יום רביעי, 8 במרץ 2017

קיצור הלכות פורים

קיצור הלכות פורים[1]


תענית אסתר: בי"ג באדר מתענין תענית אסתר ואומרים "עננו" בעמידה, ומוציאין ס"ת בשחרית ובמנחה וקורין ג' עולים בפרשת "ויחל". ואם חל יג' בשבת מקדימין להתענות ביום ה'. מנהג הספרדים שגם הש"ץ וגם היחידים אומרים "עננו" בשחרית ובמנחה. והאשכנזים נוהגים שהחזן אומר "עננו" בחזרה בשחרית ובמנחה והיחיד אומרו רק בתפילת מנחה.

ערים מוקפות חומה: כל עיר שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אינה מוקפת עכשיו, קוראים בה בט"ו באדר. וכל עיר שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קוראים בה בי"ד באדר.
ערים בארץ ובגולה שיש ספק אם מוקפות חומה או לא, קוראים בהם גם בי"ד וגם בט"ו, אמנם עיקר מצוות הפורים ביום י"ד שבו קוראים המגילה בברכה, וקוראים בתורה ואומרים "על הנסים", ועושים את שאר מצוות הפורים, וביום ט"ו יקרא המגילה בלא ברכה, ואין קוראים בתורה, ואין אומרים "על הנסים", אמנם יעשה סעודה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, אך אין מרבים בהם כמו ביום י"ד.

ברכות המגילה: הקורא את המגילה בלילה מברך לפניה שלוש ברכות: א. "על מקרא מגילה". ב. "שעשה נסים". ג. "שהחיינו". ולאחריה מברך "הרב את ריבנו וכו'".
בסיום הקריאה כל מי שיש בידו מגילה צריך שיגלול אותה, ואחר כך יברך הש"ץ ברכה אחרונה.
אם יש לאדם מגילה כשרה שקורא בה לעצמו בעת שהש"ץ קורא בשביל הציבור, והוא אינו רוצה לצאת בברכה של הש"ץ אלא רוצה לברך לעצמו, רשאי, אך יברך בלחש.
שהחיינו - הקורא את המגילה ביום לדעת השו"ע לא מברך "שהחיינו" שכבר בירך בלילה ולדעת הרמ"א מברך "שהחינו" שנית וכן נהגו האשכנזים.
מי ששכח ולא בירך "שהחיינו", אם נזכר אחר שהתחיל - יברך במקום שנזכר, ואם לא נזכר עד אחר שכבר קרא גם פסוק "עשרת בני המן", אף על פי שעדיין לא גמר כל המגילה - לא יברך "שהחיינו".
טוב לכווין בברכת "שהחיינו" גם על הסעודה ומשלוח מנות.
הקורא את המגילה צריך לברך הברכות בין בתחילה בין בסוף, ויברך מעומד (הציבור יושב), אבל קריאתה אינה צריכה להיות מעומד, ורק הש"ץ קוראה מעומד מפני כבוד הציבור.
לפני שיברך יפשוט המגילה כולה כאגרת, ולכן צריך שיהיה לפניו בימה או כסא שתנוח עליו המגילה שלא תהיה נגררת בארץ.

הכל חייבין במקרא מגילה אנשים ונשים, אך הנשים אף על פי שיודעות לקרוא ישמעו מן האנשים. ואם הנשים לא שמעו בבית הכנסת, יחזור ויקראנה בביתו בשביל אשתו ושאר נשים שבבית. ואם קראה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים, לא יברך בשבילן וגם הן לא יברכו[2].

זמן קריאת המגילה בלילה מצאת הכוכבים עד עמוד השחר. וזמנה ביום מהנץ החמה עד השקיעה. ומי שהשעה דוחקת לו - יכול לקרוא מעמוד השחר.

אם השמיט הקורא מלים בקריאתו, אפילו שהם מילים שלא משנות את משמעות המגילה - לא יצא ידי חובה. ומי שיש בידו מגילה שאינה כשרה ישמע משליח ציבור וישתוק. ואם לא שמע כמה מילים מהש"ץ מחמת רעש וכדו' אף על פי שיש בידו מגילה לא כשרה - יקרא אותם מילים שלא שמע, או יאמרם בעל פה.
נוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם, והם: "איש יהודי וכו'", "בלילה ההוא" וכו', "ומרדכי יצא וכו'", "ליהודים היתה אורה וכו'".
צריך לומר מתחילת "חמש מאות איש ואת פרשנדתא וכו'" עד "עשרת" בנשימה אחת, ויאריך בוא"ו של "ויזתא".
כשאומר את "אגרת הפורים" ינענע המגילה בתיבת "אגרת". ובשחרית, כשאומר "ויקר", ישים ידו על התפילין וינשקם. וכשאומר "ליהודים היתה אורה" יגע בספר תורה.
כתב הגאון יעב"ץ ז"ל על אביו הגאון ז"ל, שהיה מכה ברגלו וטופח בסנדלו כשמזכיר שם "המן" בקריאת המגילה ע"ש.

אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ויש מתירים לטעום פרי או עוגה.

מתנות לאביונים: חייב כל אדם ליתן ביום פורים שתי מתנות לשני עניים לפחות (אחת לכל אחד) וכל המרבה ברוך יהיה. ויתן ביום ולא בלילה, ואם נותן אוכל צריך שיהיה בו כמות של ג' ביצים (כ163- גרם) ואם נותן כסף, צריך לתת כסף שאפשר לקנות בו לפחות 163 גרם פת[3].

משלוח מנות: חייב כל אדם לשלוח לחבירו שתי מנות, ביום פורים ולא בלילה ודוקא שני מיני אוכלים לפחות, ויניח כל מין בכלי אחר בפני עצמו, ולא יניח שניהם בכלי אחד, ומשלוח מנות צריך לשלוח לגדול, אבל מתנות לאביונים אפילו נתן לקטן יצא ידי חובה.
גם האשה חייבת במשלוח מנות ומתנות לאביונים.

סעודה: מצווה להרבות בסעודת פורים. ועיקר הסעודה ביום, ואם עשאה בלילה - לא יצא ידי חובה. ולפי הסוד טוב לאכול סעודת פורים בבוקר לפני חצות היום. והנוהגים לאוכלה אחרי חצות היום יזכרו להתפלל מנחה קודם לכן, כיוון שאסור לאכול סעודה גדולה קודם מנחה.

מלאכה: אין לעשות מלאכה בפורים, ואין לנשים לכבס וכדו'. ואין להסתפר על ידי יהודי אפילו אם חל יום י"ד בערב שבת.

בפורים לובשים בגדי שבת או בגדים יפים אחרים, ולא ילבשו בגדי חול, כי "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". ויש לשים לב ללובשם כבר מערב פורים.

אבל: אבל תוך י"ב חודש על אָב או אֵם, ואפילו תוך שבעה יקיים משלוח מנות, אך לא ישלח להרבה אלא לאדם אחד, ואחרים לא ישלחו לאבל כלל. אבל שהוא עני מותר לשלוח לו מנות בפורים אפילו גדולות ביותר.

מחצית השקל: נוהגים לתת בערב פורים צדקה (10 גרם כסף - בתשפ"ד הערך 32 ₪) ואומרים "זכר למחצית השקל".
כתב הרש"ש לתת מחצית השקל בליל פורים קודם מנחה, אם לא נתן לפני מנחה - יתן אחריה. ואם לא נתן אחריה - יתן בכל זמן שאפשר, ואפילו למחר או אחרי פורים. רק יזדרז לפני ר"ח ניסן. ואפילו עבר יתן אחר כך.

ערבית ליל פורים (פורים במוצ"ש ראה בהמשך): לפני ערבית אומרים "למנצח על איילת השחר" ואחר כך מתפללין ערבית כשאר ימים, ואומרים "על הנסים" בהודאה, ואחר העמידה אומרים "יהי שם" וחצי קדיש וקורין המגילה בברכה לפני ואחריה. ואחר כך אומרים "ואתה קדוש".

שחרית של פורים: ביום פורים בשחרית מתפללין כמו בחול, ואומרים "על הנסים" בהודאה, וחצי קדיש, ומוציאין ס"ת וקורין ג' עולים בפרשת "בשלח". וכופלים את הפסוק האחרון "ויאמר" להשלים לעשרה פסוקים. ואומר החזן חצי קדיש, "אשרי", "ובא לציון" עד "מעתה ועד עולם", וקורין המגילה. וטוב לומר "לשם יחוד" קודם לכן ומברכין לפניה רק שתי ברכות ומברכים לאחריה. ואחר המגילה אומרים "ואתה קדוש", קדיש "תתקבל", ואומרים "יהללו", ומחזירין ס"ת למקומו, ואומרים "בית יעקב" וכו' (במרוקו נהגו לדלג), "למנצח על אילת השחר", קדיש "יהא שלמא", וגומרים התפילה כשאר הימים.  

