Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 30 בינואר 2015

פרשת בשלח - ה' ילחם לכם ואתם תחרישון?

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון?


שמות (יד,טו): " וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".
רש"י: "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונים בצרה".

משה ועם ישראל נמצאים במצב קשה, הים לפניהם, מצרים נוסע אחריהם הן כפשוטו - חיל פרעה מתקרב אליהם, והן כמדרשו ששרו של מצרים מקטרג על עם ישראל 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה'.

במצב קשה ומסובך שכזה, האם לא היה מקום לתפילתו של משה?!

זוה"ק (בשלח דף מח'): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִּסָעוּ. וְיִּסָעוּ מִלְּאַסְגָּאָה מִלִּין, לָאו עִידָנָא דִּצְלוֹתָא הַשְׁתָּא. וְיִּסָעוּ, וְכִי לְאָן אֲתָר פָּקִד לוֹן דְּיִנְטְלוּן, דְּהָא עַל יַמָּא הֲווֹ שָׁרָאן. אֶלָּא אַהְדָּר לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב מַה תִּצְעַק אֵלָי, דְּהָא כֻּלְּהוּ בַּאֲתָר דָּא קַיְימֵי. וְעַל דָּא וַיִּסְעוּ, יִנְטְלוּן מִן דָּא, דְּלָאו עִדָנָא הוּא".
תרגום: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְיִסָּעוּ מִלְּהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים. זֶה לֹא זְמַן תְּפִלָּה כָּעֵת. וְיִסָּעוּ, וְכִי לְאֵיזֶה מָקוֹם צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיִּסְעוּ, שֶׁהֲרֵי עַל הַיָּם הֵם הָיוּ שְׁרוּיִים? אֶלָּא חָזַר לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב מַה תִּצְעַק אֵלָי, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בְּמָקוֹם זֶה עוֹמְדִים. וְעַל זֶה וְיִסָּעוּ, יִסְעוּ מִזֶּה, שֶׁזֶּה אֵינוֹ הַזְּמַן".

בהמשך (נב:) כותב הזוה"ק: "וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי. וְתָאנָא בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, אֵלַי, דַּיְיקָא, בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא כֹּלָּא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִתְגְּלֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְאִשְׁתְּכַח רַעֲוָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין עִלָּאִין, כְּדֵין נְהִירוּ דְּכֹלָּא, אִתְנְהִיר".
תרגום: "ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אלי? ולמדנו בספרא דצניעותא וכו' כי הכל תלוי בעתיק. בה בשעה נגלה עתיקא קדישא ונמצא הרצון בכל העולמות העליונים, ואז האיר האור של הכל".

אם זה לא הזמן לתפילה – אז מה כן? מה הכוונה שהכל תלוי בעתיקא קדישא?

אור החיים הקדוש (שמות יד,טו): "מה תצעק אלי. קשה ולמול מי יצעק אם לא לה' אלהיו, ובפרט בעת צרה דכתיב: (יונה ב') 'קראת מצרה לי' (תהלים קי''ח) 'מן המצר קראתי יה'?...
מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת.
ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים... כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר כי באו מים עד נפש...".

יש זמנים שהתפילה לא מועילה וצריך מסירות נפש שרק היא יכולה להפעיל את ההנהגה של עתיקא קדישא כדי לקבל גאולה גם כשאין מספיק זכויות!

עכשיו מובן מדוע ציווה ה' את בני ישראל לפני מכת בכורות: "וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת". כיון שלא היו ביד ישראל מצוות להתעסק בהן על מנת שיהיו ראויים להיגאל, אמר להם הקדוש ברוך הוא "משכו וקחו לכם". וכלשון רש"י "משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה".
כדי שתהא בידם מצווה זו, שיש בה גם מסירות נפש של קשירת אלוהי מצרים שלושה ימים והקרבתו בפרהסיא, כלשון הפסוק "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים".

המדרש (שיר השירים רבה ה,ג) המספר על נחשון בן עמינדב הקופץ לים סוף הגועש, המים מגיעים עד לצוארו – ואז הים נבקע, מלמד אותנו את הלקח הכללי של 'השתדלות'. כלומר, למרות שה' אמר למשה: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד יד), הקדוש-ברוך-הוא מבקש מאיתנו 'השתתפות'.
זהו מהסדרים שקבע ה' בעולמו – שלמרות שה' כל-יכול, הוא דורש את מעשה האדם. ולמרות שאין האדם יכול לעשות דבר בלי סיעתא דשמיא, ה' דורש ממנו מעשה, ולו קטן, ובכך האדם ממלא את תפקידו בעולם.

"פתחו לי פתח כחודו של מחט – ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שיר השירים רבה ה,ב).

אבל יש משהו קשה במעשה נחשון. ניתן להבין את המושג 'השתדלות' כשמדובר בפרנסה, למשל. אז אומרים, שלמרות שה' הוא ה"נותן לחם לכל בשר", בכל זאת ה' אומר, שאם לא תשתדל באופן טבעי – לא תהיה לך פרנסה. כך גם במלחמה – למרות שה' נלחם לנו, בכל זאת נדרשים אנו לכלי נשק ותכסיסי מלחמה טבעיים.
לעומת זאת, אצל נחשון – מה הועילה קפיצתו לים? הרי במעשהו לא היתה כל השתדלות טבעית! קפיצה לים הגועש היא מעשה שבדרך הטבע לא מקרבת במאומה קריעתו של ים! 'השתדלות' אין כאן – התאבדות חסרת הגיון אולי יש כאן! ובכל זאת, זו היתה דרישת ה': "דבר אל בני ישראל ויסעו (אל תוך הים)!" (שמות יד,טו)?
ההסבר הוא, שקפיצתו של נחשון לים, היתה מעשה סמלי שדרש הקדוש-ברוך-הוא, לא רק כאקט של השתדלות אלא כאקט של בטחון בה'. דוקא אנו נוכל להבין את הדבר על רקע אירועי ומבחני תקופתנו. לא פעם ולא פעמיים עמדנו בדורנו בפני מבחנים שנראו בלתי אפשריים. הקדוש-ברוך-הוא העמיד אותנו בפני מצבים גורליים, שעמידה בהם בלי להיכנע נראתה כחוסר הגיון מוחלט, ואף כהתאבדות. זכותנו הגדולה – מאז תחילת שיבת ציון – היא עמידתנו במבחנים אלו, בלי לומר: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד,ד).

הגמרא (נדה סט: - עא.) מספרת על שתים עשרה שאלות ששאלו אנשי אלכסנדריה את ר' יהושע. אחת השאלות הייתה כיצד מתעשרים. כך נאמר שם :"מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר לי הכסף ולי הזהב. מאי קמ"ל? דהא בלא הא לא סגי (צריך גם אמונה וגם השתדלות)".

כך גם מלמד אותנו ה'אם הבנים שמחה' (עמ' שלד'-שלו'): "אנחנו אומרים בכל יום: 'אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה עכ״ז אחכה לו בכל יום שיבוא'.

וכן אמרו חז״ל (ילקו"ש ח"א בשלח רמז רמ'): 'את מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמונה שהאמינו, שנאמר: ׳ויאמן העם' וכן אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמונה, שנאמר: ׳אתי מלבנון כלה, וגו׳ וארשתיך לי לעולם... וארשתיך לי באמונה'.

