קיצור הלכות יום הכיפורים

קיצור הלכות יום הכיפורים

-ערב יום הכיפורים מיועד לתשובה ולכפרה. ולכן לא יבטל אדם את היום בדברים בטלים, אלא ישתדל להתבודד ולהתבונן במעשיו ולחשוב על העתיד. וכל העושה מלאכה (שלא לצורך החג) בערב יום הכיפורים אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם.

-בתפילות ערב יוה"כ לא אומרים וידוי ותחנון.

-מי שלא היה בבית הכנסת בעת התרת נדרים יכול לאסוף שלושה גברים בני מצווה אפילו שהם קרובים, ולומר בפניהם את נוסח התרת נדרים והם יתירו לו כמו שכתוב במחזור.

-"כל האוכל והשותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי".

-נשים חייבות לאכול ביום התשיעי כיוון שהם צמות בעשירי.

-לפי המקובלים צריך לאכול כמו יומיים, ובסעודה הראשונה לאכול דגים.

-גם מי שלא צם בעשירי - חייב לאכול בתשיעי כיוון שזה כבודו של יום הכיפורים.

-מותר לקחת בערב יום הכיפורים גלולות וכל מיני סגולות להקלת הצום.

-נוהגים לקבל מלקות לפני טבילה במקוה כדכתיב "באנו באש ובמים - ותוציאנו לרויה".

-צריך לטבול בערב יום הכיפורים, שמא יצאה ממנו טיפת קרי ללא תשומת לב. ובזוהר הקדוש כתב כי טבילה זו של ערב כיפור מרפאת את האדם מחטאים שבידו. ומי שמקדש את עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה. והזמן הראוי ביותר הוא מחצות היום ואילך.

-טובלים חמש טבילות בערב יום הכיפורים; אחת, בשביל הטהרה. שניה, לתיקון הכעס. שלישית, למתק הדין והגבורה בחסדים. רביעית, להעביר את לבושי החול. חמישית, לקבל קדושת היום.

-אחרי מנחה כשעה או יותר לפני השקיעה, אוכלין סעודה מפסקת.

-צריך להפסיק את הסעודה לנהוג מנהג יום הכיפורים גם מקצת היום התשיעי, ודבר זה נקרא "תוספת יום כיפור" והיא חובה מדאוריתא. ואין די להוסיף דקות קצרות, אלא צריך "תוספת ניכרת" ונהגו להוסיף ארבעים דקות בירושלים, חצי שעה בערים בצפון הארץ ועשרים וחמש דקות בתל אביב וסביבתה. ומכל מקום לא יפחת מתוספת של עשרים דקות לפני השקיעה.

-מי שרוצה לאכול אחרי ברכת המזון של הסעודה המפסקת, צריך לומר קודם ברכת המזון "אין אני מקבל את התענית" ולכל הפחות יהרהר כך בלבו.

-לדעת מרן מותר להכין אוכל בערב כיפור ולהניח אותו על אש כמו בכל ערב שבת לצורך מוצאי כיפור וכך נוהגים רוב הספרדים (כ"פ העלי הדס למנהגי תוניס, נתיבות המערב- נהגנו לאסור כרמ"א). ומותר להניח בערב כיפור אוכל חם לצורך הילדים הקטנים על אש מכוסה או על פלטה חשמלית כמו שמניחים בערב שבת.

-לובשים בגדים נאים ומדליקים נרות לכבוד יום הכיפורים, ונוהגים כבוד ביום זה כיוון שעליו נאמר: "ולקדוש ה' מכובד". וכיוון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה אנו מכבדים אותו בלבוש נאה, בכיבוד הבית ובית הכנסת.

-משתדלים ללבוש בגדים לבנים ביום הכיפורים ע"פ דעת המקובלים.

-גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום, אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין מפני אימת הדין.

-מדליקין נרות בבית כמו בערב שבת. וצריך שהאור (שלהם או של החשמל) יגיע לחדר השינה.

-אם יוה"כ יוצא בשבת מברכין על הנרות "להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים".

-כיוון שרגילים לחזור בליל כיפור מבית הכנסת בשעה מאוחרת, יש להדליק נרות גדולים או להניח יותר שמן בנר כדי שידלק עד שיחזרו מבית הכנסת שיוכלו ליהנות מהם.

-תברך האשה "שהחיינו" בערב יום הכיפורים, ומשעה זו נאסרת היא בחמשה עינויים, ולכן לפני שמדליקה האשה נרות צריכה היא לנעול נעלי בד ולבדוק אם מוכנים כל עניני יום כיפור כיוון שאחרי ההדלקה אסורה היא באכילה ובמלאכה כמו יום כיפור.