שבת זכור:
המגילה איננה מוקצה אך אין להביא את המגילה בשבת, מצד איסור הכנה מקודש לחול. במקום הצורך, ניתן להביאה לאחר שקיעת החמה ביום השבת. אם אין ברירה, ונאלצים להביא את המגילה בשבת, יש להקפיד לקרוא בה, לעיין בה.
אין אומרים "צדקתך" בתפילת מנחה בשבת זו, שהוא ערב פורים.
אין לעשות שום הכנה לפורים במהלך השבת.
מנהג מרוקו לומר אחר נשמת כל חי את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" לרבי יהודה הלוי, ולא חששו להפסק.
נשות מרוקו לא נהגו חובה בהגעה לשמיעת פרשת זכור.


פורים שחל בשישי (דיני פורס מפה ומקדש):
אם רוצים לחבר את סעודת הפורים עם סעודת השבת. יש לפעול לפי המפורט להלן:

א. מתפללים מנחה גדולה מבעוד יום.

ב. מתקלחים מתארגנים ומתלבשים לשבת, ולאחר מכן מתחילים את סעודת הפורים.  שימו לב! יש לתכנן את מנות הסעודה כך שיהיה אפשר לאכול לתיאבון גם לאחר קבלת שבת, לכבוד סעודת השבת. לכן כדאי להתחיל את הסעודה לפנות ערב.

ג. בכניסת שבת (17:15 בשנת תשפ"א) מפסיקים את הסעודה, מדליקים נרות בברכה ומקבלים את השבת במזמורי 'קבלת שבת'.

ד. מכסים את הלחם, אומרים את נוסח הקידוש בלבד ללא ברכת "הגפן" (כי ברכו על היין במהלך סעודת פורים), אוכלים לחם לפחות שיעור כביצה בלי נטילת ידיים והמוציא (כי ברכו בסעודת פורים), וממשיכים את מנות הסעודה. 

ה. בסיום הסעודה מברכים ברכת המזון ואומרים 'רצה', אך לא אומרים 'על הנסים', ואחר כך מתפללים ערבית של שבת.


דיני פורים משולש: 
הדרך הקלה ביותר לזכור את ההלכות היא: 2-2-2 - שתי מצוות בכל יום.

יום שישי: קוראים את מגילת אסתר ביום חמישי בערב, וביום שישי בבוקר. בשבת לא קוראים בגלל איסור טלטול. בנוסף, בגלל שעיני העניים נשואות למקרא מגילה, והלב נפתח - נותנים מתנות לאביונים ביום שישי. (לא אומרים 'על הניסים' בתפילות).

שבת: מוסיפים 'על הניסים' בתפילה ובארוחות, מפני שזהו יום ט"ו באדר, התאריך המקורי שנעשה בו הנס למוקפים. בנוסף, קוראים בתורה בעליית מפטיר את קריאת פורים "ויבא עמלק", ומפטירים "פקדתי" כמו בשבת זכור.

יום ראשון: לא קיימנו מצוות סעודה בשבת, מפני שבשבת בכל אופן חייבים בסעודות. לכן ביום ראשון סועדים סעודת פורים ומשתה. בנוסף שולחים משלוחי מנות, כי זו מצווה שקשורה לסעודה, שולחים מנות לארוחה.


פורים שחל במוצאי שבת:
בבית - יש לעשות הבדלה בצאת השבת לפני הליכה לתפילת ערבית וקריאת מגילה. בבית הכנסת - מנהג הספרדים שמברכים ברכת 'בורא מאורי האש' לפני המגילה ועורכים את שאר ההבדלה לאחר המגילה. מנהג האשכנזים לערוך את כל ההבדלה לאחר קריאת המגילה. כשחוזרים לבית, ניתן לערוך הבדלה למי מבני הבית שלא הבדיל בצאת השבת או בתפילה.

סדר התפילה:
ספרדים: "למנצח על איילת השחר...") תהילים כ"ב). בתפילת שמו"ע: "אתה חוננתנו", "על הנסים".  לאחר שמו"ע: חצי קדיש, "שובה", "ויהי נעם", "יושב בסתר...", "ובא לציון גואל" עד "ואתה קדוש". מדליקים נר ומברכים: "בורא מאורי האש"[4].  קריאת המגילה (בברכת "שהחיינו" מכוונים על כל מצוות היום). לאחר הקריאה: "ואתה קדוש", קדיש "תתקבל", "שיר המעלות לדוד:  לולי ה'..." (תהילים קכ"ד) "שיר למעלות אשא עיני..." (תהילים קכ"א) קדיש יתום, "ברכו", "עלינו לשבח".
אשכנזים: "והוא רחום", "ברכו", תפילת ערבית: "אתה חוננתנו", "על הנסים". לאחר שמו"ע: קדיש "תתקבל", קריאת המגילה. "ויהי נעם", "ואתה קדוש", קדיש יתום, "עלינו".