אבל, תדע שאמונה בלא מעשה לא סגי ולא מהני! וכמו שראיתי בספר הנפלא 'יד יוסף' להחכם האלקי ר' יוסף צרפתי, (היה רב בק״ק אנדרינפול בשנת שע״ז) בדרוש שני לסוכות, שכתב בביאור המדרש (שו"ט פרשה קב. ילקו"ש ח"ב רמז תתנ"ה. ויק"ר ל,יב): ״ ׳תכתב זאת לדור אחרון' — אלו דורות שהן נטויין למיתה. ׳ועם נברא יהלל יה' - שעתיד הקב״ה לברוא אותם בריה חדשה. ומה עלינו ליקח? - לולב ואתרוג ונקלס לקב״ה. לפיכך משה מזהיר לישראל ׳ולקחתם לכם ביום הראשון' ״. והקשה: איך תמשך ממה שאמר שהקב״ה עתיד לברוא אותנו בריה חדשה השאלה 'ומה עלינו ליקח'? דמי מחייב אותנו משום שהקב״ה יעשה אותנו בריה חדשה לקחת שום דבר ששאל 'ומה עלינו ליקח'? וגם קשה אומרו 'לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון״, דמי יאמר שבגלל זה צוה כך?
וכתב לפרש, שאלו הארבעה מינים באו להורות על אמונת התשובה, שהבחירה בידינו לתקן כל חטאותינו בתשובה שלימה, שהיא במחשבה ודיבור ומעשה, כמו שאמר הכתוב 'כי קרוב אליך הדבר, בפיך ובלבבך לעשותו', שקאי על תשובה. ואלו המינים רומזים על המחשבה ועל דבור ועל מעשה, כמו שכתב שם וכאן אני מקצר. וזה המכוון במדרש הנ״ל, להיות אמת, שגדולה תשובה שקורעת הגזירה. וזה שאמר: תכתב זאת לדור אחרון - אלו דורות שמצד חטאותם הם נטויין למיתה, וכשחוזרים בתשובה עתיד הקב״ה לבראותם בריה חדשה. ושאל: אבל מה עלינו ליקח להורות על אמונה זו, שהבחירה בידינו לשוב בתשובה? ויען שכל אמונה שאין בה מעשה אין לה קיום ולא מהני, כדכתב הרמב״ם במורה נבוכים (ח"ב פרק לא') בטעם השבת כדי שתהיה קיימת אמונת החידוש. א״כ, מה עלינו ליקח להורות על אמונת הבחירה שבידינו לשוב בתשובה? — יש עלינו ליקח לולב ואתרוג בידינו, להורות שהכל בידינו, מחשבה דבור ומעשה, שהם כלי התשובה. לפיכך משה מזהיר לישראל ״ולקחתם לכם ביום הראשון״, עכתו״ד.

עכ״פ, הורה לנו החכם האלקי הנ״ל, שאמונה בלא מעשה שיחזק את האמונה לא מהני. והביא כן בשם רבנו הרמב״ם, והעמיס כן גם בדברי רבותינו בעלי המדרש, שזאת היתה כוונתם במה שאמרו ״ומה עלינו ליקח״ במעשה ובפעולה מה שאנו מאמינים באמונה, וזולת המעשה לא תועיל האמונה גרידא.

ובזה יאיר לנו לפרש את הכתוב 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו', שהקשו כל המפרשים: הלא בעת צרה מה לו לאדם הישראלי לעשות אם לא לצעוק לקב״ה? ורש׳׳י שם פירש: ׳דבר אל בני ישראל ויסעו - אין להם אלא ליסע, שאין הים עומד בפניהם. כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים'.

פירש בשפתי חכמים: ״והכי פירושו שע׳׳י שיסעו יועיל הרמת מטך שיבקע הים. משא׳׳כ אם לא יסעו, לא יקרע הים אע״פ שתרים מטך על הים. כי כדאי זכות וכו' והאמונה וכו'. ולפי׳׳ז יהיה הפירוש ׳מה תצעק אלי׳ סבור אתה להועיל בתפילתך, אין הדבר כן אלא ׳ויסעו'...".

וכמו כן הוא ג״כ באמונת המשיח. שאף שכולנו מגדולינו עד קטנינו מאמינים בו, עד שאפילו כל הרוחות והמאורעות שבעולם לא יכולים להזיז אמונה זו מלבינו אפילו זיז כל שהוא. אבל לא די באמונה בלבד, אלא צריך לזה עוד מעשה מצדינו לקיים אמונה זו.

ועלינו לעשות כמו שעשו בימי צאתם ממצרים: 'דבר אל בני ישראל ויסעו', ואח״כ באה הישועה מהקב׳׳ה. כמו כן המצווה, עלינו, לדבר אל בני ישראל ויסעו לארץ ישראל, כדי לחזק אמונתינו בביאת המשיח בב״א במעשה ובפועל, ואז תבוא הישועה מהקב״ה.

אבל זולת מעשה מצדינו, גם התפילה לא תועיל, וכמו שכתב ב״שפתי חכמים״. אבל כשנעשה מעשה בפועל לעלות לארץ ישראל, אז יצליח ה׳ מעשה ידינו ונזכה לגאולה שלימה בב״א.

נמצא, לפי הכלל שהניח רבנו הרמב״ם הנ״ל, שכל אמונה צריכה שתחוזק במעשה, וזולת המעשה אין לאמונה קיום ומאד חלושה היא אצל האדם ותבוטל לגמרי אצלו.
נמצא, אנן נמי בדידן, באמונת ביאת המשיח, מי שאינו רוצה לעשות דבר בזה, אלא ממתין לבואו שיבוא וישא אותו לארץ ישראל, הוא סימן שאין לו אמונה כלל בזה וכל אמונתו היא רק מהשפה ולחוץ ומשטה עצמו בכך.

אך מי שעושה דבר בזה, מראה שמאמין בזה, וזאת האמונה תאמצהו לעשות פעלים בזה מצד עצמו, ובזה יחזק האמונה בקרבו ואז יבוא הסיוע מן השמים. וכאשר ראינו כי כן היה במצרים בגאולה הראשונה, שהיא שורש כל הגאולות האחרונות, שה׳ הקפיד 'מה תצעק אלי׳ בתפילה, שהתפילה לא תועיל לך כאן כלל, אלא 'דבר אל בני ישראל ויסעו', אף שהנסיעה מצד עצמה היתה בסכנה, כי לא היתה להם דרך אחרת ליסע רק אל תוך הים בהיותו עוד מים שוטפים, אבל מעשה הנסיעה הזה השלים להם האמונה בגאולה, ואז באה מהקב״ה הגאולה האמיתית.

כן ממש צריך להיות אצלינו. וזה שאמר הנביא 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'. ובאופן שהיה במצרים צריך להיות גם אצלינו, ואז יראה ה׳ לנו נפלאות, אמן סלה".

הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"א עמ' 189) כותב שהקב"ה יעשה לך ניסים לפי מידת הביטחון שלך. אם אתה בוטח בה' 50 אחוז אז אתה צריך לעשות השתדלות 50 אחוז. אם אתה בוטח 90 אחוז אז אתה צריך לעשות רק 10 אחוז השתדלות. הבדיקה כמה אחוזי ביטחון יש לך היא מה אתה עושה בצרכי פרנסה ורפואה.

