Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

פרשת ויחי - יהודה המלך!

יהודה המלך


מה הנתונים של מלך?
למה דווקא יהודה זוכה במלכות בית דוד ומגיע לזה שהיא לא תסור מזרעו לעולם!
איך מגיעים לזה שמלך המשיח ייצא מזרעך?
בראשית (מט,ט): "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ".
רש"י (ע"פ בר"ר צח מטרפו של תמר עלית ונתעלית): "ממה שחשדתיך בטרף טרף יוסף, עלית - סלקת את עצמך (ע"י שאמרת מה בצע וגו'), וכן מהריגת תמר שהודה צדקה ממני".
ממעשים אלו רואים מה התכונות שנדרשות ממנהיג יהודי אמיתי!
*שליטה מטורפת בעצמך!
מדרש (בר"ר צג): "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו, כי הנה המלכים, זה יהודה ויוסף, עברו יחדיו, זה נתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה... רעדה אחזתם שם, אלו השבטים ... אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ זה יהודה ויוסף, וְרוּחַ לא יבא ביניהם, אלו השבטים, אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו".
*לא לפחד ללכת נגד הזרם!
בראשית (לז,כו-כז): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו".
בפעם הראשונה שאנו נפגשים עם יהודה זה כשהאחים רוצים להרוג את יוסף ויהודה יוצא נגד כולם ואומר שלא יהרגו אותו – לא מפחד ללכת נגד הזרם.
*לא מתבייש להודות!
בראשית (לח,כו): "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ".
במעשה תמר יהודה לא מתבייש להודות למרות אי הנעימות הגדולה שנגרמה לו שהרי היה אדם חשוב – יהודה כשמו כן הוא מודה על האמת ולא בוש.
וכך כותב המדרש (שמ"ר ל): "ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים? אלא שדן דין אמת לתמר לכן נעשה דיין העולם. משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות, כיצד היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר צדקה ממני ועשאו הקב"ה נשיא".
בזכות זה כל עם ישראל נקראים יהודים!
זוהי התכונה הכי יסודית אצל יהודי להודות על האמת ולא להרתע להצמד אליה למרות שזו לא הדעה הכי מקובלת ונוחה.
תרגום יונתן (בראשית מט,ח): "יהודה אנת אודיתא על עובדא דתמר בגין כן לך יהודון אחך ויתקרון יהודאין על שמך".
זו הייתה מידתו של דוד המלך שבזכותה זכה למלוכה היה נצמד לאמת ולא מתבייש – ולמרות שחטא פעמיים לא נלקחה ממנו המלוכה מפני שמיד הודה בטעותו בניגוד לשאול שחטא רק פעם אחת אך לא הודה מיד ולכן נקרעה ממנו המלוכה.
דוד המלך מזרעו של יהודה לא מתבייש לרקוד לפני ארון ה' למרות שצוחקים עליו וכן לא מתבייש לדבר בדברי תורה ליד מלכים שמעניין אותם דברים אחרים.
בגלל שתכונה זו עומדת בבסיסו של עם ישראל לכן בחרו הטור והשו"ע לפתוח את תחילת ספרם בענין זה:
טור (או"ח סימן א): "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים פרט ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תמנע מלעשות המצוה וכן א"ר יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכן הוא אומר לענין הבושה שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש וכן אמר דוד ע"ה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש אף כי היה נרדף ובורח מן העו"ג היה מחזיק בתורתו ולומד אף כי היו מלעיגים עליו".
"היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו" – נחשון בן עמינדב קפץ לים וקידש שם שמים, בזכות זה ישראל יהיו תחת ממשלתו – אותו כח להודות על האמת, משמש גם לקידוש ה' – למסירות נפש.
גם בימינו לכל אחד מאיתנו קיימת התמודדות לא פשוטה הדורשת מסירות נפש ולענ"ד זו אחת הבעיות המרכזיות של הציבור שלנו –  לא לפחד ממה יאמרו החילונים, החברים, המשפחה – גאוות יחידה.
ישעיה (מ,ט): "עַל הַר-גָּבֹהַ עֲלִי-לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל-תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלהֵיכֶם".
הראי"ה (מועדי ראי"ה תרב'): "ציון מסמלת את המלכות בישראל, וירושלים את הקדושה בישראל". כי מבשרת ציון שואפת היא להחזרת המלכות בישראל. עליה לעלות על הר גבוה, לא להסתפק בבקשת בית לאומי ככל הגויים, שאין ישראל ככל הגויים. בקשת לאומיותנו אינה דומה לבקשת שאר העמים- שכן בקשתנו עניין קדוש הוא הנוגע לעולם כולו. לעומתה, מבשרת ירושלים שואפת היא להחזרת הקדושה לישראל. נמצאת היא עומדת כבר על הר גבוה, מדברת בשם ה' נכונה. אך עליה להרים בכח קולה, להשמיע אותו בצורה נחרצת וברורה לאומה, ולאומות כולן. וכך, מציון וירושלים גם יחד, יוצא קול רם ונישא: 'הנה א-להיכם'! ".
זהו אברהם העברי שכולם מצד אחד והוא מעבר אחר. וזהו מרדכי שלא יכרע ולא ישתחווה כי הוא יהודי.
*לוקח אחריות על המעשים שלו!
יהודה עשה מעשה חמור במעשה תמר. אבל לקח על עצמו את מלוא האחריות! "צדקה-ממני!" (בראשית לח,כו וברש"י).
תשובות הגאונים (שערי תשובה סימן יג'): "מעשה בשועל שבא עליו הארי לאכלו א"ל השועל מה יש לי בידי להשביעך אבל אני מראה אותך אדם שמן שאתה טורף ושבע ממנו והיה שם גומץ מכוסה ואדם יושב מאחריו כיון שראה הארי אמר לשועל הריני מתירא מתפלתו של זה שלא תכשילני א"ל שועל אי אתה מתירא ולא בנך ובן בנך מגיעו העון עכשו תשביע רעבונך ועד בן בנך זמן הרבה, נתפתה הארי (וזרק את האחריות על מעשיו לנכד שלו) וקפץ על הגומץ ונפל שם, בא לו שועל ועמד על שפת הגומץ מציץ עליו וא"ל הארי הלא אמרת לי שאין הפורענות באה עליך אלא בן בנך נתפס בה, א"ל השועל כבר יש עון על אבי אביך שאתה נתפס בו, א"ל הארי אבות יאכלו בסר ושני בנים תקהינה, א"ל שועל ולמה לא חשבת כן מבראשונה"].