סגולות לפורים:
א. נוהגות הנשים ביום תענית אסתר, להדליק נר לכבוד מרדכי ואסתר.
ב. מי שיש לו משפט עם נוכרי, הזמן מסוגל להתדיין בחודש אדר שמזל החודש גורם לטובה.
ג. רבים קמים בליל פורים בעלות השחר ומרבים באמירת תהלים ובקשות שהוא זמן המסוגל ביותר לקבלת התפלות.
ד. כל הפושט יד נותנים לו, וכתוב בספרים שגם ״כל הפושט יד״ בתפלה ותחינה, וידוע מאמר חז״ל בפורים הרי הוא כיום הכיפורים, לכן ירבו בתפלה על הכלל והפרט כמאמר חז״ל כל המתפלל על חברו נענה תחילה.
ה. נתינת צדקה ביום הפורים מסוגל להינצל מעין הרע, שהרי המן הטיל עין הרע במועדים, אמר הקב״ה רשע אתה מטיל עין הרע במועדי ישראל, הנני מוסיף עוד מועד ויום טוב אחר שהוא יום הפורים, ומהאי טעמא הקדים הקב״ה שקלים לשקלי המן, ואם כן כדי להינצל מעין הרע התיקון והסגולה לזה על ידי נתינת מצות הצדקה.






[1] מלוקט מהרב שמואל אליהו, הרב יצחק הלוי, הרב אבינדב אבוקרט, הרב חנן שוקרון, שליט"א.

[2] תורת אמך: כתב בשו״ת ויאמר יצחק (ח״א ליקוטים הלכות פורים אות ו), וכן הגאון הרב שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן (ח״א או״ח סימן יא), כתב בקריאת המגילה לנשים, המנהג שהנשים מברכות בעצמם, לשמוע מקרא מגילה. ובספר זה השולחן (עמוד פז). כתב מנהג יהודי אלג׳יר שהנשים מברכות על מקרא מגילה בכל גווני. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר רוקח.
ויש שפסקו שאין לברך לנשים על המגילה כלל, וכתב בספר תהלה לדוד עמאר (דף פה ע״ב), שהקורא לנשים לא יברך כלל, כי אפשר שישיחו דעתן באמצע קריאת המגילה מכמה תיבות, ונמצא מברך ברכות לבטלה. וכן כתב בספר בן איש חי (ש״א פרשת תצוה הלכה א), ובשו״ת שושנים לדוד צבאח מרבאט (ח״א או״ח סימן מח), כתב על דבר הנשים אם מברכות להן, ובסיכום כתב וז״ל נמצינו למדים מכל האמור דלצאת ידי חובה כל הדעות יותר טוב לקרות להן בלא ברכה כלל לא בתחילה ולא בסוף, דכבר העיד בנו אדוני ארץ מולדתנו ובית אבינו שכך היה נוהג הרה״ג כמוהר״ש לעדי זצ״ל אביו של הרב המקובל כמוהר״ר ראובן לעדי זלה״ה ע״כ. וכ״כ בשו״ת יחוה דעת חזן (אור״ח סימן לא). בשו״ת עמק יהושע (ח״ה סימן יח), כתב שאביו ההרה״ג רפאל מאמאן זצ״ל היה נוהג בביתנו שלא לברך לנשים, לא לפני קריאת המגילה וגם לא אחריה. ונימוקו כי אפשר להן לשמוע הכל ואולי תיבה אחת לא ישמיעו ובזה תהייה ברכה לבטלה ומסתמא כך נהגו חכמי העיר. בספר נהגו העם (פורים אות ג), כתב קריאת הגילה לנשים בבית היתה בלי ברכה. ובספר נוהג בחכמה (עמוד קנט אות ה), הביא את שתי המנהגים, והביא בשם הספר אורחות יושר (פרק י״ט), טוב הדבר שילכו הנשים לעזרת הנשים או למקום שמתפללים וישמעו שם הברכות והמגילה מאנשים.

[3] כתב הרמב"ם "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ"ז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

[4] אם שכחו לברך לפני הקריאה ונזכרו באמצע הקריאה, יפסיקו בין הפרקים, או בין פרשה לפרשה. אם לא נזכרו, עד שסיימו את קריאת המגילה, יברכו על הנר, כרגיל, בתוך ההבדלה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: