Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 3 באוגוסט 2017

ט"ו באב – לא לתת דברים שוליים לעצור אותך

לא לתת לדברים שוליים לעצור אותך


הרב אבינדב אבוקרט: לאדם במהלך חייו שאיפות ורצונות רבים את חלקן הוא מגשים וחלקן נמנעות ממנו.

רבותינו לימדונו כי הסיבה העיקרית שהדברים לא באים לידי מימוש איננה בעיה באידיאל עצמו או חסרון ברעיון אלא דווקא מניעות והפרעות חיצוניות, אפילו צדדיות ביותר, שחוסמות את הדרך אל המטרה המרכזית.

מעטים הרצונות המתבטלים בגלל שלאדם כבר אין חשק לבצעם או שהוא מתחרט וחוזר בו מרצונו הראשון, רובם של המניעות הוא בגלל הפרעות חיצוניות ושוליות, לעיתים אפילו טכניות בלבד, המרפות את ידי האדם וגורמות לו להתייאש ולהפסיק לרצות במימושם של רצונותיו.

ר' נחמן מברסלב המשיל זאת לאביר חזק שבא לכבוש טירה אולם הוא עומד בפתח השער כולו רועד כשאיבריו קופאים והוא מסרב להיכנס לתוכה וכל זה בגלל... קורי עכביש שנטוו על הדלת.

אחת הדוגמאות לסיבות הללו היא שהאדם מתמלא בחששות לגבי מעשיו – הוא חושש שמא יזיקו לו, הוא ספקן לגבי העתיד, אין לו בטחון עצמי בנכונות מעשיו ובצדקת דרכו. אדם כזה יכול להיות בעל הרצונות והשאיפות הגבוהות והנשגבות ביותר אולם ספקנותו והחששות המציפים את ליבו יגרמו לו לפספס הזדמנויות ולנחול כשלון חרוץ. ובמשפט אחד "רק המעז - יצליח!!".

ביום ט"ו באב יש את הסגוליות והמזור לבעיות אלו, ביום זה סרות כל המניעות, מוסרים כל המכשולים ולאדם ניתנת ההזדמנות להגשים את מטרתו מבלי להיכשל בסיבות חיצוניות .

המקום שבו הרעיון שבו אנו עוסקים מופיע בצורה הבולטת ביותר היא כאשר מחפש האדם את בת זוגו[1].

לעיתים שידוכים מתבטלים לאו דווקא בגלל חוסר התאמה אלא בגלל התייחסות לעניינים חיצוניים או חששנות וספקנות. הכל מותאם ונראה מושלם, אולם נתונים חיצוניים [2], פרטים טכניים, הרגשות מסופקות יכולות למנוע את השידוך המתאים ביותר.

זו ההיכרות הראשונה בין בני ירושלים לבנות זוגם לעתיד וחשוב שהם ידעו שיצר הספק והנתונים הקטנים הם אלו שימנעו מהם להגיע למנוחה ולנחלה.

כיון שבכל אחת יש חסרון ועניין לא מושלם, הוא יכול להפוך למחסום והפרעה בדרך לחיבור ולשלמות. ממש כפי שהצגנו בתחילת דברינו – מה שימנע את מימוש הנישואין לא יהיה חסרון בעצם העניין אלא נקודות שוליות וחיצוניות שמונעות את האדם מלהגיע לטובה הגדולה.

האדם צריך לדעת שעליו להתמקד בתכונה שחשובה לו וכל חסרון  בדברים אחרים הם דברים שוליים שאסור שיפריעו לו בבחירת בת הזוג.

כאן באות בנות ירושלים ומלמדות את המסר הטמון ביום ט"ו באב, והן עושות זאת בצורה כל כך מתוחכמת וחכמה.

הן בוחרות להופיע בפעם הראשונה בעיני הבנים במחול לכן הם חולות במעגלים לרמז כי אין גבולות ואין מקום להפרעות חיצוניות להפריע מלהגיע לשלמות.

כמו כן עצם המחול מרמז התנתקות מהקרקע והתעלות וזה עצם פנימיות הרעיון של ט"ו באב - להתעלות מהדברים המכבידים וכובלים את האדם מלהגיע לגבוהות.

הן עושות זאת דווקא בחוץ, בכרמים במקום לא מוגבל ומחולק, לא מגודר ומוגדר, פתוח מכל מחסום ומכשול שעלולים למנוע מאדם מלהיכנס. 

באות הבנות ואומרות "בחרו לעצמכם מה העיקר בעיניכם ועל פיו תלכו, כל דבר אחר הוא עניין לא קשור המפריע ובולם".

זאת הטענה הנאמרת בפיהן של הבנות היפות - אם חשוב לאדם עניין היופי והאסתטיות והוא חושב שזה עניין מהותי ועקרוני אסור לו למנוע את עצמו מדבר זה רק בגלל נקודות שאינן קשורות לעצם העניין.

כך טוענות גם הבנות המיוחסות - העיקר היא התכלית, הבנים, ואין להתייחס לדברים קטנים ולהפוך אותם לסיבה שתמנע את הקשר. וכך נבין מדוע דווקא דברי המיוחסות מובאים במשנה בגלל שהן מדגישות את הרעיון הזה שבדרך להגשמת רעיון גדול – בנים מיוחסים – תהיינה הפרעות, לא בעצם העניין אלא דווקא בדברים חיצוניים שלעיתים אפילו אינם קשורים ויש להתעלם מהם.