יה"ר שה' יקים לעמ"י משיח עם תכונות של מנהיג אמיתי שיוביל את עמ"י לקב"ה בלבד אמן!!!

יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

פרשת ויגש וחודש טבת – עין טובה

עין טובה


הרב גינזבורג: במסכת אבות, נאמר ש"עין טובה" היא מדה שהצטיין בה אברהם אבינו לעומת "עין רעה" שהיא מדתו של בלעם הרשע - ועלינו להיות "מתלמידיו של אברהם אבינו".

באופן פשוט, "עין טובה" פירושה הסתכלות חיובית על השני - לעומת התכונה של עין רעה שרואה ומבליטה את חצי הכוס הריקה והרעה, ההתמחות של בלעם הרשע.

כיצד מצליחים לאמץ את המבט הזה של עין טובה?

המשימה הזו מתאימה לחודש טבת, שכן לפי הקבלה החודש הזה נברא באות עי"ן, וחיבור פשוט בין שם האות לשם החודש יוצר את המושג עין טובה.

איך העין רואה:

העין היא אבר מופלא, ותהליך הראיה עד העיבוד הסופי של התפיסה החזותית במוח הוא מופלא עוד יותר. רגילים לחשוב שהראיה היא אוביקטיבית לגמרי, אנו רואים את הדבר בדיוק כפי שהוא - אבל ככל שמכירים את מערכת הראיה מבינים שהראיה אינה סתם שיקוף של המציאות החיצונית, אלא (בעיקר) איך אנחנו קולטים אותה.

ואם בראיה הפיזית כך, קל-וחומר בראיה הרוחנית: איך אני רואה את השני ושופט אותו? תלוי בנקודת המבט שלי.

איך אפשר לקבוע ולכוון את נקודת המבט?

בספרי הקבלה מבואר שהאות עי"ן נכתבת כמו נו"ן מאורכת שנעוצה בה האות וא"ו. נצרף את האותיות עי"ן, נו"ן, וא"ו, ונקבל את המלה ענו - "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".