-יש להדליק נר נשמה גדול בערב כיפור שידלק עד מוצאי כיפור וידליקו ממנו את נר ההבדלה.

-כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום כיפור קודם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה על כל מה שחטא כנגדם במשך השנה בדיבורים שלא כהוגן וכדו'.

-אם הבן שוטה ולא ביקש מהוריו מחילה, יאמרו הם בפיהם "אני מוחל וסולח לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה" והאם תאמר בלשונה "הריני מוחלת וסולחת וכו'".

-טוב שהאב יניח ידיו על ראשם של בניו ויברכם.

-כל בעל יבקש מחילה מאשתו וכן כל אשה תבקש מבעלה על כל כעס שהיה להם במשך השנה. וכל אחד ימחל לשני בלב שלם כי מי שיש עליו כעס ביום כיפור, הרי זה מקטרג עליו ועלול לעכב את תפילתו. ובכלל המחילה, ימחל הבעל לאשתו על אשר בזבזה מן הבית שלא כרצונו. ויברכו הבעל והאשה אחד את השני בשנה טובה ובכל טוב.

-ילך לבית הכנסת בגילה ורעדה וכניעת לב, ואם בא בעוד יום ילבש טלית ויברך עליה ואם בא לבית הכנסת אחרי השקיעה, יתעטף בלי ברכה (רמח"ל - לפי המקובלים כדאי לחכות לשקיעה כדי לא לברך על הטלית).

-יכריז החזן לפני כל נדרי "רבותי תמחלו זה לזה" ויענו כולם מחלנו!

-בליל כיפור שחל בערב שבת יש לומר קבלת שבת לפני השקיעה.

-כל מלאכה שאסורה בשבת - אסורה גם ביום כיפור!

-הדברים האסורים הם מלאכה, אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה ונעילת הסנדל.

-ביום הכיפורים אסור לטעום דבר מאכל ולפלוט, ולכן אסור ללעוס מסטיק, למצוץ סוכריות, או להשתמש במי פה ביום הכיפורים וכדו'.

-מי ששכח ובירך על איזה מאכל ונזכר קודם שטעם ממנו, יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ולא יטעם מהמאכל, אף שברכתו תהיה לבטלה.

-מותר ליתן אוכל לילדים ביום הכיפורים ואין לחוש שמא הגדול יאכל מהם. ואם הקטן יכול ליטול המאכל בעצמו, טוב להחמיר ולא ליגע באוכלים.

-מי שצריך לבלוע כדור או תרופה הכרחית כיוון שיש חשש לסכנה, עדיף שיבלע אותו ללא משקה, ואם אי אפשר בכך, יבלע את הכדור עם מים פחות משלושים סמ"ק.

-אסור לאדם לרחוץ פיו או לצחצח שיניים ביום כיפור אף על פי שודאי לו שלא יבלע מים.

-אסור לרחוץ אפילו אצבע קטנה ואפילו להושיט אצבעו במים. בין במים חמים ובין במים קרים. אמנם הצריך ליטול ידיו בבוקר וכן הנפנה לנקביו וכן מי שנגע במקומות המטונפים בגופו וכדו' נוטל ידיו רק עד סוף קשרי אצבעותיו. רק לא יכווין להנאת רחיצה.

-בקומו ממיטתו בבוקר יטול ידיו כמו בכל יום, רק שאין נוטלים את כל היד, אלא רק עד סוף קשרי האצבעות, ומברכים אחר כך "על נטילת ידיים" כבכל יום. ובעוד ידיו לחות ינגב את עיניו.

-הנוגע בנעליו, אפילו בנעלי יום הכיפורים, יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו פעם אחת.

-מי שרגיל ליטול ידיו לפני שמתפלל בכל השנה, יטול ביום כיפור עד סוף קשרי אצבעותיו.

-כהן העולה לדוכן יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו.

-יכול אדם לנגב את עצמו במגבונים לחים שאין בהם כדי להרטיב את פניו ואין בהם טופח על מנת להטפיח דהיינו הרטיבות שבהם לא מרטיבה את פניו או את ידיו.

-אסור לבעל קרי לטבול אף על פי שאין זו טבילה של תענוג, כיוון שאין הקרי מעכב את התפילה, אמנם אם המקום יבש ירחץ את בשרו במקום שהוא מלוכלך, ויזהר שלא יבוא לידי סחיטה. ואם המקום רטוב ינגבנו במטלית. וידאג כל השנה כולה על תקלה זו שאירעה לו.