הבנות שהיופי הוא לא הצד החזק שלהן, מבליטות את העניין בהבלטה יתירה – היופי הוא רק עניין שולי בדרך לחיבור נפשי ואהבה, אסור לאדם למנוע עצמו מלהגיע לחיבור שכזה "לשם שמיים" רק בגלל בעיה פעוטה. הבעיה היא כל כך שולית שמספיק שהאדם ייתן לאישתו זהובים ואז ממילא תעלם ה'בעיה' שהרי "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן" (נדרים סו), הרי יופי הוא עניין כל כך זמני ושולי שאסור שימנע מהאדם מלהגיע לטובה. האדם צריך לפתור את עניין הכיעור ולא להיבהל ממנו. רק מי שיבין זאת ויעטר את אישתו בזהובים במקום להתייאש מהעניין יהיה באמת ראוי להיות מכונה - לוקח מקחו "לשם שמיים".    

השכילו בנות ירושלים להבין את המסר הטמון בט"ו באב, וכך נהגו גם במעשיהן לקראת המחולות – לבישת בגדי לבן המסמל את הפנימיות ואת ההימנעות מהתייחסות לבעיות חיצוניות, את העיקר המנחה את האדם, את העצמיות שלו מבלי להתייחס למחסומים שוליים ולא מהותיים, לכן דווקא בבגדי לבן נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים  ודווקא בהן מעבירות בנות ירושלים את המסר של ט"ו באב.

לכן דאגו בנות ירושלים לכל העניינים הטכניים שהיו עלולים להוות מכשול, ולו השולי ביותר, מבנות ירושלים להשתתף במחולות.

כל הכלים היו טבולים כדי להימנע מכל בעיה קטנה וטכנית שעלולה להפריע בדרך למעמד המיוחד של בחירת בני זוגן.

השאלת הבגדים מונעת את הבושה, שגם היא כמו החששנות והסקפטיות, נתון חיצוני שאינו קשור למהות הדברים אלא רק משהו של התייחסות חיצונית של הסובבים, ולכן ביום שכזה היא מוכרחת להעלם, ואסור ששום בת תהיה בתחושה כזו ביום שהוא כולו נגד עניין זה.

לכן גם נוזפות בנות ירושלים ומאיצות בבנים – חדלו לחיות חיי אדישות וייאוש רק בגלל קשיים פעוטים וזאת הן מבטאות באמירתן הנוקבת – "בחור, שא נא עיניך!!!". כפיפות הקומה והשפלת המבט היא תוצאת הכניעה לקושי והאתגר החיצוני ואת התפישה המוטעית הזו בא ט"ו באב לבער, ובנות ירושלים לעקור מבני זוגן לעתיד.

אם נשאל מדוע דווקא הבנות הן היוזמות, בניגוד לנהוג בענייני שידוכים אזי התשובה ברורה. כאשר למדים אנו על אופיים של הנשים בחטא העגל (גם שם היו מחולות...), ששם אפילו "מותו של משה" לא הסיט אותן מהאמונה ומהרצון העיקרי לקבל את התורה או מהשעבוד במצרים שבו הנשים הצליחו להתגבר על כל מכשול והצליחו לשמור על חיים נורמאלים[3] אנו מבינים כי רק הנשים מסוגלות שלא להיכנע לתכתיבים חיצוניים ולחתור למטרה מבלי להתייחס לנקודות קטנוניות שעלולות לסכן את השגת המטרה כולה.

הנשים כפי שמעידה הגמ' (קידושין מא) מבינות כי "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו [=טוב לשבת יחד מלשבת לבד]" ולכן הן לא מוותרות על טובה גדולה זו בגלל עניינים לא חיוניים.

לעומתן באותן תקופות הגברים הם אלו שנבהלו מהבעיות הקטנות וזנחו את המטרה החשובה בגלל עניינים שוליים, הגברים צריכים את המסר של ט"ו באב ולכן הם יוצאים אל הכרמים ולמדים מבנות ירושלים.

המשנה אומרת "תנו לה מפרי ידיה" - מי שיתייאש בהיפגשו עם קושי אפילו הקל ביותר אינו לו סיכוי להשיג את המטרה, למרות רצונו העז ושאיפתו הגדולה, אבל מי שלא נכנע למצוקות זמניות וארעיות לבסוף יזכה לאכול מפרי ידיו ולראות ברכה בעמלו.






[1] מעין זה מצאנו בשידוך הראשון בתורה ליצחק אבינו, בו כל הקשיים שמערים אליעזר הם עניינים חיצוניים וטכניים.

[2] באומרנו נתונים חיצוניים כוונתנו גם למראה האישה וגם לתכונות נפשה כאשר אלו תכונות שהאדם לא מציב ברשימת רצונותיו לגבי בת זוגתו, כל דבר שאינו ברצונו הפנימי והעיקרי של האדם מוגדר הוא כדבר חיצוני.

[3] כפי שדרשו רבותינו על הפסוק "תחת התפוח עוררתיך" לגבי הפעולות שעשו הנשים לעידוד הבעלים בזמן השעבוד.