הענוה היא המדה היסודית בנפש שמכוונת את הראיה הטובה. כיון שמשה רבינו "ענו מכל האדם", הוא לא מחפש למדוד את עצמו במשהו מעל מישהו אחר, ולכן הוא מביט בכולם בעין יפה ובעין טובה.

קל להביט בעין טובה על "אנשים טובים", אך מה באשר לאנשים שבאמת עושים מעשים רעים?

אלא שמשה יכול לראות בכל אדם נקודה טובה, ואף משהו יחודי שיש בו ואין למשה! גם אם בפועל מעשיו גרועים, מי יודע מה היה יוצא ממני אילו הייתי נמצא בדיוק באותו מצב? והרי לעולם לא אוכל להיות בדיוק במצבו של השני. ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", וכיון שלעולם לא תגיע למקומו לעולם אל תדון אותו לחובה, אלא "הוה דן את כל האדם לכף זכות".

כך גם אברהם אבינו, הוא הראשון בתורה שמצוין במדת הענוה, "ואנכי עפר ואפר", ולכן יש לו עין טובה מאד על כולם.

ר' אריה לוין זצ"ל: "פעם אחת השתתפתי בהלוויתו של ר' אלעזר ריבלין ז"ל מענקיי הדת שבירושלים ששימש כגבאי צדקה וכמזכיר ב"מושב זקנים". לאותו נפטר חשוב, היה ידיד ורע משכבר הימים הלא הוא ר' שמואל קוק ז"ל (אחיו של הרב הראשי הראי"ה קוק זצ"ל) שהיו נאהבים ונעימים בחייהם ושעבדו במחיצה אחת במשך שלושים שנה. לפתע ראיתי שידידו זה פורש מן ההלוויה, שהייתה בתחילת דרכה, אינו מלווה את חבירו המנוח לבית עולמו כראוי. ובמקום זה נכנס לחנות פרחים שהייתה בסמוך, כדי לקנות עציץ.

"חשבתי בליבי: הכך ינהג ידיד לחבירו הקרוב עמו בחייו ולא יגמול עמו חסד של אמת? כלום אינו יכול למצוא שעה אחרת לקנות את העציץ, והוא צריך לקנותו בעת ההלוויה דווקא? כדי לא לעבור על הכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" ניגשתי אליו והוכחתיו על פניו ואמרתי לו: "ילמדני ואדע גם אני, הלא שנים היית רע כאח למנוח, ומדוע פרשת מהלווייתו כדי לקנות עציץ?" הסביר לי אותו יהודי ואמר: "מזה שנים מטפל אני במצורע אחד והוא מת אתמול. מטעמים מובנים החליטו הרופאים – שאינם יהודים – לשרוף את כל בגדיו וחפציו, שבכללם היה גם זוג תפילין. התקוממתי בכל לבי שישרפו את התפילין, ואז סוכם ביני לבין הרופא שעד שעה שתים-עשרה בצהרים אביא עציץ והתפילין יונחו בתוך העציץ העשוי חרס ויגנזו בתוך האדמה – כדין. מוכרח הייתי, אפוא, לרוץ ולקנות את העציץ על מנת לקבור את התפילין.

"מאז קבלתי על עצמי לדון כל אדם לכף זכות..."

בשעה שהאדם מכווין את ראייתו לדברים טובים הוא גורם לראיה העליונה להסתכל רק על הדברים הטובים[1]!

גמרא (שבת קכז:): "ת''ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות".

דוגמא לעין טובה בפרשה:

בראשית (מה,כד): "וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ".

לעיתים אנחנו מלאים בתחושה של חוסר השלמה (רוגז) כלפי עצמינו או סביבתנו.

מבקש יוסף הצדיק מאיתנו, תזכרו שתחושה זו זמנית היא, הרי כולנו כאן הולכים בדרך, בדרך אל הטוב, בדרך אל השלמות.

הבה נקבל את חוסר שלמותנו הזמנית ונמשיך בדרך.

גם לדרך, יש משמעות! לא לזלזל בחשיבות התהליך!

כפי שאומר רבי מנחם מנדל מקוצק:
אם יגעת - גם אם לא מצאת
אל תאמין שלא מצאת
כי רגעי היגיעה
הם הם הרגע של המציאה.

