Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שני, 30 ביוני 2014

פרשת בלק - כף זכות!

בלק – כף זכות!


הגאון הקדוש רבי יעקב שאלתיאל ניניו זצ״ל בהקדמת ספרו ״אמת ליעקב״ הוא כותב, שארבעה ניסים שנעשו לו הביאוהו להודות לה' על ידי הדפסת ספרו:
-בעת הרעש הגדול שהיה בטבריה, שהה רבי יעקב בבית הכנסת וקרא קריאת שמע. לאחר הרעש מצא שחמישים בני אדם שהיו סביבו נהרגו — והוא באמצעם ולא ניזוק במאומה. בגדיו היו מוכתמים בדם — אך לא בדמו שלו, אלא של ההרוגים סביבו, ויהי לנס.
-בהיותו בירושלים פרצה שם מגיפה, והוא חלה בה, אבל בחסדי ה׳ הבריא, והנס שהוא מציין: שהוא לא הדביק אחרים...
-כאשר יצא לשליחות מצוה, התנפלו שודדים על שיירתו, ובזזו את כל המשאות — מלבד אמתחתו שלו שהיתה גדושה בכספים למען עניי טבריה. היא פשוט נעלמה מעיניהם!
-הוא עמד לשהות בצפת בחג השבועות תרצ״ד, כאשר התגלה לו בחלום שתהיה שם התקוממות דרוזית וייערכו פרעות בעיר, והוא נשאר בטבריה. כהודאה על ניסים אלו, פירסם את ספרו הגדול שהאיר לדורות.

ומיהו הזוכה שייעשו לו ניסים ונפלאות? כתב הרב בספרו ״שפת אמת״ הנספח לספרו ״אמת ליעקב״: מי שמלמד זכות על ישראל! זהו שכתוב בפרשתינו: "לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל — ה׳ אלקיו עימו!״ (במדבר כג,כא).

גדעון בן יואש נבחר בגלל לימוד הזכות:
ילקוט שמעוני (שופטים ו): "לך בכחך זה – אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל בזכותך הם נגאלים"!

במדבר (כג,יג): "אפס קצהו תראה וכלו לא תראה".
ה'שפת אמת' מביא את המשנה באבות (א,ו) "והוי דן את כל האדם לכף זכות" למה נאמר את כל? כי כשמתבוננים על כל המכלול של החיים והתכונות והמקרים של האדם אז מבינים את מעשיו... וסה"כ רואים שהוא אדם טוב...
בלעם אומר לבלק אני לא יכול לקלל אותם אז בלק אומר לו זה בגלל שאתה מסתכל על הכל אבל בוא הצידה תסתכל רק על המעשה הזה ורק על הפינה הזאת ואז תמצא נקודות לא טובות כי לא תהיה לך את הזוית ראיה הכוללת שבה רואים איך כל אחד מישראל הוא יהודי כשר!

גמ' שבת (קכז:): " ת''ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות!
ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה''ב אחד בדרום שלש שנים. ערב יוה''כ אמר לו: תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע, אין לי. תן לי בהמה, אין לי. תן לי כרים וכסתות, אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעה''ב שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. א''ל העבודה כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות!
ת''ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני? אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. אמר להם העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות.
תנו רבנן פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו מי ילך? אמר להם ר' יהושע אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו, ואמר (להן) בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? אמרנו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. בשעה שנעלתי במה חשדתוני? אמרנו שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. אמר להם העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לזכות המקום ידין אתכם לזכות".

אוה"ק (בראשית כט,לב): "כי הצדיקים יקיימו מצות חכמים (אבות א,ו) לדון לכף זכות, ולזה היתה תמיד דנה לכף זכות ולא עלה על דעתה כי היתה שנואה וכמו שפירשתי בפסוק (ל''א) וירא ה' וגו' ולא כן היתה דעתה, וזו היא מדת המאושרים".

חפץ חיים: "הרואה אדם שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות ולכף חובה. אם העושה הוא ירא שמים אפילו אם מסתבר יותר לדון אותו לכף חובה חייב לדונו לכף זכות! ואם הוא אדם בינוני אם הספק שקול יש להכריע לזכות אבל מצד מידה טובה גם כשמסתבר לחובה ראוי לדון לכף זכות..."

כף זכות זו לא מידה שבעתיד אם ייצא אז כדאי לעבוד על זה, זו מידה שיכולה להציל את החיים שלך!!!