-מי שגופו או ידיו מלוכלכים יכול לרחוץ לנקות את הליכלוך. ואם הליכלוך לא יוצא במים בלבד יכול להשתמש בסבון נוזלי. מי שנטף דם מחוטמו מותר לו לרחוץ מקום הדם בלבד ויזהר שלא לסחוט.

-אסור לסוך שמן או שאר משחה על בשרו, אמנם אם יש לו חטטין או פצעים אף על פי שאין בהם סכנה, יכול לסוך אותם בשמן, אך לא במשחה.

-אסור לנעול נעל או סנדל בין בבית בין בבית הכנסת, אמנם מותר לילך עם גרב או נעל בד או פלסטיק דק וכדו' "שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף", ונהגו להתיר גם בנעלי פלסטיק עבים.

-אסור לאדם לשמש עם אשתו ביום הכיפורים, ואפילו לישון עימה במיטה אחת אסור בין ביום ובין בלילה.

-אסור ליגע באשתו בלילה, וירחיקו את עצמם כל יום הכפורים כמו בהיותה נדה. בשעת הצורך מותר ליגע בה ביום אך אסור לחבק ולנשק.

-אסור לדבר עם אשתו דברי קלות ראש או להסתכל במקומות המכוסים שבה, וכן אסור לה להציע את הסדינים בפניו.

-אסור לתת לילדים וילדות קטנים פחות מגיל תשע להתענות אפילו "תענית שעות". ואפילו אם הם רוצים בכך, אין מניחין להם כדי שלא יבואו לידי סכנה.

-אחרי גיל תשע מחנכים את הבנים והבנות שיתענו קצת לפי כוחם, מי שהיה רגיל לאכול בבוקר בשעה שמונה, יאכל בשעה תשע. ומי שהיה רגיל לאכול בשבע יאכל בשמונה. וכך מוסיפים כל שנה לענות אותם יותר שעות לפי כוחם ובריאותם של הילדים.

-מעודדים ילדים וילדות בריאים מגיל אחת עשרה ומעלה לצום את כל הצום כדי לחנכם במצוות.

-בנות שתים עשרה ובני שלוש עשרה ומעלה חייבים לצום מהתורה.

-יאכיל את הילדים בשר ומאכלים ערבים שהרי יום הכיפורים הוא יום טוב.

-ילד האוכל ביום הכיפורים - נוטל ידים ומברך ברכת המזון.

-יש לחנך ילדים וילדות קטנים מגיל שלוש ומעלה שלא לנעול נעליים וסנדלים מעור, כיוון שאין בכך עינוי גדול אם לא ינעלו מנעל של עור, ואם הקטנים מבינים ביותר, יש לחנכם גם בגיל קטן יותר.

-מותר לסוך ולרחוץ קטנים אם הם מלוכלכים ביותר.

-טוב שההורים יכינו אוכל ארוז בעטיפה לילדיהם הקטנים הבאים לבית הכנסת, וכשצריכים הילדים לאכול - לא יאכלו לעיני כולם.

-חולים שיש בהם חשש סכנה, או שהצום עלול להביא אותם לחשש סכנה מאכילים אותם כרגיל או במנות קטנות "לשיעורים"[1].

-מעוברת תתייעץ עם רב לפני הצום (אחרי שקיבלה נתונים רפואיים מהרופא שלה לגבי מצבה הבריאותי).

-מיניקה שאין התינוק מקבל עדין מזון עיקרי אחר (כגון מטרנה וכדו') והיא מרגישה שחלבה מתמעט, וחוששת שאין לתינוק די מזון, או שהתינוק חלש או קטן ממבני גילו, תתחיל לשתות בשעורים. אם היא מכירה את עצמה, ויודעת שכאשר תרגיש התינוק כבר יסבול מחוסר חלב, תתחיל לשתות כבר מהבוקר לשעורים. אם היא יודעת ששתיה לא תספיק לה, תאכל לשעורים. אם אפשר כדאי לשאוב מנת חלב אחת ולהקפיאה כדי למנוע חשש נזק לתינוק.

-כשיש סכנת ולד הרי זה כמו סכנת נפשות של כל אדם לגבי אכילה או חילול שבת ויום הכיפורים.

-חולה שצריך לאכול ע"פ רופא, ורוצה להתחסד שלא לאכול, עובר על מצוות "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" (דברים ד,טו) ועליו נאמר: "ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש". וכתבו אחרונים שהוא מקיים מצווה באכילה כמו שאחרים מקיימים מצווה בתענית. ויאמר קודם האכילה: "לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מ"ע דאורייתא של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" וכמו שפירשו חז"ל על הגוף, והריני אוכל ביום הכיפורים לפי השיעורים שתקנו חז"ל לעשות נחת רוח ליוצרנו וכו'".