אם אתה יהודי ממוצע שבוטח בה' אבל עובד לפרנסתו 100 אחוז משרה, וכשאתה חולה אתה הולך לרופא, וכשיש סכנה אתה פונה למשטרה - איך בנושא העליה לארץ ישראל פתאום אתה מתמלא ביטחון בה' ואומר "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"?!?

בנוסף, כל זה נאמר בעניינים גשמיים. העליה לארץ ישראל היא מצוה, במצוות אתה לא אומר 'ה' ילחם לכם' אלא פועל ככל יכולתך!

נסיים בדברי המהר"ל על ארבעת הכתות המובאות בירושלמי (תענית פ"ה ה"ה. מכילתא, בשלח).

מהר"ל (גבורות השם פרק מ' עמ' קנ): "אלו ארבע כתות, האחת שאמרה ניפול לים, לא היה להם אמונה ובטחון כלל שיהיה מציל אותם, אף על ידי הכנה אם יחזרו למצרים. לא היה להם שום בטחון.
אלו [כת שניה] שהיו אומרים נחזור למצרים, היו בוטחים בו יתברך שיציל אותם על ידי הכנה, אם יחזרו [למצרים, לכל הפחות] ישארו בחיים אבל לא יתקיימו דברי משה להביאם אל הארץ.
[כת שלישית] האומרים נעשה עמהם מלחמה, ואף אם יהיו קצת מהם במלחמה נהרגים וכו' סוף סוף יתקיימו דברי משה שיכניסם לארץ. ועל זה השיב 'ה' ילחם לכם'. ואם כן אין אחד מכם נהרג, כי מלחמת הקב"ה אין ספק שהוא יציל הכל. כי מלחמת אדם הוא כך שקצת מהם ניצולים וקצת מהם אינם ניצולים, אבל במלחמת השם יתברך לא שייך זה.
אחר כך היו עוד יותר [כת רביעית] שהיו אומרים שלכל הפחות אנו צריכים לצווח כאילו עושים מלחמה, ומחמת יראה זאת יבא פחד על מצרים, שצריכים אנו לעשות עזר וסיוע למעשה אלהים. ועל זה אמר 'ואתם תחרישון'.
נמצא שתי כתות רשעים ושתי כתות צדיקים. כי שתי כתות הראשונות ח"ו [אמרו] לא יבאו אל הארץ, ואם כן לא היו מאמינים כלל בדברי השם יתברך שיביאם אל הארץ. ושנים האחרונים היו צדיקים מאמינים בכל דברי השם יתברך רק שהיו אומרים שיהיו נהרגים קצת מהם, או לכל הפחות בספק שמא יהרגו מקצתם".

לומדים אנו מדבריו כי שתי הקבוצות הראשונות התיאשו מלהגיע לארץ ישראל ולא האמינו בהבטחותיו של הקב"ה הם נחשבו כרשעים, למרות שנכשלו רק מחמת חשש מוות.

זהו לימוד חשוב עבור דורנו, שהמהססים מיישוב ארצנו חוטאים בזה למרות שנכשלים מפני פחד הסכנה.

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!

יום חמישי, 29 בינואר 2015

פרשת בשלח - "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק"

"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק"


הרב ניסים פרץ זצוק"ל: "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" (שמות ט"ו ט'). יש כאן חמישה אַלְפִי"ן - "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק". חז"ל אומרים שזהו רמז לאל"ף של "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ' ב'). האות א' תמיד זה 'הפלא העליון' 'אלופו של עולם'. וכאן יש חמשה אלפי"ן והם חמישה אורות, רמז לאלופו של עולם. ('אלף' בהיפוך הוא 'פלא', זהו ה'פלא העליון'. 'אלף' הוא 'אַלּ(וּ)ף', 'אלופו של עולם'.)

חז"ל אומרים שפרעה זה יצר הרע, ומצרים זה הגוף. אדם כל הזמן יש לו התמודדות עם מצרים, ויש לו כל הזמן התמודדות עם היצר הרע. וחז"ל אמרו שבהתחלה היצר הרע דומה ל'הלך', ולבסוף לאורח (סוכה נ"ב ע"ב). כשאורח נכנס הביתה, מה הוא אומר? 'אני רעב', אולי אתה יכול בבקשה לתת לי מעט לחם, ואולי כוס מים לשתות, בְּרַכּוּת. וזהו - "אָמַר".

היצר הרע בהתחלה מה הוא עושה לאדם? הרי בסך הכל הוא נמצא מחוץ אליך, הוא עוד לא נכנס בתוכך, אז מה הוא כבר יכול לשכנע אותך? לכן הוא בא בערמומיות ומדבר איתך יפה, להגיד לך 'זה לטובתך' וכגון זה. זהו "אָמַר" - אמירה רכה. בא היצר ואומר לך - 'אתה צריך לשמור על הגוף שלך, מה אתה עושה תעניות'... 'זה לא מתאים'... - וכו' וכו'. "אָמַר" - אמירה רכה.

והיה אם ידעת להבין שזה היצר הרע מדבר איתך, ואיך תדע שזה היצר הרע? על ידי א' של "אָמַר", על ידי אלופו של עולם, תבין שזה הקב"ה עומד לפניך, אין כאן לא יצר הרע ולא כלום, אלא זה הקב"ה מנסה אותך, כי הקב"ה נמצא בתוך האמירה של היצר, והקב"ה רוצה להגביר את הכוח שלך לכן הוא מנסה אותך. ואם תבין את זה ותתבונן באלופו של עולם, אז תתגבר על היצר בקלי קלות, שהרי - "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג' ט"ו). "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ - זה האדם, ואם האדם ייתן מכה בראש של הנחש, אז הוא גמר אותו.

התחלת הפיתוי של היצר היא קלה מאוד, היא 'אמר'. אם אדם מַשְׂכִּיל לא להשאיר את אותו אחד אצלו הוא נצח, אבל אם הוא אומר לו: בסדר, אתה רוצה קצת מים? קצת לחם? למה לא, קח ולך. אוי ואבוי - אם אתה שומע אליו כשהוא רק "אָמַר", אַי אַי אַי, אז הוא כבר נהיה וֹיֵב", עכשיו הוא כבר נהיה בעל הבית, הוא אומר לאדם: 'אני פה בעל הבית'. וזהו - "אָמַר אוֹיֵב", עכשיו תתמודד נראה אותך... בסך הכל הכנסת אותו בתור 'הכנסת אורחים', מה יש? זה מצווה!... אבל עכשיו הוא נהיה בעל הבית.

אבל דע לך, גם בוֹיֵב" יש א' - 'הפלא העליון' 'אלופו של עולם'. ולכן אל תתייאש, אל תתרגש מדי, כי גם בשלב הזה - אפילו שֶׁטָּעִיתָ - השם יתברך איתך, כי 'אלופו של עולם' נמצא איתך, ב‑א'.