גם הגאולה היא תהליך:

חז"ל כותבים בירושלמי (ברכות פ"א ה"א): "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה (בעת הזריחה), וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא 'כי אשב בחושך ה' אור לי'. כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך', ואחר כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך', ואחר כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות', ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה' ".

כשזוכרים שאנחנו בתהליך אז יכולים לראות בעין טובה את העיכובים שמתרחשים...




[1] עיין ברבינו הרמח"ל (כללים ראשונים סי' טז' מובא בדעת תבונות עמ' רס').

פרשת ויגש - בחירות

בחירות


הרב אליהו זצ"ל: כשניגש יהודה להתווכח עם יוסף, הוא הצטייד בשקר ובחנופה כדי להשיב מלחמה השערה לעלילותיו של יוסף, כי ידע שהם שקר.

הראשל"צ רבי יצחק ניסים זצ"ל בשם הרב פלאג'י ע"ה, שבשעה שבאו אל תבת נח כל הזוגות (שנים שנים מהטמאים), בא גם השקר להיכנס לתיבה אמר לו נח אתה צריך בת זוג... הלך השקר והביא את החנופה, ואמרו שהם זוג וגם הם רוצים להינצל ולהמשיך לשרוד בעולם, והכניסם נח לתיבה. והיה אומר הרב פלאג'י שמהזיווג הזה יצאה הפוליטיקה לעולם.

כשבא יהודה ליוסף ואומר לו אני רואה עליך שאתה מדבר אלינו בדרך של פוליטיקאים, דע לך שגם אני פוליטיקאי כמוך, ולכן אמר לו (בראשית מד,יח) "בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי", גם הוא מדבר איתו בחנופה וקורא לו אדוני! וגם רצה לדבר אתו בלחש שאף אחד מהסובבים לא ישמעו את מה שרצה לומר לו ממש כמו בתככי הפוליטיקה.

גם יהודה משקר ליוסף "יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ". הרי יהודה לא היה יודע אם יוסף מת... (רש"י: "מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו. אמר אם אומר לו שהוא קיים, יאמר הביאוהו אצלי").

ידוע שלפני הבחירות הקירות מדברים אליך! אחרי הבחירות אתה מדבר אל הקירות!

חשוב מאוד לא להיגרר אחרי ההלך רוח שמושמע בכלי התקשורת ולפעמים יוצא לשמוע את זה גם מיהודים כשרים שהכל תלוי בכנסת וצריך מאוד מאוד להשתדל לעשות שם כל מיני דילים ותככים כדי שיהיה לך שם נציג בבית המלך וכו'.

כמובן שיש חובת השתדלות: לדאוג להכין כלים לגאולה גם דרך הכנסת, להשתדל שבמקבלי ההחלטות (פה למטה) יהיו צדיקים שהולכים על פי דעת תורה, ללכת כמה דק' לקלפי לשים פתק של מפלגה שהולכת על פי התורה וכל מה שהרבנים יגידו שצריך להשתדל.

אבל לא לשכוח שהקב"ה מנהל את העולם!!!


"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!

פרשת ויגש - קבלת ייסורים באמונה

קבלת ייסורים באמונה


"ויגש אליו יהודה"

שפת אמת: "יהודה - מלשון הודאה והוא כל איש ישראל... שנקראו יהודים על שם שמודים להשם יתברך על כל דבר קטן וגדול שיודעים שהכול ממנו יתברך... כי לא הוסיף בבקשה זו רק שחזר כל הדברים לעצמו שיהיו מיושרים אצלו ולקבל רצון השם יתברך בשמחה שכשמבררים שהוא מהשם יתברך נתגלה הפנימיות... שכשאדם מבטל עצמו למכות שמח ומודה על האמת - מתהפך אליו החושך לאור[1]".

דעת תבונות (קמו'): "ואמנם, יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו לעולם ח"ו, ואינו עוזב ומניח את העולם; אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל. היום רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו; אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו רז"ל (ב"ר, צא, י) על יעקב אבינו ע"ה, "ויאמר ישראל למה הרעותם לי" (בראשית מג, ו), ר"ל בשם ר' חמא ב"ח, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן[2]. אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, "למה הרעותם לי'. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ, כז), "נסתרה דרכי מה'" וגו'. והיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה היתה, היה הצער עובר על יעקב. וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער!!! ".