-מעוברת שהריחה איזה מאכל ומתאווה לו הרי היא והילד עלולים להיות בסכנה לכן אם אמרה "צריכה אני לאכול" לוחשין לה באזנה "היום יום כיפור" ולפעמים מתיישבת דעתה בכך. ואם אפשר יוסיפו ויאמרו לה, כי אם תתישב בדעתה יהיה לה ילד "ירא שמים" ואם חוששים שתחמיר על עצמה ותבוא לידי סכנה לא יאמרו לה. אם לא נתיישבה דעתה, מאכילין אותה לאט לאט; מתחילה נותנים לה לטעום מעט רוטב וכדומה, כי לפעמים בטיפה אחת מתיישבת דעתה. ואם לאו, נותנין לה לאכול "לשיעורים" ואם עדיין לא נתיישבה דעתה, נותנין לה לאכול כרגיל.

-מעוברת שהריחה מאכל ונשתנו פניה אף על פי שאינה אומרת כלום, מאכילים אותה מיד "לשיעורים" בלי ללחוש לה.

-אחר שנתיישבה דעתה אסור להאכילה אפילו פחות מהשיעור.

-יולדת תוך ג' ימים ללידתה, לא תצום ביום כיפור. ודבר זה אינו נתון לשיקול דעת. ותאכל פחות מהשיעור כנזכר לעיל ואם קשה לה תאכל כרגיל.

-יולדת שילדה בין 3-7 ימים לפני יוה"כ צריכה לצום. ואם היא מרגישה צורך לאכול ואמרה "צריכה אני" - צריכה לאכול, אפילו רופא אומר שאינה צריכה. ואוכלת "לשיעורים" כנ"ל, אלא אם כן אמרה שהיא חלשה.

-אם אשה הפילה וההפלה היתה אחרי ארבעים יום מיום העיבור - דינה כיולדת. ונוהגים להחשיב את "ליל הטבילה" כ"יום העיבור".

-חולה שיש בו חשש סכנה, או שהצום עלול להביא אותו לחשש סכנה מאכילים אותו אם אמר "צריך אני", ואומרים לו "יום כיפורים היום" אם אמר "אף על פי כן" מאכילים אותו עד שיאמר "די". ויש אומרים להתחיל להאכילו "לשיעורים", וכדאי לעשות כן אם אין כלל חשש לסכנה.

-כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסוכן הוא ומאכילים אותו מיד אפילו לא אמר "צריך אני". ומי שהריח מאכל ואומר "צריך אני" מאכילין אותו אף על פי שאין הוא חולה ואף על פי שלא נשתנו פניו.

-חולה שלא נשתנו פניו וצריך לאכול, לוחשים לו "היום יום כיפור" לפני שמאכילים אותו. אמנם אם נשתנו פניו אין לוחשים לו ומאכילים אותו מיד שלא יסתכן וימות.

-אם החולה אומר שהוא צריך לאוכל כיוון שהוא מרגיש "מסוכן" או "חשש מסוכן" - מאכילים אותו, אפילו אם מאה רופאים אומרים שאינו צריך או אפילו שהמאכל מזיק לו - כיוון ש"לב יודע מרת נפשו". אמנם אם החולה רוצה תרופה והרופא אומר שהתרופה הזו מזיקה לחולה - שומעין לרופא.

-אדם חלוש מאד וכן אדם זקן מאד שהתחילו לצום, וניכרת עליהם חולשה גדולה יש בזה חשש סכנה ומאכילין אותם אפילו בלי אישור רופא.

-מי שאחזו בולמוס והוא חולי מחמת רעבון, עד כדי שעיניו כהות ואינו יכול לראות, מאכילין אותו עד שיאורו עיניו.

-כשיש לאדם מחלות ידועות כגון: שחפת, סכרת גבוהה, מחלת לב וכדו', עליו לגשת לרופא לפני יום כיפור, ולקבל חוות דעת רפואית על מצבו. ולאחר מכן לגשת לרב עם אותה חוות דעת כדי לדעת כיצד עליו לנהוג. כי לפעמים מספיק רק לשתות ולפעמים מספיק לאכול "לשיעורים" ולפעמים צריך לאכול כרגיל. ואין לחולה להתיר או להחמיר על עצמו כיוון שיכול להגיע לאיסור כרת או לסכנת נפשות.