ואם גם בשלב הזה לא הבנת שזה יצר הרע ונתת לו להיכנס בתוכך, ובמקום להילחם באויב אתה בעצמך נתת לו שהוא ינצח אותך, אז מה כתוב? "אָמַר אוֹיֵב - אֶרְדֹּף", אז גמרנו. כי אויב - פעם אתה מצליח לנצח אותו ופעם האויב מצליח לנצח אותך, כי כך דרכו של אויב, אתה מתאבק איתו. אבל אם לא הבנת זה היצר הרע ולא הבנת שהקב"ה נמצא איתך, והוא מנסה אותך ורוצה שתתגבר עליו, ואתה לא מתגבר עליו אלא המשכת לתת לו לגבור עליך ולהיות וֹיֵב", אז הוא כבר לא וֹיֵב" - הוא נהיה "אֶרְדֹּף". אתה אדם מסכן, אתה כמו ה'עכבר' שכל הזמן בורח מהחתול... הוא כל הזמן רוצה לאכול אותך... וזה כבר - "אֶרְדֹּף". אבל הוא עדיין לא תופס אותי, אני כל הזמן בורח לו, בורח, בורח.

לפעמים אדם רואה מישהו אחר שהוא ממש 'מסכן'. יש אנשים, אתה רואה שהם כל הזמן רדופים על ידי יצר הרע, אין להם מנוחה אפילו לא דקה אחת... הם גומרים עניין אחד ומיד מגיע עניין אחר... כל הזמן היצר הרע רודף אחריהם... הם כל הזמן במרדף... וזהו שאמר - "אֶרְדֹּף". אבל אם תדע ש'אלופו של עולם' נמצא בתוכו אז תוכל להתגבר עליו אפילו במצב כזה של "אֶרְדֹּף", לכן באה האות א', כי 'אלופו של עולם' נמצא איתך, ב‑א'.

ואם לא תשמע גם בפעם הזאת, אז זה נהיה - "אַשִּׂיג". מה זה "אַשִּׂיג"? הוא תופס אותך. ובזה די! איפה שהיצר הרע רוצה להוליך אותך הוא מוליך אותך, הוא עושה בך מה שהוא רוצה... כי אחרי שהיצר תפס אותך - "אַשִּׂיג", אז אתה בידיים שלו.

הרשעים - מסורים ביד יצרם הרע - זהו. אבל אצל הצדיקים - הוא מסור בידם - כי 'ליבם מסור בידם' (מדרש רבה בראשית ל"ד י'). אבל אם היצר הרע השיג אותך - "אַשִּׂיג" - אז גמרנו. אחרי שאתה רואה שאתה תפוס חזק, אז אתה חושב: די! מה עכשיו? נשאר לך רק לפשוט לו ליצר את הגרון שלך - לשחיטה, הוא שולט עליך הוא השיג אותך, כבר אין מה לעשות... לא ולא!!! גם ב"אַשִּׂיג" - יש את 'אלופו של עולם', הוא נמצא איתך, הקב"ה יכול להציל אותך - להוציא אותך, הוא יכול לשבור לו ליצר הרע את הידיים, ואתה תשתחרר, רק אם תרצה - תפנה אליו - אל 'אלופו של עולם', ותצעק אליו: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ" (בראשית ל"ב י"א), ריבונו של עולם: הוא תופס אותי חזק, מה אני אעשה? וכי זה המטרה? אנא - 'הצילני נא', 'חבל עלי ועל נשמתי', 'מה - אני אלך לאיבוד', 'תראה איפה אני נמצא', 'תראה איך אני תפוס', וכו' וכו', ואם כך תצעק אז תוכל להתגבר עליו אפילו במצב כזה של "אַשִּׂיג", לכן באה האות א', כי 'אלופו של עולם' נמצא איתך, ב‑א'.

ואם גם אז אדם לא מַשְׂכִּיל - אז מה נהיה? "אֲחַלֵּק שָׁלָל", - היצר הרע לוקח לו את הכל, אומר לו היצר: 'לך תלמד' 'תעשה מצוות' וכו', זה כבר לא מְשַׁנֶה, כיוון שהוא בידו - לא איכפת לו ליצר שהאדם הזה יעשה את כל המצוות, למה? כי את הכל הוא לוקח אליו, גם את המצוות ומעשים טובים שלו. הוא לוקח לו את כל ה'שָׁלָל' - את כל שלל התורה והמצות. כמה זה גימטריא של 'שלל'? זה 360 = ש"ס - הוא לוקח לו את כל הש"ס, כל מה שלמד ועשה מתוך הש"ס...

אבל גם כאן, למה לו לאדם להתייאש? שהרי אדם שעושה תשובה, חוזר לו כל השלל שהיצר לקח לו, וכשאדם עושה תשובה הקב"ה מחזיר לו את הכל, כשאדם מכניע את היצר הרע, איך? ע"י 'אלופו של עולם' שנמצא איתך, גם כאן ב‑א' של "אֲחַלֵּק", אז הקב"ה מחזיר לו את ה'שָׁלָל' שהיצר הרע לקח ממנו.

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" (דברים כ"א י'). מה שהיצר שבה ממך, אתה מחזיר לעצמך, איך? על ידי שאתה יוצא למלחמה כנגדו, יחד עם 'אלופו של עולם' שהוא זה שמנסה אותך. ולכן - אל תתייאש ממלחמת היצר אף פעם.

בקיצור, כל שלב ושלב זה ניסיון והתמודדות עם היצר הרע. אשריו מי שיודע את השלבים האלו, ויודע להכיר את היצר כבר מתחילתו, ולהלחם בו, לגרשו ולנצחו. ודע! שבהתחלת הפיתוי - קל מאוד לנצח את היצר הרע. אתה חושב ואומר: אין דבר, ניתן לו קצת 'מים אחרונים', מה יש. לפעמים בן אדם משטתה, נכנסת בו קצת רוח שטות, אומר: נו אז זה לא בהכשר הכי גדול... מה יש, עכשיו אני בסעודה של ברית, אז זה יפה עכשיו לעשות בלגן? אז זה לא ההכשר שלי, זה לא יפה להתנהג כך... זה רק 'עוף'... לא נורא - הפעם אני אוותר.  

לפעמים - אדם תמים ומתפתה ליצר הרע בקלות, אבל תדע לך שזה קל מאוד להתגבר עליו, ובפרט בהתחלת הפיתוי. 'מה אתה מתפתה'? תהיה חזק! אל תהיה חלש!

צריך האדם לדעת שזה בכל דבר ועניין, בהתחלת הפיתוי - זה רק אמירה רכה - "אָמַר". אז תתפוס את העניין, ותתגבר על היצר. אבל אם גם אז חס ושלום לא התגברת, אם לא תפסת, והוא נהיה - וֹיֵב", אז תתחיל עכשיו לתפוס אותו, ואם גם עכשיו אתה לא תפסת - וזה הגיע לדרגת - "אֶרְדֹּף" אז תתחיל עכשיו לתפוס אותו, ואם גם עכשיו אתה לא תפסת - וזה הגיע לדרגת - "אַשִּׂיג", ואפילו - "אֲחַלֵּק שָׁלָל", תמיד יש לך מוצא מהיצר הרע, לפנות אל הקב"ה שהוא הכל יכול, תמיד תברח אל 'אלופו של עולם' שנמצא איתך בכל מצב ובכל עניין ודבר, יש כאן חמישה אַלְפִי"ן, "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק", חמישה אורות, כי בכל צורה ואופן שיהיה - 'הפלא העליון', 'אלופו של עולם' - איתך, ועוזר לך במלחמה, ואם תגבר ותנצח את היצר, אז הקב"ה מחזיר לך את ה'שָׁלָל' שהיצר הרע לקח ממנו.

הקב"ה - 'אלופו של עולם', הוציא אותנו משעבוד מצרים, ושבר את כל הקליפה, וקרע לנו את הים, אז גם בך - עצמך - הקב"ה יכול לעשות 'קריעת ים סוף', לעשות לך 'יציאת מצרים'. כי הקב"ה שהוא כל יכול - אם תקרא אליו הוא יענה לך, "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמ"ה י"ח). תפילה - אין לה גבול, מכיוון שאתה פונה ומבקש מכוחו של הקב"ה שהוא מקומו של עולם, שיעזור לך במלחמת היצר, כי זה לא בכוחך, והרי זה מקומו יתברך, אז מיד יענה לך ויבוא לעזרתך.

ולכן בימים האלה - בפרט, ימי השובבי"ם היקרים מפז, אם אדם מרים ידיים ופורש כפיו, ונושא עיניו אל השמים, - "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה': נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵ‑ל בַּשָּׁמָיִם" (איכה ג' מ'-מ"א), - וצועק: 'הצילני', בורא עולם - תציל אותי מן היצר הרע, תציל אותי מהעוונות שלי. כמו שכתוב בפרשה הקודמת, "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם, הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות פרק י ז'), אַי - ריבונו של עולם: "עַד מָתַי יִהְיֶה 'זֶה' לָנוּ לְמוֹקֵשׁ"? זה - היסוד, "עַד מָתַי יִהְיֶה ה‑זֶה לִי לְמוֹקֵשׁ"? עד מתי?

אז בואו נעשה תשובה שלמה, ונשוב אל ה', "שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם", נעשה תשובה שלמה וגמורה, להחזיר את כל הקליפות, ואת כל מה שנוצר מהחטאים - מה'זֶה' - מהמוקש, "שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם" - במה יעבדו? בעבודת השם.

והקב"ה יעזרנו על דבר כבוד שמו, לנצח את יצרנו הרע בעזרת 'אלופו של עולם'. אמן ואמן. 


פרשת בשלח - כח התורה

כח התורה


שמות (יד,כז): "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ".
כותב האור החיים הקדוש: "לאיתנו - רז"ל אמרו (שמות רבה פכ"א) לתנאו הראשון. וקשה לי.... וצריך לדעת אופן התנאי אם היה ליוצאי מצרים אם כן למה נרעש בפעם הזאת? כמאמרם ז"ל (שם): 'שהתריס כנגד משה ואמר לו אין אני נקרע מפניך שאני נבראתי ביום ג' ואתה נבראת ביום ששי וכו' עד שנטה ה' ימינו לימין משה דכתיב (ישעיה סג,ז) מוליך לימין משה'.
ועוד רואני כי ליחידי סגולה היה נקרע בעל כרחו כמעשה (חולין ז.) ברבי פינחס בן יאיר וכו' (רבי פנחס בן יאיר זה, היה חותנו של רבי שמעון בר יוחאי, וחי בתקופת רבי יהודה הנשיא. הוא היה מפורסם בצדקתו הגדולה, ובשל כך זכה למופתים וניסים גלויים),  ואם לא התנה עמו אלא ליוצאי מצרים לבד מה כוחו של רבי פנחס בן יאיר עליו השלום להתגבר על מעשה בראשית".
מקשה האור החיים הק' שתי שאלות:
הראשונה: מדוע היה צריך משה להתווכח עם הים על מנת שיבקע, והרי מספר לנו המדרש כי תנאי היה מששת ימי בראשית על כך שהים יקרע בפני עם ישראל?
והשניה: הרי מסופר בגמ' במסכת חולין על ר' פנחס בן יאיר שפעם הלך לאסוף כספים עבור מצוות "פדיון שבויים", בדרכו הגיע לנהר שחסם את דרכו. גשר לא היה במקום והמים היו עמוקים מדי. אמר רבי פנחס לנהר: "נהר, חלוק לי מימיך ואעבור בך. שהרי צריך אני לעבור דרכך כדי לקיים מצוות פדיון שבויים"! השיב לו הנהר: "אתה הולך לעשות רצון קונך (לפדות את השבוי) – ואני הולך לעשות רצון קוני (שציווה עליי לזרום כאן). אתה, ספק עושה ספק אי אתה עושה (שמא לא יעלה בידך לפדות את השבוי) – אני, ודאי עושה (מקיים רצון קוני שרצוני ללכת בדרכי), מדוע שאבקע מפניך"? אמר רבי פנחס לנהר הסורר (נהר גינאי) "אם אינך חולק מימך  (אם לא תיבקע) גוזרנו עליך שלא יעברו בך מים לעולם"! מיד נבקע הנהר ורבי פנחס בן יאיר המשיך בדרכו.
אם היה כל כך מסובך למשה לקרוע את הים כיצד יכול היה ר' פנחס בן יאיר לקרעו כ"כ בקלות?
מתרץ האור החיים הקדוש: "אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל אשר יגזרו עליהם וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא...
והנה ביציאת ישראל ממצרים עדיין לא קבלו התורה ואין גזירתו על הנבראים גזירה ולזה לא הסכים הים ליחלק להם וטען למשה  אתה נבראת בששי ואני בג' זה רמז כי אינו בן תורה שאם היה בן תורה הנה הוא קודם לו כי התורה קדמה לעולם כולו, ולזה נתחכם ה' והוליך ימינו לימין משה פירוש הראהו כי הוא בן תורה המתיחס לה ימין דכתיב (דברים לג,ב) מימינו וגו' וכשראהו תיכף ומיד נקרע כתנאי הראשון.
ולזה כל צדיק וצדיק שיעמוד אחר קבלת התורה יביא בידו שטר חוב א' לכופו ליחלק לפניו, ותמצא שכשלא רצה ליחלק לר' פנחס בן יאיר ולהמתלוה עמו רצה לקונסו ופחד הים ממנו".
הדבר תורה הזה מסביר יפה את אחד הסיפורים על האור החיים הקדוש (אהבת חיים שמות עמ' טז'):
באמצע קבלת שבת האוה"ק רואה יהודי בוכה בבית הכנסת. בסוף התפילה הוא ניגש אליו ושואל אותו: מה קרה? ענה היהודי: אספתי סכום כסף למשפחתי וכשירדתי מהספינה נפל לי הארנק עם כל הכסף לים... מה אעשה? איך אחזור למשפחתי בידים ריקות?!? אמר לו האוה"ק: עכשיו שבת אל תבכה, בע"ה ביום ראשון בבוקר נסדר הכל.

ביום ראשון בבוקר הלך האוה"ק עם היהודי לים וביקש שיראה לו היכן נפל לו הארנק. נעמד שם הרב וקרא לים שיפלוט את כל מה שנפל בו בסביבה הזאת. לפתע התחילו גלים חזקים ומלא חפצים ותיבות נפלטו לחוף... הזהיר האוה"ק את היהודי שייקח רק את הארנק שלו. לאחר כמה דקות מצא האיש את הארנק, ולקח אותו בשמחה רבה! אמר האוה"ק לים בבקשה תיקח חזרה את כל מה שפלטת, הים עלה לחוף וגרף הכל אל תוכו חזרה. והיהודי חזר אל ביתו בשמחה ובטוב לבב.