השבוע יחול צום עשרה בטבת[3] אם לא ייבנה בית המקדש אנחנו נצום כדי להזכיר את התחלת המצור שהביא לחורבן בית ראשון.

כמעט ולא היה מאורע יותר נורא ויותר מזעזע מהמצור והרעב וחורבן בית המקדש ובעקבותיו הגלות האיומה!!!

ועל זה הנביא ירמיה  אומר (כט,יא): "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה".

חז"ל גילו לנו בגמרא (גיטין פח.) שהיה חסד מיוחד בהקדמת החורבן לפני שתתמלא סאתן של העבירות וכן כדי שהחמה תישפך על עצים ואבנים וכן גלות החרש והמסגר של יהויכין שגלו התלמידי חכמים שנתיים לפני גלות צדקיהו ויצא מזה תשתית רוחנית לעמ"י שהגיע אח"כ.

החפץ חיים אומר שכמו שכל המאורעות של האחים נפתרו ברגע שיוסף הכריז: 'אני יוסף'!

כך לכל אדם יש הרבה קושיות על הקב"ה: למה הוא עשיר ואני עני ולמה הוא קיבל כזה בית ולמה ולמה ולמה והקושיות מצטרפות לאינספור השאלות של כל ה6,000 שנה.

אבל הכל ייפתר ברגע אחד כשהקב"ה יתגלה ויגיד "אני ה' "!!!

לא נזדקק ליותר בשביל להבין את כל מה שהיה.

ר' יעקב אבוחצירא: "הוציאו כל איש מעלי", יוסף זה רמז לה' ית' (6*26=יוסף) והוא המולך והמשביר לכל עם הארץ, והוא מבקש להתוודע אל אחיו להתגלות לכנסת ישראל אבל המקטרגים רוציפ למנוע את זה, אז הקב"ה יסלק אותם ויגיד "הוציאו כל איש מעלי" ויגלה עלינו מהרה!!!

המבחן הוא להאמין בזה כבר עכשיו!!!

את זה יהודה שינן לעצמו כשניגש אל יוסף!!! ואז התגלתה האמת והגיעה הגאולה!!!

"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!




[1] אוצרות רמח"ל, תהלים: "ה' מלך גאות לבש (צג,א) – מלך הוא סוד מח לב כבד. פירוש הענין, הז"א בימי קטנותו כבד כועס שכולו דין, ולתקן זה צריך שיבואו לו המוחין, והם מח חכמה לב בינה, ולעתיד לבא כשיתגלה זה התיקון בשלימות, אז 'גאות', הז"א ילביש בחיצוניות שלו – המלכות, וזהו, 'גאות לבש', המלכות נקראת גאות לפי שאז תיראה ממשלתה בעולם. ובכח מה עושה זה, בכח מעשי התחתונים המחזיקים המלכות, בסוד, 'תנו עוז לאלקים' – הקב"ה לובש זה העוז. ובכח זה 'התאזר', הוא לובש המלכות, כמו אדם שחוגר חגורה על מתניו, כך הז"א לובש הנוק' כמו חגורה בחיצוניות שלו כמ"ש, וזהו, 'לבש ה' עוז התאזר' ".

*כמובן שברגע שכתבתי את זה המחשב נתקע וחזר לפעול רק אחרי ששיננתי לעצמי את מה שהעתקתי לפני שניה מה'שפת אמת' ואז התהפך מחושך לאור וחזר לפעול...

[2] כמה דברים לבטלה אנחנו אומרים?...

[3] החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.
מלכים ב' (כה,א): "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב".

פרשת ויגש - אל תעצבו

"אל תעצבו"


בראשית (מה,ה): "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם".

כותב רבי משה כלפון הכהן זצ"ל מג'רבה בספרו "דרכי משה":
אין דבר יותר גרוע מהעצב!

כשקורה משהו עצוב: או שהוא תשלום על חוב קודם, או שהוא הכנה לטובה עתידה. על שניהם אין להתעצב!

עולה אדם לאוטובוס ומשלם, אינו עצוב. יודע הוא שבתשלום זה יסע בנוחיות ויגיע למחוז חפצו. נסע במונית ומשלם בסוף הנסיעה אינו עצוב, כי נהנה עבור התשלום.