-צריך לברך לפני כל אכילה שאוכלים ביום כיפור ואם אוכל לחם יותר מ"כביצה" (54 גרם) צריך ליטול ידיו לברך לברך "על נטילת ידיים" "המוציא" ו"ברכת המזון". ובברכת המזון יאמר "יעלה ויבוא" ויזכיר את "יום הכיפורים הזה". ואם חל בשבת אומר גם "רצה", ואם שכח לומר "רצה" או "יעלה ויבוא" אינו צריך לחזור ולברך, שאין חיוב היום לאכול פת, אמנם אין לעשות קידוש אפילו אם חל יום הכיפורים בשבת.

-אם אוכל "לשיעורים" פחות "מכביצה" נוטל ידיו ולא מברך "על נטילת ידיים" ומברך "המוציא" ואוכל ואם אכל יותר מ"כזית" מברך "ברכת המזון" עם "יעלה ויבוא".

-חולה שאכל כפי צורכו אסור לו לאכול יותר כל יום כיפור, וצריך להמשיך ולצום כמו כולם.

-חולה שהותר לו לאכול יאכל מאכלים טובים ומזינים שהרי יום הכיפורים הוא יום טוב, ועוד שאם יאכל מאכלים מזינים יוכל לאכול פחות.

-חולה שהותר לו לאכול כדי לצאת מהסכנה אסור לו לרחוץ או לנעול נעליים אם אינו צריך להם.

-"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזירה", ועיקר התפילה היא הכוונה. ו"שערי דמעה לא ננעלו". ואף שאנו בטוחים שה' יוציא משפטינו לאור, אנו יודעים שביום הזה יש נידונים לחיים ויש להיפך ח"ו. ולכן ישתדל להתפלל בכוונה, בהכנעה ובתחנונים. ואם באה לו בכייה, סימן שבאותה שעה הוא נידון.

-כתב הבעל שם טוב כי כל המחשבות הזרות שבאות לאדם בתפילה, הם תיקונים שעל האדם לתקן ולהעלות. ועל כן כל יום באות מחשבות זרות אחרות, שהם התיקונים שעליו לתקן באותו יום. ותפקיד האדם להתעלם מהם על ידי שהוא מתרכז בתפילה וזהו תיקונם.

-ידוע שעיקר התפילה היא הכוונה. ויזהר כל אדם לא להפריע את כוונות המתפללים על ידי שמביא ילדים קטנים מאוד, ויזהר לא לדבר בבית הכנסת "וגוערים בו", ופוגע בתפילתו ומפריע את האחרים בתפילתם ביום חשוב זה.

-כתוב בזוהר הקדוש "כל בר נש דאושיד דמעין קמיה דקודשא בריך הוא - אף על גב דאתגזר עליה עונשא - יתקרע". תרגום: כל מי שמוריד דמעות לפני הקדוש ברוך הוא, אף על פי שנגזר עליו עונש - הוא נקרע.

-נשים חייבות בתשובה, בבקשת סליחה, בוידוי ובכל סדר יום הכיפורים כמו הגברים, וראוי שיתפללו את כל התפילה עם הציבור בבית הכנסת. אשה שמטופלת בילדים קטנים תתפלל בביתה ויעלה לה כאילו התפללה עם הציבור.

-יש שעומדים על רגליהם בכל תפילת ערבית ותפילות היום, ואם נחלשו יכולים לסמוך לאיזה דבר או לשבת. וטעם העמידה להיות דוגמת המלאכים, אמנם אם בגלל זה לא יכווין בתפילה -אין לעשות כן.

-אין אומרים בתפילת יום הכיפורים "יום טוב" כיוון שיום צום הוא, אלא אומרים רק "יום מקרא קודש".

-כשחל יום הכיפורים בשבת צריך להזכיר את השבת בתפילת העמידה. ואם לא הזכיר "שבת" בברכת "מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים", צריך לחזור. כיצד חוזר? אם נזכר אחרי "רצה", לפני "יהיו לרצון" האחרון - חוזר ואומר "אלהינו ואלהי אבותינו מלוך וכו'" ואם נזכר אחר כך - חוזר לראש התפילה. אם הזכיר "שבת" במקומות אחרים בתפילה - אינו חוזר, דקיימא לן ספק ברכות להקל.

-כשצריך לחזור, אינו יכול לצאת ידי חובה כשהוא מכווין לחזרת הש"ץ, כיוון שמוסיפים בחזרה פיוטים ובקשות. ואינו יכול לצאת ידי חובה בברכת "מעין שבע" של הש"ץ בלילה, כיוון שיום הכיפורים אינו מוזכר בברכת "מעין שבע". אמנם בשבת רגילה מועיל לכווין לברכה זו.