ליקוטי מוהר"ן (א',קיג): "וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלּא מִדַּעְתּוֹ כִּי שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב כִּי קדֶם כָּל גְּזַר דִּין שֶׁבָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם מְאַסְּפִין כָּל הָעוֹלָם אִם מַסְכִּימִין לְהַדִּין הַהוּא וְאַף אֶת הָאִישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ אִם הוּא מַסְכִּים אֲזַי נִגְמָר הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם. וְהָעִנְיָן, כִּי בְּוַדַּאי אִם יִשָּׁאֵל לוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ בְּוַדַּאי יַכְחִישׁ וְיאמַר שֶׁאֵין הַדִּין כֵּן אַך מַטְעִין אוֹתוֹ וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְהוּא פּוֹסֵק הַדִּין וַאֲזַי נִגְמָר הַדִּין וְכָעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא וְכוּ' וְסִפֵּר לוֹ מַעֲשֵׂה הָאוֹרֵחַ עָנָה וְאָמַר: חַי ה' וְכוּ', וְאֶת הַכִּבְשָׂה וְכוּ' אֲזַי נִפְסַק הַדִּין עַל דָּוִד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו וְזֶהוּ וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ כְּלוֹמַר שֶׁשּׁוֹאֲלִין דַּעְתּוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא שֶׁלּא מדעתוִּ כי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַדִּין הוּא עָלָיו וְהָעִנְיָן הוּא עָמק מְאד, אֵיך שׁוֹאֲלִין כָּל אָדָם כִּי בְּכָל הַדִּבּוּרִים וְסִּפּוּרִים שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ יִמְצָא שָׁם דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְרָמִים וְצָרִיך לִזָּהֵר בָּזֶה מְאד לִבְלִי לִגְמר הַדִּין עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה וִישַׁלֵּשׁ כִּי הוּא סַכָּנַת נְפָשׁוֹת וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים".

יום שלישי, 24 ביוני 2014

פרשת חקת - להתאמן באמונה

להתאמן באמונה


*מוקדש להצלחת אחותי היקרה הרבנית אמונה עזר לרגל יום הולדתה!

במדבר (כ,יב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

המילה 'האמנתם' לא כתובה במלעיל מלשון שהם לא האמינו, אלא במלרע לכן הפירוש הוא כמו שכותב הנצי"ב:  "לא אימנתם את העם באמונה".

אתה יכול לדבר עם אשתך ועם הילדים על אמונה ועל עבודת ה' כמה שאתה רוצה, מתי אתה נבדק? ברגעי לחץ!

איך אתה מתנהג ביום שישי לפני שבת? איך אתה מתנהג כשקצת קשה לך כלכלית? איך אתה מתנהג ביום יום כשמשהו לא מסתדר?

אתה צועק ומשתגע ובוכה? או שאתה מרים עיניים למרום ומתפלל?!?

את זה הילדים לומדים בכל איבריהם וגידיהם!!!

איך בדיוק תפילה עוזרת?

מדרש (במדבר רבה חקת יט,ח): "שָׁאַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אִלֵּין עוֹבָדַיָּא דְּאַתּוּן עָבְדִין נִרְאִין כְּמִין כְּשָׁפִים, אַתֶּם מְבִיאִים פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְּשִׁין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין אֶת אַפְרָהּ וְאֶחָד מִכֶּם מִטַּמֵּא לְמֵת, מַזִּין עָלָיו שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ טִפִּין וְאַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ טָהַרְתָּ. אָמַר לוֹ לֹא נִכְנְסָה בְּךָ רוּחַ תְּזָזִית מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ לָאו. רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ תְּזָזִית, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂין לוֹ, אָמַר לוֹ מְבִיאִין עִקָּרִין וּמְעַשְׁנִין תַּחְתָּיו וּמַרְבִּיצִים עָלֶיהָ מַיִם, וְהִיא בּוֹרַחַת. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ, רוּחַ טֻמְאָה, דִּכְתִיב (זכריה יג,ב): וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, מַזִּין עָלָיו מֵי נִדָּה וְהוּא בּוֹרֵח. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, לָזֶה דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה אוֹמֵר, אָמַר לָהֶם חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי אִי אַתָּה רַשַׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה".