יום חמישי, 22 בינואר 2015

פרשת בא - אכילה לשמה

אכילה לשמה


שמות (יב,כו): "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם".

אבל בהגדה כתוב שזו השאלה של הרשע, 'לכם' ולא לו!

מה הרשע בעצם שואל?

הוא מבין שהוא נהנה מהעולם הזה בלי הגבלה, אין מסעדה שלא ביקרתי בה! אני מכיר את כל האפשרויות להכין בשר... אני מכיר את כל מקומות הבילוי בארץ...

אבל אתם אמורים להיות עסוקים כל היום בעבודת ה'! תפילות לימוד תורה מצוות מה אתם קשורים להנאות?

פתאום הוא רואה את היהודים לוקחים טלה צעיר רך וטוב בלי מום מהמובחרים שבעדר וצולים אותו ואוכלים כמו בני מלכים בלי לשבור בו עצם...?

אחים שלי התבלבלתם!!! מה העבודה הזאת לכם?!?

מה עונים לו?

כשיש מצוה לאכול – האכילה היא מצוה בדיוק כמו להניח תפילין וכל מצוה אחרת!!! עם כל ההידורים! "זה אלי ואנווהו"!!!

מעשה שהיה כך היה: בריסקע'ר אחד בא הביתה באמצע יום תענית, ואומר לאשתו, תשמעי יש לי איזה חולשה היום, ובמילא מחמת פיקוח נפש אצטרך לשבור את התענית, אשת בריסקע'ר כבריסקע'ר!, אומרת לו, בבקשה קח רבע כזית לחם, שלוק אחת מים, וזהו זה, מסתכל עליה הבעל, וכי מה איתך קריינדל? הלוא הכי במצות פיקוח נפש עסקינן, וצריך להחמיר במצוה, ובבקשה ממך תכיני בשבילי סעודה כסעודת שלמה בשעתו! נו, אומר ועושה, והבעל סעד את ליבו בכל מיני מטעמים שהכינה אשתו בשבילו, אבל, מחמת ריח המאכלים אז גם לאישה התחיל לקרקר הקיבה, אז אמרה לבעלה שהיא חושבת שהיא תצטרך לשבור את הצום, אז אומר לה בעלה, נו קחי רבע כזית לחם ישן נושן, ושלוק אחת מים, אומרת לו אשתו, זה מצות פיקוח נפש, ורצוני להחמיר עליי ולאכול סעודה שלימה, אומר לה בעלה הבריסקע'ר: "קריינדלע', וייבער דארפען נישט מחמיר זיין" (נשים לא צריכות להחמיר).

גאולת ממצרים היתה בזכות אכילה!

כתוב במדרש (שמות רבה יט,ה) שכשהקב"ה בא לגאול את עמ"י ראה ש"את עירום ועריה" בלי שום מצוה אז נתן להם מצוות מילה וקרבן פסח. אבל בנ"י לא רצו למול ולהקריב אז אמר הקב"ה למשה תשחט את הכבש שלך ותצלה אותו ואז ה' נתן בצלי של משה רבינו ריח גן עדן והיה ריחו הולך מרחק של 40 יום! נתכנסו כל בנ"י אצל משה ואמרו לו אנחנו רוצים ביס... בבקשה... מפני שהיו עייפים מהריח". אמר להם משה אתם לא יכולים לאכול אתם לא נימולין! מייד הלכו ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה ונאמר "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך".

אנחנו עונים לרשע: אתה יודע למה נגאלנו? בזכות אכילה של מצוה ואתה שלא היית אוכל לשם מצווה אם היית שם באמת לא היית נגאל...

-יש לנו כלל: "לא אד"ו ראש ולא בד"ו פסח".

גמ' (ראש השנה כ.): "כי אתא עולא אמר עברוה לאלול, אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו? מאי טיבותא? עולא אמר משום ירקיא. רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא".
אם ראש השנה יחול בראשון גם יום ראשון של סוכות יהיה בראשון וייצא יומיים רצופים שאי אפשר לקבור את המת או שהירקות לא יהיו טריים.

הזוי! זה שראש השנה ייצא בשבת לא מפריע לנו אפי' שזה מבטל מצוות תקיעת שופר שהיא מדאו' אבל זה שהירקות לא יהיו טריים בסלט זה גורם לנו לעבר את השנה!!!

-אבל כמה אחוזים מהאכילה היו לשם שמים? איך נגאלו בגלל זה?

היה רב שעשה תיווך בין שני עשירי עולם באנטוורפן, אחד אמר שהבטיחו לו 6 אלפיות מהעסקה, והשני אמר: 'לא, הבטחנו לך 4 אלפיות מהעסקה'.
שאל התלמיד מה הם מתווכחים על 2 אלפיות? שטויות...
ענה הרב: הסכום של העיסקה הוא 150 מליון דולר כך שההפרש ביניהם הוא מליון וחצי שקל!

אותו דבר קרה בקרבן פסח! הערך של מצוה הוא הרבה יותר ממליארד דולר אז גם אחוז קטן ממנו שהוא לשמה הוא מספיק בשביל להוציא את עמ"י ממצרים!!!

כשהסטייפלר היה הולך לקנות אתרוג הוא היה משלם כפול כמה וכמה מהמחיר.
שאל אותו המוכר אבל הרב מגזים!?!      
ענה הרב: מה אתה הבאת לי? אתרוג למצוה שערכה לא יסולא בפז! מה אני הבאתי לך? כסף... מה זה שווה? כלום... מצוה היא הכל!

פרשת בא - להשתמש ביצר הרע

להשתמש ביצר הרע


שמות (יב,ה) "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ".
החיד"א (כסא דוד) מסמל את הכבשים ליצה"ט ואת העיזים ליצר הרע.
כמו שכתוב בגמ' שבת (עז:): "רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה, א''ל: מ''ט עיזי (העיזים השחורות) מסגן ברישא והדר אימרי (הכבשים הלבנות)? א''ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא".

העיזים השחורות שזה היצר הרע וחייליו מגיעים לאדם ראשונים כבר כשהוא נולד – "לפתח חטאת רובץ", והכבשים הלבנות שזה היצר הטוב וחייליו מגיעים רק כשהוא גדול ומתחייב במצוות.

כמו שאנחנו מכירים מעולם המעשה שהקליפה קודמת לפרי.

על פי הקדמה זאת מפרש הבא"ח (בן איש חי – דרושים) את הפס' שפתחנו בו: על האדם ללמוד לעבוד את הקב"ה לא רק מהיצר הטוב אלא אפי' גם מהיצר הרע! "מן הכבשים ומן העיזים תקחו"!!!

לקחת ממנו את הזריזות! את ההשקעה היומיומית! את התחבולות! את ההתלהבות והחימום והחשק שיש בעבירות לקחת לתורה ומצוות!!!