-ישב במקומו הקבוע, וישתדל שמקום זה יהא מול הקיר, ולא מול חלון או תמונה. כמו כן יראה לבחור מקום שאין בו הפרעות מעוברים ושבים הנכנסים ויוצאים לבית הכנסת ולא מקום שיש בו רעש או ריח רע. ולא יעשה שום מחלוקת עבור מקום הישיבה, כי אדם מכבד את מקומו ולא המקום את האדם.

-צריך לומר את הוידוי מעומד, וגם כששומע את הש"ץ מתוודה יעמוד.

-יחיד שאומר וידוי ומפרט בו את חטאיו הפרטיים יאמר אותו בלחש כדי שלא ישמעו אחרים את חטאיו דכתיב "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

-אנו מצרפים את 'העבריינים' (אנשים שאינם נזהרים לקיים תורה ומצוות) לתפילתנו כי "כל תענית ציבור שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת".

-כשמחזירים את ספר התורה של "כל נדרי" למקומו טוב להאריך את הדרך ולסובב אותו בין הקהל כדי שינשקו אותו כולם. ויש נוהגים לבקש מהס"ת מחילה אם פגעו בקדושתו.

-טוב לומר ארבע פרקי תהילים אחרי תפילת ערבית בין בחול בין בשבת והם שמירה על האדם מקרי ח"ו בלילה חשוב שכזה.

-ישתדל כל אדם ללמוד תורה קודם שיישן, כדי שיישן מתוך דברי תורה. וכן האדרא רבא או זוטא, משניות וגמרא יומא כל אחד לפי כוחו, ומשתדלים ללמוד אותם בבית הכנסת, אמנם גם מי שהולך לביתו יעשה כן.

-יש נוהגים לקרוא בליל כיפור כל ספר התהלים, וכן ביום חוזרים לקרותו שוב פעם, כי הוא סגולה רבה לכפר על הנפש ולבטל כל גזירות קשות ורעות. (ובמיוחד שהקורא תהילים פעמים קורא שלוש מאות פרקים כמנין "כפר") וידקדק בקריאתו מלה במלה ובטעמים ונעימה, ויזהר שלא יפסיק בקריאתו, כי הקורא כהוגן בורא מלאך אחד סניגור להמליץ בעדו ולכפר עליו, ותפילתו תקובל ברצון. וטוב לקרוא תהלים מלקרוא פיוטים אחרים. וכשיאמר פיוטים, יאמר פיוטים המעוררים את ליבו לאהבת הבורא ויראתו. וטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה.

-ראוי להיות ער בנקודת חצות והעושה כן זכותו גדולה מאד. ואין לומר בלילה זה תיקון חצות, אלא יקרא ק"ש שעל המטה כמו בכל לילה. וטוב שלא יתעטף בכרים ובכסתות המחממין ועל כל פנים לא יכסה רגליו כדי שלא יתחמם ויראה קרי.

-הרואה קרי ביום הכיפורים ינגב את עצמו. ואם התיבש - מותר לרחוץ את אותו מקום. וידאג כל השנה כולה כיוון שהראו לו מהשמים שלא מקבלים את תעניתו, כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. ויגלה צערו לת"ח מה שאירע לו ביום הקדוש והנורא, והוא יורהו מה לעשות שיתכפר לו ויאריך ימים.

-מי שראה קרי ובגדו מלוכלך בקרי, יחליף את הבגד כיוון שאסור להתפלל עם בגד כזה.

-יזדרז לקום באשמורת הבקר שהיא עת רצון ויתכונן לקראת התפילה. יברך ברכות השחר וילמד תורה או יקרא תהלים או תפילות או יתבודד ויחשוב בגדולת ה' אשר ברא יצר ועשה את כל העולמות, ואשר מנהיגם כרצונו. וחשובה הכנה זו עד מאוד, והעושה כן משוך עליו חוט של חסד ורחמים כפליים משאר ימים.

-מי שקם לפני עמוד השחר לאמירת תהלים ובקשות, יטול ידיו עד סוף פרקי אצבעותיו ויברך "על נטילת ידיים". וכשידיו רטובות ישפשף את עיניו. ואם העיניים מלוכלכות הרבה, יכול לרוחצן במים. כמו כן יברך ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך יאמר תהלים ובקשות.

-מי שלא ישן כל הלילה יברך אחרי חצות ברכות השחר מ"אלהי נשמה" עד "גומל חסדים טובים לעמו ישראל". ובבוקר בעמוד השחר יטול ידים בלי ברכה ויברך ברכות התורה. ואם צריך לנקביו, יברך "אשר יצר". ואם לא בירך ברכות השחר בחצות הלילה יכול לברך כל הלילה או בבוקר.

-אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" כיוון שנתקנה על נעילת נעליים, ויום כיפור אסור בנעילת הסנדל.