אמר שלמה המלךאֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי [1]ככל שאני חכם יותר, אני פחות מבין את כוח התפילה. (פרה היא תפילה כמובן; וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ [2] - במקום הקורבנות, השפתיים מדובבות). אין לזה הסבר!

האמונה היא הרבה הרבה מעל לשכל!!!

פרה אדומה מטהרת מטומאת מת. מה הכוונה?

הרש"ר הירש: טומאת המת היא ההרהור הזה שנכנס ללב כאשר חווים איזשהו מוות. כשיש איזו בעיה, חיסרון, כישלון, אז פתאום אתה מרגיש שמשהו מת! שאין סיכוי, דיכאון, כל מה שעשיתי הלך לפח...

אז אתה צריך פרה אדומה!

שם אתה צריך אמונה שזאת חקת התורה "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין לכם רשות להרהר אחריה[3].

לפעמים האדם מתייאש מן האמונה והוא זה שגורם לעצמו את הבעיות.

מעשה שהיה בארה"ב עם אחד מעורכי הדין המפולפלים והמתוחכמים ביותר שיצג איזה רוצח. לא היה צל צלו של ספק בעניין הרצח, וכדי להוציא אותו זכאי מהמשפט היה צריך לעשות משהו מיוחד במינו. פנה עורך הדין לשופטים והבטיח להוכיח להם שהאדם הזה לא רצח. 'שהרי אם הנרצח לפי סברתכם יכנס לכאן חי, זה מצביע על כך שלא היה רצח', אמר. השופטים הנהנו לאות הסכמה, ואמרו שאכן, אם הנרצח חי - זה סימן מובהק שלא היה רצח.

אמר להם עורך הדין 'תוך 60 שניות הנרצח יכנס לתוך בית המשפט. אני מבקש מכולם להציץ בשעונים ולעקוב אחרי השניות'. ואחרי פרק הזמן הנקוב הסתובבו השופטים לעבר הדלת, לראות את הנרצח, אך לא היה שום אדם בפתח. עורך הדין חייך ואמר להם 'נכון, הנרצח לא נכנס לכאן, אבל החוק בארה"ב אומר שאם אתם השופטים לא בטוחים במאה אחוז שהיה רצח, הנידון יוצא זכאי. וכיוון שהסתכלתם לכיוון הדלת - זה מצביע בעליל על כך שאתם מסופקים, לכן אתם חייבים להוציאו זכאי'. נכנסו השופטים לחדר צדדי לדון בעניין, ועורך הדין והרוצח ישבו לשתות מתוך ביטחון מלא שהוא ייצא זכאי. אחרי כמה דקות חזרו השופטים, דפקו בפטיש והכריזו שהנאשם מורשע, שכן הגיעו למסקנה שהוא הרוצח.
כמובן שעורך הדין הזדעק, האשים אותם שהם עוברים על החוק, וביקש לדעת איך הם מרשיעים אותו כשכולם ראו שגם הם הביטו לעבר הדלת. אמרו לו השופטים 'הראיה שלנו היא שהנאשם עצמו לא הסתובב לכיוון הדלת בתום 60 השניות, כי הוא ידע במאת האחוזים שהנרצח לא יכנס, שהרי הוא רצח אותו'. עורך הדין השתכנע...

האדם עצמו ביאוש שלו מהאמונה שהוא ינצח הורס לעצמו את הסיכויים לנס...

הבעיה היא שמשה רבינו פספס כאן הזדמנות עצומה לגרום לעמ"י להתחזק באמונה עצומה!!!

אוה"ק (במדבר כ,ד): "אם אני מדבר בלא הכאה שלא כדרך שאמר ה' אין הסלע נותן מימיו ויתחלל שם שמים חילול גדול לעיני העדה אשר אני עושה הנס לעיניהם ואתחייב ראשי למלך, לזה יותר אבחר להכות... ובזה אין מיחוש שלא תתן הסלע מימיה ולא יתחלל שם שמים ... אשא עיני להבין מאמרו יתברך בהקפדתו במאמר יען לא האמנתם בי להקדישני, פירוש ... לא הכרעתם לצד קדושת שמי להקדישני בהוצאת מים מסלע אשר ירצו הם ובלא הכאה שבזה היה ה' מתקדש לעיניהם כשיראו שאפילו הדומם כל שהוא מפליא לעשות בדיבור לבד ... ועומק הדברים הוא שאם היו משה ואהרן עושים קידוש ה' הגדול באמצעות שהיתה העדה גם כן כולה שלימה וצדיקים היו מחליטים אמונת ה' בלבם שלימה והיה נגרש מהם חלק הרע והיה כח בהם להעמיד אמונתם לדורי דורות, ומעתה היו משה ואהרן נכנסים לארץ והיה משה בונה בית המקדש... אם היו מקדשים שם שמים לעיניהם היה הדור ההוא כדור שבן דוד בא שיעביר ה' את רוח הטומאה ומלאה הארץ דעה את ה' ".

