Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

פרשת חיי שרה - ביחד יוצר אהבה!

ביחד יוצר אהבה!


"חולפות להן השנים. פעם היינו צעירים והאהבה שרתה בביתנו. היתה תחושה נפלאה של אחדות, של ׳ביחד׳. אך בחלוף השנים, לאט לאט, הרומנטיקה התקררה ואיתה אהבה. התדלדלו מאד השיחות המשמעותיות שהיו. כבר אין את תשומת הלב שהייתה האחד לשניה. אנחנו מאד רוצים להצמיח חזרה את אותה תחושה נפלאה שהייתה בינינו... "

איך משמרים את אותה אהבה שהייתה ואף מעצימים אותה?

הפרשה שלנו עוסקת בנישואיה של רבקה אמנו ליצחק אבינו. שליח מיוחד נשלח למצוא את הכלה המיועדת לבנו של אברהם אבינו - גומל החסדים הגדול. העבד, נאמן לשליחותו, מחפש אישה שתדע להיות גומלת חסדים בכל ליבה. אישה מלאת שמחה לסייע בכל, אפילו להלך זר.
ברוך ה׳, המשימה הוכתרה בהצלחה. נמצאה כלה מיוחדת במינה. ליבה מלא רחמים וחמלה כראוי וכיאה לבית אברהם אבינו.

התורה מתארת לנו את נישואיהם של אבותינו - יצחק ורבקה:
בראשית (כד,סז): ״.. ויקח את רבקה ויאהבה...״.
״ויקח את רבקה״ - קודם כל החתונה, ורק אחר כך: ״ויאהבה״ - מופיעה האהבה. באופן מפתיע אין ׳אהבה ממבט ראשון׳ ובכלל אין אהבה לפני החתונה.

אם האהבה לא הגיעה לפני החתונה איך פתאום אהבה בביתם מופיעה?

הרש״ר הירש מסביר כיצד אהבה מופיעה לאחר החתונה: ״ככל שהוסיפה (-שהיו נשואים יותר שנים) [רבקה] להיות אישתו [של יצחק], כן גדלה אהבתו! כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון (-יצחק), כן נוסדים (-נבנים) הנישואין - רוב הנישואין בישראל - לא על יסוד התשוקה (-ההתאהבות בלבד), אלא על פי שיקול התבונה... משום כך גוברת האהבה ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו... הנישואין בישראל (-עם ישראל), שעליהם הוא אומר: ״ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה״, שם (-בעם ישראל) החתונה איננה שיא הפריחה, אלא השורש לאהבה!״.

הקשר בין איש לאישתו אינו מבוסס על רגש ההתאהבות. הקשר חייב להיות מבוסס על משהו עמוק יותר - על התאמה מהותית בין שני בני הזוג.

על בסיס זה, אהבה תופיע ותתגבר לאחר החתונה ״ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו״, כדברי הרש״ר הירש.

ככל שבני הזוג יצרו 'יחד' משותף וחזק יותר, ככל שהם יכירו אחד את תכונותיו הנפלאות של השני כך תלך ותגדל האהבה ביניהם.

ידוע שהסוד לזוגיות טובה הוא לעשות הכל ביחד:
היא מחליטה – אתה מסכים.
היא רוצה – אתה נותן.
היא מדברת – אתה מקשיב.
היא טועה – אתה מתנצל.

אהבה אמורה ללכת ולהתעצם עם שנות הנישואין!

החתונה אינה שיא פריחת האהבה "אלא השורש לאהבה״ - כלומר, החתונה היא הזמן שבו נקשרים בני הזוג בקשר בל - ינתק.

אולם, זו רק ההתחלה.

עוצמות אדירות טמונות בקשר הזה וככל אחד מבני הזוג. ככל שעוצמות אלו ילכו ויופיעו, הקשר בין בני הזוג ילך ויתחזק ואיתו האהבה תלך ותפרח.

לענייננו - לעתים נדמה כאילו מושג האהבה שייך לתחילת שנות הנישואין אך לא לשנים המאוחרות יותר.

הדבר אולי נכון ביחס לתחושת ההתאהבות אך ביחס להרגשת ׳האהבה הבוגרת' מלמד אותנו הרש״ר הירש, שהאמת בדיוק הפוכה - אהבה אמורה ללכת ולהתעצם ככל שבני החג זוכים להיות נשואים שנים ארוכות יותר.

ככל שבני הזוג נשואים שנים רבות יותר הם לומדים להכיר טוב יותר האחד את מעלותיו של השני.

ככל שהשנים חולפות הם הולכים ובונים את 'הביחד' שלהם יותר ויותר.