מספר הבא"ח שפעם אחת התווכחו היצר הטוב והיצר הרע מי יותר טוב, הרי שלמה המלך כתב בקהלת (ד,יג): "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", אומר היצה"ר אני זקן תקשיב לי, אומר היצה"ט אני חכם ואתה כסיל מי רוצה לשמוע ממך?
בסוף החליטו שהיצה"ר יקבל לילה אחד שליטה מוחלטת על אחד החסידים הגדולים והיצר הטוב לא יפריע לו...
בא אליו היצה"ר בלילה והתחיל לעבוד עליו קשה שיעזוב את התורה וילך ליהנות קצת מהשטויות של העוה"ז בסוף אחרי הרבה שכנועים ואחרי שהיצר הטוב לא נותן קונטרה סגר החסיד את הספרים והלך לדיסקוטק...
כל הלילה החסיד עומד שם ומסתכל כשהיצר הרע בטוח שזהו הוא ברשותו לתמיד... אך בבוקר החסיד חוזר הביתה יושב על המיטה ומתחיל לבכות ולבכות ולבכות. אשתו אומרת לו מה קרה לך בעלי היקר? הוא אומר לה עם דמעות בעיניים עד היום חשבתי שאני עובד את הקב"ה בכל כוחותיי הלילה התברר לי שאני ממש אפס ביחס לאנשים שהיו שם הם רקדו ורקדו וקפצו והשתוללו כל הלילה בכזאת התלהבות שהלוואי והייתה לי בעבודת ה' מהיום אני מקבל על עצמי לעבוד את הקב"ה כפול!!!
לאחר כמה ימים היצה"ט והיצה"ר נפגשים והיצה"ט רואה את היצה"ר עם פנים נפולות, הוא אומר לו מה קרה? עונה לו היצה"ר אני כבר חשבתי שהוא יהיה שלי לנצח ועכשיו כל פעם שאני מגיע לבית הכנסת בשביל להחטיא אנשים בדיבור בתפילה ובמחלוקות אני רואה את החסיד הזה מתפלל בהתלהבות כפולה ממה שהיה פעם! ונתקיים בי הגמ' בסנהדרין (קו.): "הלך הגמל לבקש לו קרניים – וגזזו לו את האוזניים".

הרבי מליובבאוויטש (שולחן שבת) אומר שכשעושים מצווה במסירות נפש כמו קרבן פסח אז לא רק שהיצר הרע לא מפריע אלא הוא גם עוזר כמו המצרים שלא רק שנתנו להם ללכת אלא אפי' השאילו להם כלי כסף וכלי זהב!!!

פרשת בא - הכרת הטוב

הכרת הטוב


אחת הנקודות המרכזיות בספר שמות היא מידת הכרת הטוב.
שיעבוד מצרים הקשה התחיל מחוסר הכרת הטוב!

"ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף".
בין אם המדובר הוא במלך חדש ממש, בין אם הכוונה היא שנתחדשו גזירותיו (שמות רבה א,ח).
האם ייתכן שלא ידועה לו הפעילות המבורכת של יוסף שהציל את מצרים מחורבן, והפך אותה למעצמה עולמית ש"כל הארץ באו מצרימה"? גם לא שמענו על אפליה לטובה של בניו ונכדיו של יוסף, שלא נאלצו לעבוד קשה.

אין זאת אלא כפיות טובה שקרית, המכחישה את טובתו של השני. פרעה בגלל "אשר לא ידע את יוסף" - עשה עצמו כלא יודע, הגיע למצב של "לא ידעתי את ה'". מכאן למדו חז"ל (מדרש הגדול שמות ח'): "כל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של מקום".
משה לעומת זאת אפי' לא מכה את היאור במכת דם ובמכת צפרדע, כי הוא הגן עליו כשהונח בתיבה בתוך היאור (שמות רבה ט,י). כאן לא מדובר באדם שהתאמץ לסייע וחייבים להוקיר לו תודה. היאור לא טרח ולא התייגע לשאת את תיבתו של משה, ובכל זאת מחנך משה את עצמו לתחושת הכרת הטוב כלפי דבר שהועיל לו.

הכרת הטובה אינה מחווה כלפי היאור. הכרת הטובה משפרת את האדם המודה, ומרגילה אותו להתנהגות אנושית נאותה.
לפני שמשה נפטר מצווה אותו הקדוש ברוך לנקום נקמת ה' מאת המדיינים. משה, שולח במקומו את פנחס.

תמהים חז"ל, אמר הקדוש ברוך הוא נקום, אתה בעצמך, והוא משלח את אחרים. אלא מפני שנתגדל בארץ מדיין אמר, אינו בדין שאני מיצר למי שעשה בי טובה (במדבר רבה כב,ד).

משה מבין שהציווי לא היה שהוא עצמו יכה את מדיין, שהרי הוא חייב להוקיר להם תודה על המקלט ששימשו לו בברחו מפני פרעה. משה אינו פוגע במי שסייע לו.
עם ישראל מכיר טובה ליתרו. במשך מאות שנים גדלים בניו בצמוד לעם ישראל, ודואגים להם לנחלה, כל זאת מפני שאירח את משה רבינו בביתו. חז"ל מגלים שמניעיו לא היו תמימים וכשרים: "קראנה לו ויאכל לחם", שמא ישא אחת מכן. (שמות רבה א,לב). יש לו שבע בנות, הוא מנודה בארצו והרועים אינם מאפשרים לבנותיו להשקות את הצאן. ההזמנה לארוחת הערב הייתה כהכרת תודה למשה על הסיוע לבנות. ובכל זאת מתי שעמ"י הולכים להילחם בעמלק הם אומרים לצאצאי יתרו לזוז מהאזור כדי שלא יפגעו מהסיבה של: "ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים" (שמואל א' טו-ו), העזרה ניתנה למשה, וכל ישראל חשים הכרת תודה על הטוב שגמלוהו.
יסוד האמונה הוא הכרת הטוב. "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".
אחד הלקחים החשובים מיציאת מצרים הוא הכרת הטוב. מי שיודע להודות לחברו, יודע להודות לקב"ה על חסדיו. "כל הכופר בגמילות חסדים כאילו כופר בעיקר" (קהלת רבה ז,א).

הרב דסלר (מכתב מאליהו ג' 101): "צריך אדם לעשות כל השתדלות לרכוש מדה זו בשלמות, כי על ידה ילמד להכיר את גדולת חסדיו יתברך עם כל הבריאה, ועל ידה ידבק בקב"ה. וכפי שיעור דבקותו יוכל להנות מזיו שכינתו בעולם הבא... שהכרת טובה לאדם ולקב"ה שורש אחד להם, ואם נפגמה המדה של הכרת הטוב לחברו, לא יכיר גם חסדיו של הקב"ה".