-אם טעה ואמר "האל הקדוש" חוזר לראש התפילה. אם דילג על "ובכן תן פחדך" וכו' וחתם "המלך הקדוש", אינו צריך לחזור, אלא ימשיך ויאמר "ובכן" אחרי "אלהי נצור".

-אם הוא מסופק אם שכח ואמר: "האל הקדוש" ולא נזכר תוך כדי דיבור - חוזר לראש התפילה. אמנם אם הוא מסופק אבל ברור לו שהתחיל "לדור ודור המליכו", או שאמר "ובכן" - אינו חוזר כי מסתמא סיים "המלך הקדוש".

-כשאומרים "מי שברך" לחולה ביום כיפור שחל בשבת אין אומרים "שבת היא מלזעוק" כיוון שכל היום זועקים ומתחננים.

-חולה מסוכן שאוכל ביום הכיפורים יכול לעלות לס"ת בשחרית, כי הקריאה היא מחמת קדושת היום ולא בגלל התענית. אבל במנחה לכתחילה לא יעלה, אלא אם כן יום כיפור חל בשבת, ואף על פי כן אם קראו לו לעלות לתורה – יעלה.

-אם יכווין לכל ברכות שליח הציבור והקוראים בתורה והמפטירין, לא יחסרו לו אלא שלוש ברכות לתשלום מאה וישלים בברכות על הבשמים.

-מותר להריח בשמים ביום הכיפורים וטוב לעשות כן כדי להשלים מאה ברכות. מותר להריח טבק, אך אין לברך על הרחת הטבק כיון שאינו ריח הטבק עצמו, והוי ריח שאין לו עיקר.

-יכווין היטב בסדר העבודה כי עיקר הכפרה ביום כיפור היתה נעשית בבית המקדש בעבודה זו. ובימינו שאין לנו קורבנות אנו אומרים את "סדר העבודה" והוא במקום קרבן כמו שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו".

-נוהגים לפרוש שטיחים בבית הכנסת, כשמשתחווים על הפנים בשעת העבודה, כיוון שאסור להשתחוות על קרקע המרוצפת באבנים שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה". וחלק מהפוסקים (שמש ומגן, מגן אבות, נהגו העם, עלי הדס, מנהג תימן) כתבו רק להשתחוות, והוסיף הרב משאש שאין זה איסור, והוא היה רואה את אביו משתחווה על פניו אבל כיום רק אחד מעיר עושה את זה.

-אין נושאים כפיים במנחה. וכהן שעלה אין מורידים אותו ויברך את הקהל. ואם בבהכנ"ס ישנם כמה כהנים ועלה אחד מהם לדוכן. יאמר הרב או הגבאי בקול רם: "עלית שלא כדין, ועכשיו שעלית לא תרד" ואין שאר הכהנים צריכים לצאת אלא יעמדו עם הקהל.

-לפי האר"י ז"ל כל התפילות של יום כיפור עולות ובאות בשעת תפילת נעילה ולכן נוהגים לפתוח את ההיכל כל תפילת נעילה. להורות כי שערי שמים עדיין פתוחים. ועל כן ישתדל לעמוד בשעת התפילה, ולכל הפחות באמירת י"ג מידות.

-בתפילת הנעילה, אומרים "וחתום" במקום "וכתוב". מי שטעה ואמר "כתבנו לחיים" במקום "חתמנו לחיים" - יצא, דכתיבה בכלל חתימה.

-אחר הנעילה מאריכים בסליחות עד עשרים ושתיים דקות אחרי השקיעה, שאז מותר לתקוע בשופר. ונכון וראוי לבריאים להחמיר ולא לטעום עד ארבעים דקות אחרי השקיעה, ויש לזכור שגם אז אין לטעום עד אחרי ההבדלה.

-לאחר צאת הכוכבים מתפללין מעריב. וטוב להקדים מעט כדי לסיימה כארבעים דקות אחרי השקיעה שלא להכביד על הקהל. ובפרט אם יש אנשים שקשה עליהם הצום. ויש להעמיד שליח ציבור הגון, שיתפלל בנחת ובכוונה, ולא בחיפזון. אך לא יאריך מפני טורח הציבור.

-חולים וזקנים וחלשים יכולים להקל לאכול לאחר עשרים עד עשרים ושתים דקות מהשקיעה אף על פי שעדיין לא התפללו ערבית אך לא יאכלו קודם שיבדילו.

-אומרים בתפילת שמונה עשרה "אתה חוננתנו". ואם חל במוצאי שבת אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש" כמו כל מוצאי שבת. ואף על פי שבאמצע השבוע חל יום טוב סוכות, כן מנהג הספרדים והוא ע"פ הקבלה, ויש שנהגו שלא לומר (מרוקו).

-מברכים ברכת לבנה ולפני כן משתדלים לטעום משהו כדי לברך בשמחה.

-מבדילים על הכוס בלי בשמים, כי אין צורך להפיג צערה של "נשמה יתירה" שעוזבת במוצאי שבתות, כיוון שאין נשמה יתירה ביום כיפור מפני התענית. ולכן אפילו במוצאי כיפור שחל בשבת אין מברכים על הבשמים.

-במוצאי כיפור מברכים רק על אור שדלק כל יום כיפור ורק במוצאי כיפור נהנים ממנו. ואם אין לו - יכול לברך על כל נר.

-אפשר לברך על אש שהודלקה מנר שדלק כל יום כיפור.

-כשאין אש שדלקה כל יום כיפור, וגם לא מוצא אש כזו אצל השכנים - מדליקים אש בגפרור ומאש זו מדליקים נר ועליו מברכים.

מי שאמר "אתה חוננתנו" ועדיין לא הבדיל על הכוס - מותר בכל המלאכות האסורות ביום כיפורים ובנעילת סנדל וברחיצה וכדו', אבל אסור לו לאכול עד שיבדיל. אם לא אמר אתה חוננתנו בתפילה, יאמר לפני ההדלקה "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

-לאחר התפילה מברכים איש את רעהו בשמחה וטוב לב כמו ביום טוב.

-במוצאי יום הכיפורים יוצאת בת קול ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך". ולכן יאכל האדם וישתה בלב שמח כשהוא מנוקה מעוונות.

-מתחילים מיד במוצאי כיפור בעשיית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל" ממצווה אל מצווה. ודבר זה נרמז במדרש על הפסוק "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" זה שעיר המשתלח של יום הכיפורים, ואחר כך "ויעקב נסע סכתה". "והחכם עיניו בראשו" להכין פטיש וכלי עבודה מערב יום כיפור לשם כך. ואם קשה לו להתחיל לבנות סוכה, לפחות ילמוד את הלכותיה או יתכנן את בנייתה.

-יום למחרת יוה"כ נוהגים לומר אחרי שיר של יום מזמור "למנצח לבני קורח מזמור רצית ה' ארצך...".

-אין אומרים וידוי בימים בין יוה"כ לסוכות.

---

[1] 
א. חולה או אשה מעוברת שנאמר להם על ידי רופא (או על ידי הבקי ברפואה באותו מקום) שהם צריכים לאכול מפני שאם לא יאכלו הם (או העובר) עלולים להיות בסכנה, חייבים לאכול ולשתות.

ב. צריכים הם לשאול אם מבחינה רפואית די להם אם יאכלו או ישתו לשעורים. אם לא, יאכלו וישתו לפי מדת הצורך.

ג. שיעורי האכילה והשתיה במקרים אלו הם: אוכל מוצק בשיעור של 30 סמ"ק (כנפח המעטפת של קופסת גפרורים רגילה) בהפסקה של 10 דקות בין סוף אכילה לתחלת אכילה נוספת. נוזלים בשיעור של 40 סמ"ק (40 גרם) לאדם מבוגר בהפסקה של 10 דקות בין שתיה לשתיה.

ד. שיעור האכילה קבוע לכל אדם, אבל את שיעור השתיה צריך בעצם כל חולה למדוד בעצמו, כי הוא תלוי במידת המים שהוא יכול להחזיק בצד אחד של פיו (לחי אחת). מי שיכול ימדוד שיעור זה באופן הבא; ימלא פיו מים ככל שיוכל להחזיק, יפלוט אותם לתוך כלי, וימדוד את חציים, זהו שיעור 'מלוא לוגמיו' שלו. מי שאינו יכול למדוד ינהג על פי השעור של 40 גרם. אנשים הקטנים במדת גופם או נערים יקחו 35 סמ"ק (גרם מים).

ה. אפשר לשתות נוזלים מסוכרים, ואף המכילים חמרי מזון נוספים בתנאי שהתמוססו לגמרי ואין במשקה חתיכות דקות של פרי.

ו. אוכל ומשקה אינם מצטרפים. לכן אפשר באותן 10 דקות גם לאכול וגם לשתות.

ז. מי ששותה או אוכל לשעורים נכון שישאר בביתו ולא ילך לבית הכנסת כלל, כדי שלא יעשה מאמץ מיותר, ולא יאבד נוזלים שיצטרך להחזירם בשתיה. אין מצוה מהתורה ללכת לבית הכנסת, אבל יש מצוה לצום.