון (מושט) פילה קפוא מסין, סלמון מנורבגיה או מצ'ילה].
אומרים: יהי רצון... שירבו זכיותינו כדגים, ונפרה ונרבה כדגים.
בגמרא (בבא מציעא פד.): ״אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט, כב): בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. רבי יוסי בר חנינא אמר, מהכא (בראשית מח, טז): וידגו לרב בקרב הארץ, מה דגים שבים מים מכסים אותם, ואין העין שולטת בהן - אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן״.
אנו מתפללים שירבו זכויותינו, ועם זאת, שתשארנה הזכויות סמויות מן העין, ומתוך כך תשרה בהם הברכה, ולא תתלווה אליהן תופעת לואי שלילית כלשהי.


ראש כבש
אומרים: יהי רצון... שנהיה לראש ולא לזנב, ותזכיר לנו אילו של יצחק אבינו.
אנו מבקשים שנהיה ראש אבל לא ראש לזנב, "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" אנו מתפללים לה' שנהיה לראש לדברים שמתאים ליהודים להיות בהם לראש.

עוד סימנים:
תאנה - יאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתהא שנה זו טובה ומתוקה עלינו כדבלה. ויש מוסיפים: מראשית השנה ועד אחרית השנה.
חבושים - יאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתהא שנה זו טובה ומתוקה ושיצאו חבושי עמך ישראל ממאסרם לאורה.
גזר - יאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתגזור עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות. ויש מוסיפים: ויגזרו אויבינו.
בשר כבש - אם ירצה יקח עימו בשר כבש (ולאו דוקא ראש) ויאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתזכור לנו עקידתו ואילו של יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליו השלום.
ריאה - יאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתהיה שנה זו קלה עלינו כריאה. "ראה נא בענינו וריבה ריבנו וגאלנו גאולה שלמה וקרובה למען שמך, והאר עיננו בתורתך".
לב – לב טהור ברא לי אלקים.
קולה - "אנת הוא זן לכלא", שתמיד יאמרו לנו "קולהכבוד!"
קיווי - לישועתך קויתי ה'יי
סרדינים- סר דינים.
פטריות - יהי רצון שניפטר מהקילוגרמים העודפים / מהחובות.
צימוקים - "יהי רצון שיצטמק האוברדרפט בבנק".
גלידה - יהי רצון שיגלידו כל משברי נפשנו ופצעי חיינו.
מרק - יהי רצון שתמרק כל עוונותנו.
מלאווח - יהי רצון שתמלא לוח ליבנו בטהרה.
חסה - שה' יחוס וירחם עלינו.
פיצה - שיתפוצצו אויבנו ומבקשי רעתנו.
אבטיח- שתהיה שנה מבטיחה ושנגלוש בבטחה באינטרנט.
בשר -שנתבשר בשורות טובות.
בקר- שנזכה לבקר בבית מקדשנו ותפארתנו.
סחוג - שישרפו אויבנו ומבקשי רעתנו.
פלפל - שנהיה מפולפלים בתורה ובחכמה.
מלח - שנהיה ממולחים ופקחים.
פיתה - שנתפתה רק לדברים טובים.
מצה/מיץ -שנמצה את כל יכולותינו.
סוכריה - שיסכרו דמעותינו ונהיה רק שמחים.
שניצל - שנינצל מגזרות קשות.
נקניקיה - שנתנקה מחטאנו ומעוונותינו.
תפוח אדמה - שנהיה ענווים ושפלים כאדמה.
קציצה - שיקצצו לנו בתשלומי מיסים ובעול מלכות.
גפילטע פיש - שנקיא את כל חורשי הרעה ממנו.
אפונה - שנתפנה ללימוד תורה וחסד.
כיפלי - שתהיה שנה כיפית ומאושרת.
גומי - שתהיה שנה גמישה ונינוחה.
טחינה - שישמעו ויתקבלו תחינותינו.
חומוס - שנתרחק משוד ומחמס.
אורז - שנזכה לארוז חבילות צדקה וחסד.
חרוב - שיחרבו בתי תפלות ועבודה זרה.
דג - שתהיה לנו שנה מצחיקה ומדוגדגת.


שנה טובה ומתוקה! כתיבה וחתימה טובה בספר החיים!









[1] באחת הנסיכויות שבגרמניה העתיקה שלט נסיך עשיר. מוכן היה להשקיע כל סכום וכל מאמץ, ובלבד שימולאו כל רצונותיו.
לאוזניו הגיעה השמועה, כי בחנות הגדולה שבפריז מוצעת למכירה ציפור שיר נדירה, בעלת קול ערב ונפלא.
הנסיך לא הפקיד את הבאת הציפור בידי איש. הוא ייסע במרכבת הנסיכות, ובמו ידיו יביא את הציפור. העגלון שמח להיות שותף לנסיעה הארוכה, ובידיים בטוחות הוביל את המרכבה לפריז.
הנסיך נכנס אל החנות, שילם סכום כסף נכבד, וכעבור דקות מספר הוא שב, ובידו כלוב, ובתוכו ציפור קטנטנה.
העגלון הרים זוג עינים תמהות. מסע כה ארוך ומייגע לפריז בשביל ציפור קטנטנה, ואפילו לא יפה. אזר העגלון אומץ והפנה את שאלתו אל הנסיך: "מה זאת? כלומר, הציפור שבכלוב".
הביט בו הנסיך בעיניים בורקות והשיב: "ציפור זו, זמיר שמה". כאילו די בכך להסביר את כל העניין. "ומה מחירה?" ההין העגלון לשאול. "אלף וחמש מאות דינרים". שתק הנסיך, שתק גם העגלון, וגם הציפור שתקה כל הדרך.
עם תום המסע, שב העגלון לביתו, ובהתרגשות סיפר לאשתו על המסע לפריז כדי להשיג ציפור זו. ואז יישר את כובעו כמי שעומד למסור הודעה דרמטית: "וכל זאת לא היה אלא כדי לרכוש ציפור אחת קטנה שמחירה לא פחות מאלף וחמש מאות דינרים".
האשה שהיטיבה להכיר את בעלה, ידעה לפי טון דיבורו כי משהו מתבשל במוחו. היא תלתה בו זוג עיניים וביקשה לשמוע את מחשבותיו.
"שמעי נא יקירתי, הרי אנחנו בסך הכול בני אדם, וכידוע, לא נחיה לנצח. כל ימינו הצטמצמנו וחיינו במינימום האפשרי, כמעט שלא נהנינו ממה שיש לעולם להציע לנו. חסכנו בכל מקום אפשרי וחיינו בדוחק. גם לנו מגיעה הנאה אמיתית בחיינו הפשוטים, הנאה שתשאיר טעם ערב בפינו לשארית חיינו. סבור אני כי אין כמו הציפור שרכש הנסיך כדי לגרום לנו הנאה".
הנהנה האשה בראשה בהסכמה אילמת. העגלון הוציא את קופת החסכונות, רוקן אותה עד לתחתיתה, נטל את הסכום החסר בהלוואה מקרובי משפחתו, ויצא לפריז.
בהתרגשות שחטו בני הזוג את הציפור. ניקו, ניתחו והכינו לבישול. העמידו סיר עמוס בתפודים, שומים ובצלים, הכניסו לתוכם את נתחי הציפור והמתינו בהתרגשות לטעום את טעם גן העדן עלי אדמות.
זמן הבישול חלף ועבר, התפודים היו רכים, השומים והבצלים אף הם הדיפו ריח, אך העוף שינה צבעו, ריח מוזר עלה ממנו, ומגעו היה צמיגי ודביק.
הם ניסו לטעום, ומרירות איומה דבקה ללשונם...
דמעות זלגו מעיניו של העגלון והוא ייבב בבכי: "טיפש מטופש שכמותי, את כל חסכונותי בזבזתי על עוף חסר טעם, ועוד נותרתי בעל חוב..."
מרט את שערות ראשו בשתי ידיו, והחל מטפס במעלה ההר לארמונו של הנסיך, ביקש לשמוע במה טעה. אולי לא בישל את העוף כראוי, אולי שכח לשים תבלין מסויים...
הנסיך שמע את הסיפור והתגלגל מצחוק. לבשל?! מי מבשל זמיר?! הזמיר נועד כדי שישמיע את קולו בשיר. תמורת קולו הערב משלמים אלף וחמש מאות דינרים, לא על טעמו ולא על מראהו...
הסימנים שאנו אוכלים בליל ראש השנה תפוח בדבש, רימון וראש של דג, אינם מיועדים לחוש הטעם. מה שחשוב הוא מה שמסתתר מאחור: הברכה והבקשה.