לאורי אלימלך, המכונה 'האינסטלטור האגדי' היו ידיים של זהב. מה נאמר ומה נגיד, כל ברז עקשן היה הופך למרגרינה בידיו המיומנות. אבל לא רק ידי זהב היו לו, גם לב של זהב פעם בין ריאותיו. במשך 30 השנים האחרונות התגורר לו אורי שלנו בקומה שלישית בדירה בגודל בינוני בשכונה ממוצעת, ולא פזל לגדולות. בוקר אחד קמה אשתו עם רעיון חדש, שמעולם לא עלה על שולחנם של בני הזוג, המטופלים בארבעה ילדים נשואים ובעוד כמה וכמה נכדים חביבים. "ראה אורי, שנים רבות אנו חיים בצניעות, אבל כיום בלי עין רעה, בריאות יש, וגם כסף לא חסר, הדירה קטנה מלהכיל את הנכדים, בוא נבנה לנו בית חדש, על חלקת אדמה עם גינה ועצי פרי, ונזדקן לנו בנחת. מגיע לנו אורי, מגיע לנו".
אורי הסכים, שחרר כמה חסכונות, רכש חלקת קרקע בת 700 מ"ר, פתח במרץ רב במבצע אדריכלי-הנדסי, ובתוך פחות משנה קיבל רשיון בניה. הוא הצמיד לימינו את הקבלן הוותיק געצל שרייבר, וביקש ממנו להתחיל לבנות. "אתה בונה געצל, ואני קונה את כל חומרי הבנין". געצל הנהן. עוד באותו שבוע יצא אורי לרחרוח מחירי חומרי הבנין, בלוקים, ברזל, חול, מלט, בטון, ה-כ-ל. הוא נע מחברה לחברה וקיבל כחמש הצעות מחיר, עם הפרשים סבירים בין ספק אחד למשנהו. ההחלטה היכן לקנות מסה כה גדולה של חומרי בנין היתה קשה לאורי, והוא התחבט. והנה, ללא הודעה מוקדמת, בשעת בוקר, מקבל אורי פלאפון בהול: "אורי, מדבר געצל, אני כאן בחלקה שלך, עם המהנדס, ולא יאומן כי יסופר, נוחתות כאן עכשיו שש משאיות גדולות, עם ברזל, עם בלוקים, עם חול, עם מלט. קיצור, כמות ענק של סחורה, שעל פי העין שלי, תספיק לבנות את כל הוילה עם אפשרות גם לבניית המחסן שדברנו עליו".
אורי שאג: "ריבונו של עולם, לא הזמנתי סחורה מאף אחד! בדוק מי הספק החצוף שעשה דין לעצמו". געצל ביקש תעודת משלוח מאחד הנהגים, עיין בה והודיע: "מדובר בחברת האחים נחמן בע"מ מרחוב הפלדה 24 באזור התעשיה הישן".
"הוי, הם חצופים, אני לא הזמנתי מהם דבר... ועוד שש משאיות! אני אתן להם על הראש לאחים נחמן, הם ייקחו את הכל בחזרה. פרוטה הם לא יראו ממני". אורי חייג לאחים נחמן בע"מ. "אחים נחמן שלום". "בוקר טוב מדבר האינסטלאטור אורי אלימלך, מי הזמין אצלכם סחורה? אני בטח לא, ואתם מורידים על דעתכם שש משאיות בלוקים ומלט. אני לא מתכוון לשלם... קחו הכל!!!".
"סליחה אדוני הנכבד, אבל הסחורה שולמה". "שולמה? מי שילם?! מה שילם?!".אורי ניתק את השיחה, הניע את הג'יפ ולחץ על הדוושה. הוא נכנס בסערה למשרדו של צורי נחמן בעל העסק, התיישב מולו בעינים רושפות ואמר: "תשמע חביבי, אני לא מכיר אותך, אבל התרגילים שלך לא מוצאים חן בעיני, אני מבקש הצעת מחיר, ואתה על דעתך שולח סחורה, מה אני חבר שלך? והפקידה שלך מוסיפה חטא על פשע ומספרת לי סיפורי מעשיות שהסחורה שולמה". צורי נחמן בן ה-30 חייך חיוך ענק, מזג כוס מים צוננת לאורי, וביקש שיברך ויירגע. "לא נרגע!", דחה אורי את הכוס. "ובכן, לפני שאתה כועס ורותח, תרשה לי לספר לך סיפור קטן, זה ייקח לא יותר משתי דקות, ואחר כך אם תרצה תוכל להחזיר את הסחורה...".
"לפני 20 שנה, אולי שנה או שנתיים יותר אלמנה צעירה מטופלת בששה ילדים קרסה תחת נטל העומס הנפשי והכלכלי. היה זה לאחר שהבחינה כי מים נוזלים מן הכתלים. החיים בדירה הקטנה הפכו לגיהנם, הכל טחוב ורטוב, חשבון המים האמיר, אחד השכנים אמר לה שמדובר בדליפה חמורה בצינורות שבתוך הקיר, ומדובר בתיקון בעלות של אלפי שקלים. האלמנה מררה בבכי, אין לה כסף לקנות לחם וחלב, ומהיכן תמציא אלפי שקלים לתיקון הצינורות. "וכשהגיעו מים עד נפש, היא חייגה בדחילו ורחימו לאינסטלאטור אחד, וזה הגיע, איבחן את התקלות, ואמר: "גברתי, מדובר פה בתיקון מורכב, צריך להחליף מחצית מהצנרת של הבית, צריך לפני כן לשבור שלושה קירות ולהקימם מחדש. זו צרה לא קטנה, הדורשת סכום גדול". האלמנה ניגבה דמעות ובתמימותה אמרה: "אני אדבר עם העובדת הסוציאלית שלי, אולי העיריה תשלם".
למחרת בבוקר הלכה האלמנה לעובדת הסוציאלית שלה, וזו פרצה בצחוק גדול: "פרויקט שיקום שכונות מממן רק שיפור חזות הדירה, אבל לא תקלות של אינטסלציה". פגועה חזרה הביתה וגילתה הפתעה. בבית התייצבו להם האינסטלאטור ושני פועליו, שוברים קירות ומפנים אותם, כשמסביבם מביטים הילדים היתומים, שהביטו בעינים משתאות במלאכת השבירה והבניה. הכל נעשה במיומנות, הקירות נבנו בזריזות, צינורות חדשים הוכנסו, ברזים נוצצים הורכבו לכל הכיורים, והיתומים, בעיקר השניים הגדולים, הביטו בכל פעולה בסקרנות מהולה בחדווה.
"אחרי יומיים של עבודה מאומצת הבריקה הדירה הקטנה של האומללה מנקיון. גם הכתלים נמרחו בצבע חדש. האלמנה היתה מאושרת ושאלה את האינסטלאטור: "כמה אני צריכה לשלם?" והוא השיב לה: "סליחה? יש לך טעות גברתי, העיריה שילמה, העיריה שילמה הכל...". אתה מבין אורי אלימלך ידידי, האלמנה שמחה מאד לגלות שבניגוד לדברי העובדת הסוציאלית, העיריה כן שילמה את ההוצאה הגדולה, והיא יכולה לחיות בדירתה בהקלה רבה מבלי לשלם ממה שאין לה. אבל שני היתומים הגדולים הבינו, שהעיריה לא שילמה פרוטה, ולא חצי פרוטה".
אורי הזדקף מכסאו, תופף בעצבנות על שולחן הכתיבה של צורי נחמן ושאל: "נו, אתה חושב שהסיפורים התמימים שלך מעניינים אותי?". צורי נחמן שלף פתק קטן מן המכתבה שלו, הוציא עט פלסטיק מכיס חולצתו ורשם: "אורי יקירי, את שש המשאיות שירדו בחלקה שלך, העיריה שילמה!!!".
אורי פער שתי עינים מוכות בתדהמה, ושמע את צורי מסכם את סיפורו: "ידידי, האלמנה זו אמא שלי, היתומים שהביטו בך ולמדו את המקצוע ממך אלו אחי הגדול חנוך ואני. 20 שנה שאנו מחפשים אותך כדי להודות לך על שמחת החיים שהכנסת לבית שלנו, באחת התקופות האיומות בחיינו". צורי קם וחיבק חזק חזק את אורי, חיבוק של הכרת הטוב.