כך, כל מאורע בחיינו. או שנהנינו מעבירה ואנו נתבעים לשלם, שיהא לכפרה, או שהוא הכנה לטובה מעותדת, כמכירת יוסף, שכלכלה את אביו ואחיו בשנות הרעב.

אך יתר על כן, כתב. אדם שנסע ונתבע לשלם, אינו יכול להתחמק מן התשלום - ואינו מצטער. אבל אנחנו, יכולים להתפלל ולבקש סליחה ולהיפטר מהתשלום אז אנחנו האחרונים שצריכים להיות עצובים!

הבנה זו חשובה בעיקר להבאת הגאולה הקרובה בב"א. אנחנו לא חייבים לסבול את כל הזמן של חבלי משיח, עדיף שנשלם את זה בתפילות, ונזכה לסמוך גאולה לתפילה.

תהליך הגאולה:

כותבת הגמ' (סוטה לד.): "מעשה אבות סימן לבנים".
כל מה שאירע, וכן כל מה שקורה עתה או יקרה בעתיד לעם ישראל לדורותיו – אירע לאבות.
במשך 63 שנים הראשונות היה יעקב אבינו יושב אהלים, לומד תורה מפי אברהם זקנו ומפי יצחק אביו[1], והיה ל"איש תם", לאדם מושלם.
אח"כ התחיל הבלגאן: עשיו רוצה להרוג אותו, לבן, שוב עשיו עם 400 איש, וצרת דינה.
אח"כ פתאום יש שקט: "ויקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו, ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו – וילך אל ארץ (אחרת) מפני יעקב אחיו " (בראשית ל"ו, ו').
אח"כ: "ביקש יעקב לשבת בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף".
ובסוף: יוסף מתוודע אל אחיו, המשפחה מתאחדת, ויעקב אבינו זוכה לשיבה טובה באושר ובנחת.

אפשר בהחלט להשוות את התקופות למה שעבר על עמ"י במשך השנים:

התקופה הראשונה, בית המקדש הראשון עמד על מכונו, הנבואה היתה בתוקפה והשכינה שרתה בישראל.
לאחר מכן: גלות בית ראשון וצרות.
אח"כ: תקופת בית המקדש השני, הרבה צרות מיון ורומי. אבל, באותו זמן היתה התורה שבעל פה בשיאה. זו היתה תקופת אנשי כנסת הגדולה והזוגות, בית הלל ובית שמאי, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, ואחריה תקופת התנאים.
אח"כ עוד גלות: גלות אדום שעוד לא יצאנו ממנה לגמרי...
ובסוף בע"ה בקרוב הגאולה!!!

מדת הדין:

אבל מה נעשה עם מדת הדין שמקטרגת עלינו שלא ניגאל?
כותב ר' יעקב אבוחצירא על הפס': "הוציאו כל איש מעלי" שיוסף זה רמז לה' ית' (6*26=יוסף) והוא המולך והמשביר לכל עם הארץ, והוא מבקש להתוודע אל אחיו להתגלות לכנסת ישראל אבל המקטרגים מונעים את זה עם הקטרוג, אז הקב"ה יסלק אותם ויגיד "הוציאו כל איש מעלי" ויגלה עלינו מהרה!!!

מתיקות הגאולה:

המדרש בהתחלת ויחי מביא 3 סיבות למה הפרשה סתומה, הסיבה שניה היא: שנסתמו ממנו כל הצרות שבעולם.
מפרש הכלי יקר - יעקב אומר לפרעה "ימי מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים" ומבינים מכאן את גודל השלווה שהייתה לו ב-17 שנים האחרונות שלו , שהוא ראה את בניו מתיישבים  ונאחזים בארץ  ונשכחו ממנו כל צרותיו, והיה נראה לו כאילו כל חייו היו בשלוה. ולכן נסמך "וישב ישראל" לשון שלוה ל"ויחי יעקב".

מה זה אומר? שכשהגאולה תבוא היא תהיה כ"כ מתוקה שאנחנו נרגיש שחיינו ככה כל ה6,000 שנה!!!




[1] הרב חיד"א: "אברהם יצחק ויעקב למדו תורה ביחד 15 שנה 15 שעות ביום!!!