׳הביחד׳ הזה כולל דברים רבים: קשר אישי והרגשת שייכות בין שני בני החג, משימות חיים משותפות, תמיכה והבנה ועוד. האהבה בניהם תלך ותגדל ככל שדברים אלו ילכו ויתבססו.

חשוב ליחד זמן לדבר ולשתף. חשוב לחוות ביחד חוויות ששייכות רק להם.
זה יכול להיות טיול ביחד או ארוחת ערב פרטית, חופשה (לא חייבים לצאת לבית מלון אפשר משהו זול ופשוט) או כל דבר אחד שיהיה שלהם בלבד.

הרב בן ציון אבא שאול זצ״ל והרבנית, נפשו בחופשת בין הזמנים בבית תלמידו הרה״ג משה גבאי זצ״ל בעיר נתניה, באחד מן הימים בשעות הבוקר הרבנים התכוננו לצאת לטייל, כשבאים לצאת ממפתן הבית, שואל הרב את תלמידו ומה עם הנשים? השיב הרב גבאי הם יסדרו את הבית ויצאו לטייל...
מייד פשט הרב את ה׳פראק׳ (מלבוש רבני), ניגש למטבח והחל בעצמו להדיח את הכלים, תלמיד הרב ניסה להניע את הרב אין זה כבוד התורה, השיב הרב גם הנשים צריכות לצאת ולהתאוורר.

גם עבודות הבית יכולות להיות חויה זוגית אם הן נעשות ביחד.

תורת אמך (פניני המידות):
מספרים על הגה״ק רבי דוד רפאל בירדוגו זצ״ל (בנו של כ״ק מרן אדמו״ר רבי יעקב בירדוגו המכונה ״החכם״ זיע״א מעיר מכנאס שבמרוקו), שהיה עוזר לאשתו ביום שישי, וכאשר היה מקלף הירקות בעזרת האולר המיוחד רק לעבודות השבת, היה קורא תהלים ומקלף, כדי שלא להיבטל חלילה אפילו רגע אחד מדברי תורה. (ילקוט שבע ח״ח דף ל).

הרב יצחק-אייזיק הלוי הרצוג פנה בזמנו לראש ה"חברה קדישא" בבקשה להקצות  שורה מיוחדת לרבנים ותלמידי חכמים ושורה נפרדת לנשותיהם. וכך, אמנם, טמונים בשורות אלו גדולי הרבנים בירושלים וזוגותיהם.
מששמע על כך ר' אריה לוין ניגש למי שעמד בראש ה"חברה קדישא" ואמר לו כי הוא מבקש שלא להיקבר בשורה זו. "רוצה אנכי להיטמן ליד רעייתי עליה השלום. מה שטוב היה לאברהם אבינו שנטמן ליד שרה אמנו, טוב גם עבורי".

כל החיים הם עשו הכל ביחד גם אח"כ הם רוצים להיות ביחד!

לאחר פטירת הרבנית, היו שביקשו להציע לרב גוסטמן שידוך, ופנו לד"ר פיינגולד שיביא את הצעת השידוך בפני הרב. השיב הרב בתקיפות גדולה (ביידיש): "ד"ר פיינגולד, יש לי אשה אחת - בעולם הזה, בעולם הבא ובתחיית המתים! בתחיית המתים יהיה לי רק את אשתי! אני לא רוצה אף אשה אחרת!".

השקעה קבועה בזוגיות תעצים את הקשר בין בני הזוג ותאפשר להם לחיות ביחד באהבה לאורך ימים טובים בעולם הזה ובעולם הבא.

ישנה גמרא פלאית (ב"ב נח.) המתארת את דרך קבורתם של אברהם אבינו ושרה אימנו:

הגמרא מספרת על ר' בנאה שהיה מציין מערות קבורה על מנת להפריש מהם את הכוהנים, ועל הגעתו למקום קבורתו של אברהם אבינו. על פתח מערתו של אברהם פוגש ר' בנאה את אליעזר עבד אברהם, ר' בנאה שואל את אליעזר מה עושה אברהם אבינו, ואליעזר משיב לו כי אברהם שוכב בין זרועותיה של שרה והיא מעיינת לו בראשו. ר' בנאה נוטל רשות להיכנס, נכנס, מעיין ויוצא.


חידושי אגדות (רבנו המהר"ל על הגמרא שם) כתב שתיאור זה בא ללמדנו "כי אברהם ושרה מתאחדים מצד עצמם יותר מכל איש ואשה בעולם, ... כי אברהם עם שרה הוא אחד".