האהבה לתורה
בן איש חיל ב' (דרוש א' לשבת תשובה): "וְהֵבֵאתָ
אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם"
(שמות כה,יד), למרות שנצטוו לחבר טבעות ובדים כדי לשאת את הארון בהם אולם 'הארון
היה נושא את נושאיו' (סוטה לה.).
נראה שהטעם לנס זה הוא שהקב"ה מרמז לכל
עוסקי התורה שבכל הדורות שלא יהיה כבד עליהם עסק התורה אלא שזה כמו טיול תענוגות
שלא חשים בטורח הדרך...
לכן קרה הנס של 'הארון נושא את נושאיו' כדי להורות על זה...
אתה חושב שאתה משקיע כוחות נפש וזמן וטרחה כדי ללמוד תורה, זה לא נכון, התורה היא זו שתתן לך כוחות נפש וזמן וכוחות וחיים!
מסופר על נסיך אחד שרצה לייסד עיר שתישאר לעד (וילנא),
והוא שם את עיניו על מקום יפה ואח"כ קרא לחכמים וליודעי העיתים להגיד לו מה לעשות
כדי שלא יקרה לעיר כלום.
אמרו לו החוזים שהוא צריך להקריב על המקום הזה
בן יחיד לאימו בעודו בחיים כדי שזה יקרה...
כמובן שאף אמא לא הסכימה חוץ מאמא ענייה אחת
שנמצאה אחרי חיפושים רבים ואחרי שידולים רבים ואחרי שלא היה לה מה לתת לו לאכול
אפי'... בהביאם את הילד לפני הנסיך אמר לו הילד מי אמר שצדקו החוזים אולי הם לא
הבינו נכון? אני אשאל אותם ג' שאלות ואם יענו נכון זה סימן שפענחו נכון את
האותות...
1) מה הדבר הכי קל בעולם?
2)והכי מתוק בעולם?
3) והכי קשה בעולם?
ענו החוזים: נוצה, דבש, סלע.
אמר הנער: אלו חכמים? הרי כל ילד יודע את התשובות
האלו?
אני התכוונתי לדברים שנראים הפוך ממה שהם באמת
כי יש דבר שנראה קשה בעיני השכל אבל הוא באמת קל בגלל הרגש וכן המר וכן הקשה...
התשובה להכל היא - בן יחיד בחיק אימו!
נשיאת הילד נראית קשה אבל לאמא זה הכי קל!
הדבר הכי מתוק בעולם לילד זה החלב של אמא שלו
אפי' שהוא לא מתוק כמו שוקולד.
הדבר הכי קשה זה שאמא תקריב את הבן שלה...
הנסיך וכולם ראו שהחוזים סתם מקשקשים וביטלו את
הזוועה הזאת.
כך התורה היא הכי קלה שבעולם אפי'
שנראית הכי קשה בעולם בתנאי שיש אהבה לתורה!
כך אמר דוד המלך ע"ה: "מה
אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" – בגלל האהבה שלי לתורה אני מרגיש כאילו זאת
שיחה נעימה אפי' שאני עמל ויגע בה כל היום!
ספר הרוקח' לר' אלעזר מוורמיזא:
"...ביום שמחנכין אותו לאותיות הקדש... כעלות השחר יום עצרת (שבועות) מביאין הנערים... ומכסים אותו תחת המקטורן מביתם עד בית הכנסת או עד בית הרב... ונותנין אותו בחיקו של הרב המושיבם ללמוד... ומביאים הלוח שכתוב עליו אבג"ד, תשר"ק,"תורה ציווה לנו (משה מורשה קהילת יעקב)", "תורה תהא אומנותי", ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש על האותיות בלשונו.
ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה: "ה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים" וקורא הרב כל תיבה של אלו פסוקים והנער אחריו.
אחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה: "ויאמר אלי: בן אדם, בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אנוכי נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק", ומאכילין לנער עוגה וביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב.
כפר טודרא- יהושע סובול:
"אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס, היו לוקחים את הילד שהגיע לגיל חמש, כתר פרחים עושים לו,
אצלנו בכפר טודרא, כתר בראש מלבישים לו, שהגיע לגיל חמש.
כל הילדים ברחוב חגיגה גדולה עורכים לו, שהגיע לגיל חמש, אצלנו בכפר טודרא.
ואת חתן השמחה שהגיע לגיל חמש, אצלנו בכפר טודרא, מכניסים לבית הכנסת וכותבים על לוח של עץ בדבש מאלף ועד תו את כל האותיות בדבש ואומרים לו: חביבי לקק!
והיתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש, אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס".
ספר הרוקח' לר' אלעזר מוורמיזא:
"...ביום שמחנכין אותו לאותיות הקדש... כעלות השחר יום עצרת (שבועות) מביאין הנערים... ומכסים אותו תחת המקטורן מביתם עד בית הכנסת או עד בית הרב... ונותנין אותו בחיקו של הרב המושיבם ללמוד... ומביאים הלוח שכתוב עליו אבג"ד, תשר"ק,"תורה ציווה לנו (משה מורשה קהילת יעקב)", "תורה תהא אומנותי", ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש על האותיות בלשונו.
ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה: "ה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים" וקורא הרב כל תיבה של אלו פסוקים והנער אחריו.
אחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה: "ויאמר אלי: בן אדם, בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אנוכי נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק", ומאכילין לנער עוגה וביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב.
כפר טודרא- יהושע סובול:
"אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס, היו לוקחים את הילד שהגיע לגיל חמש, כתר פרחים עושים לו,
אצלנו בכפר טודרא, כתר בראש מלבישים לו, שהגיע לגיל חמש.
כל הילדים ברחוב חגיגה גדולה עורכים לו, שהגיע לגיל חמש, אצלנו בכפר טודרא.
ואת חתן השמחה שהגיע לגיל חמש, אצלנו בכפר טודרא, מכניסים לבית הכנסת וכותבים על לוח של עץ בדבש מאלף ועד תו את כל האותיות בדבש ואומרים לו: חביבי לקק!
והיתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש, אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!