Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 16 בדצמבר 2015

פרשת ויגש - המסע אלונקות הכי ארוך בהיסטוריה

המסע אלונקות הכי ארוך בהיסטוריה


מדרש הגדול: "וישאו בני ישראל, רבי אליעזר אומר, בשכר מעשיהן שעשו בביאתן למצרים זכו ועלו ממצרים, ומה מעשים עשו, אף על פי שנתן להם יוסף עגלות לשאת את אביהן כדי שלא יצטער, מה עשו, נתחלקו לג' כתות ונשאו אותו על זרועותיהם, והיו אלו נכנסין ואלו יוצאין (המסע אלונקות הכי ארוך בהיסטוריה), מניין, שכן הוא אומר ויקם יעקב מבאר שבע, ויבאו בני ישראל אין כתיב כאן, אלא וישאו בני ישראל...".

גם יעקב החזיק אותם שעות כשהם היו קטנים (לוי – עתה ילוה אישי אלי, שתהיה חייב להילוות אלי כי יש לי שתי ידיים מי יחזיק את הילד השלישי?),(בגלל זה תיקן ערבית... במקום לקלח ולהלביש ולסרק ולהרדים 12 ילדים ;-).

לא לקחת תאילנדי שיטפל בהורים, תטפל בהם בעצמך עד כמה שאתה יכול ומעבר!

"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה" (מו,כט).

מדרש הגדול "ויאסור יוסף מרכבתו - וכי לא היה לו לא עבד ולא משרת, מי שיאסור לו? אלא להודיעך ששמח יוסף שמחה גדולה ולא נטל גדוּלה (לעצמו). וכן דייקו שם מהפסוק 'ויעל לקראת ישראל אביו', מהו אביו? מגיד הכתוב שלא עלה לו כיוסף השליט אלא כבן מכבד אב".

וכן כתב רש"י: "ויאסור יוסף מרכבתו - הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו".

כאשר יעקב קורא ליוסף ואומר לו ללכת לדרוש בשלום אחיו שהיו רועים בשכם עונה יוסף "הנני".

גם שם אומר רש"י: "לשון ענוה וזריזות, נזדרז למצוות אביו אף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו".

כששמע יוסף שאביו הגיע למצרים הוא נזכר בעשרים ושתיים השנים שעברו עליו, כמה הוא סבל, כמה צרות עברו עליו ביניהן ישיבה בבית הסוהר, וכל זה משום שהזדרז אז לכבוד אביו אף שידע שאחיו שונאין אותו.

היינו יכולים לחשוב שאולי יוסף מצטער או מתחרט על כך: אולי הייתי פזיז מדי, יכולתי לומר לאבא שזה מסוכן לי וכו'. והנה יוסף שומע שאביו במצרים והוא רץ מארמונו ישר לאורוות הסוסים, כל עבדיו עומדים שם בפליאה עצומה. מעולם לא ראו דבר כזה שמלך קושר את הסוסים למרכבה, הרי זהו תפקידו של הסייס, של אחד המשרתים היותר פשוטים מסביר להם יוסף: מזדרז אני לכבוד אבא.

בזה יוסף הראה שאיננו מצטער כלל על כל מה שכיבד את אביו בעבר ועל הסבל שבא לו בגלל זה, אלא הוא מוכן לסבול עוד ואף להתבזות כדי לכבד את אביו.

ואכן חז"ל מציינים שכבוד גדול נחל יעקב באותו מעמד, כי מי שראה את יוסף יוצא כך לקראת אביו, הצטרף אף הוא, והיו שם כל עבדי פרעה, זקני ביתו וזקני ארץ מצרים.

הגמרא (קידושין כט-לב) עוסקת במצוות כיבוד אב ואם ומביאה מספר סיפורים על חכמי ישראל שכיבדו באופן מיוחד את הוריהם, ביניהם על רבי טרפון ועוד. הסיפור היותר מפורסם הוא על דמה בן נתינה שמובא על שאלת הגמרא - עד היכן כיבוד אב ואם? והיא משיבה: צא וראה מה עשה דמה בן נתינה, שפעם אחת באו חכמי ישראל לקנות ממנו אבנים לאפוד בסכום גדול והיה מפתח מונח תחת ראשו של אביו ולא העיר אותו.

בהמשך מביאה הגמרא עוד סיפור על דמה בן נתינה "כי אתא רב דימי אמר: פעם אחת היה לבוש סיקרון (בגד מכובד) של זהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו, וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו, ולא הכלימהּ" (קידושין לא.).

הרמב"ם מביא סיפור זה להלכה וכותב "אפילו היה לובש בגדי חמודות ויושב בַּראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והיכוהו בראשו, וירקו בפניו, לא יכלימם אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך".

מסופר בספר מגילת יוחסין למהר"ל מפראג על רבי חיים וירמיז שהיה דר בקהילת וורמייזא שהיה כשר וצדיק מפורסם. והיה לו שלושה בנים חשובים מאוד רבי בצלאל, רבי יעקב ורבי העלמן.
וחשקה נפשם ללמוד במדינת פולין אצל הגאון מהרש"ל ושאר גאוני ארץ. ונתן רשות לשני בניו רבי יעקב ורבי העלמן שיסעו למדינת פולין. והבכור רבי בצלאל ישמש את אביו, וכן היה. כשחזרו מפולין היו כבר מלאים בתורה על כל גדותיהם, והבכור רבי בצלאל הצטער מאוד והיה צועק ככרוכיא, למה אביו לא הניח לו ללכת לפולין ללמוד תורה. ובפרט שהוא היה חריף מאחיו.
בראות אביו את צערו ברכו בברכה מיוחדת מאחר ששימשת אותי יתן לך ה' שיצאו ממך ארבעה אורות גדולים. וכן היה שיצאו  ממנו ארבעה בנים הגונים. הזקן שבהם הוא הגאון מוהר"ר חיים אב"ד פרידבורג שחיבר ספרים הרבה מהם ספר החיים, אגרת הטבל, וספר וויכוח מים חיים השגות על ספר תורת חטאת של הרמ"א ז"ל. השני הגאון מוהר"ר סיני, שהיה ראש מתיבתא של פראג, ואחר כך נתמנה לאב"ד באחת המדינות. השלישי הוא הגאון רבי שמשון אב"ד קרעמניץ והרביעי הוא הצעיר הגאון הנודע מהר"ל מפראג. רבי יהודה לייוא אב"ד פראג. והיה הגאון מהרש"ל מרבה לספר בשבחן ויותר מכל בשבח המהר"ל.


רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספרו "פלא יועץ" (אות כ'): "ראוי לבן חכם שישמח אב ויתאוה שיצונו דבר כדי לעשותו ולקיים מצוה דאורייתא. ואף אם מכביד עולו עליו ויצר סמוך מסיתו הסת כפול, ירגיז יצר הטוב על יצר הרע ואל יסבול ולא יבול ולא יאחר מלעשות ככל היוצא מפיו שמא יקדימנו אחר. ולפום צערא אגרא ואוכל פרות בעולם הזה שיהא לו בנים מהוגנים, שאלו לא היה אלא שכר זה דיו ליגע בעשרים צפרניו כדי לזכות לזה".