בפרשתנו נפטרת מרים הנביאה! האדם הכי לא ריאלי בעולם!

ההורים שלה מתגרשים והיא אומרת להם לחזור כי יהיה בסדר והם יולידו בן שיושיע את עמ"י! באמצע השיעבוד הנורא כשאת כל הילדים זורקים לים היא רואה את האור שיצא מזה!

שלושה חודשים אחרי שמשה רבינו נולד הוא עומד לטבוע ביאור!

אומרת הילדה הזאת אני יודעת שיקרה כאן משהו טוב! "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ"[4].

באמצע עבודת הפרך במצרים מרים מכנסת את כל נשות ישראל ואומרת להן אנחנו עכשיו מייצרות תופים כדי לחגוג כשתגיע הגאולה!!!

גמרא (שבת לה.): "הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים" (מסננת מבעבעת בלב הים).

אבל, האר"י הקדוש אומר שהיא בימה של טבריה (הכינרת)?

עונה הרב קוק (אין איה שבת לה.): באר מרים נמצאת בכינרת, אבל הכרמל הוא מקום של מבחני אמונה קשים, שם נביאי הבעל מקריבים קורבנות לבעל, אליהו הנביא מקריב קורבנות לקב"ה וכולם מחכים לראות היכן תרד האש; על קורבנות הבעל או על הקורבנות של אליהו. האש יורדת לקורבנות של אליהו הנביא וכולם צועקים ה' הוּא הָאֱלֹקִים, ה' הוּא הָאֱלֹקִים[5].


כל פעם שיש לך חשש באמונה תיזכר בבאר מרים – במרים הנביאה!!!

כתוב בפרשתנו "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם".

רש"י מפרש: מבאר מרים הכללית הוזרמו מים "אישיים". כל אחד לקח מטה ובעזרתו חפר מעין מחילה כזו של בוץ עד שהמים היו מגיעים אליו ישירות הביתה[6].


כל אחד יכול לקחת מים של אמונה מבאר מרים הכללית אליו הביתה!!!

ר' נחמן (לקוטי מוהר"ן תניינא ה,ב): "וְהַתִּקּוּן לָזֶה (לחוסר אמונה) הוּא שֶׁצְּרִיכִין לַחְתּר וְלִמְצא הַמַּיִם, שֶׁמִּשָּׁם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה".

השבוע הילולת הרבי מחב"ד (למאן דאמר שהוא מת...[7]), כל חייו הרב"י רק עורר על אמונה בגאולה ושהמשיח עוד רגע כבר כאן וכבר הכל מוכן ורק צריך עוד טיפה של סבלנות ואמונה!!!

בעל הטורים (במדבר יט,ט): "ואסף. ג'. הכא ואידך ואסף המצורע ואסף נדחי ישראל...".

חתם סופר: בגמ' (סנהדרין צח.) כתוב ש'אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או כולו זכאי', זה רמוז בבעל הטורים הזה, 'ואסף איש טהור': שאין יותר טהורים - דור שכולו חייב, 'ואסף המצורע': אין יותר טמאים - דור שכולו זכאי, אז: 'ואסף נדחי ישראל'!!!

כותב ה"חפץ חיים" (מחנה ישראל): "ואל יאמר אדם "איך יכול להיות שיבוא משיח צדקנו במהרה  בימינו, ואין בידינו מעשים טובים כראוי?!" דְזה – אינו. דְּידוע, שכשהקב"ה חפץ לגאלנו, אינו מביט כל כך בעניינינו... ואל יהא לפלא בעיני האדם לומר "איך עתה נזכה, מה שלא זכו דורות הקודמים?" דזה אינו קושיה. באמת, שאנו קטנים בהרבה מאבותינו אבל ה' מצרף לכל אחד זכות אבותיו ואנחנו כננס על גבי הענק שהוא רואה ומביט יותר למרחוק... על כן, צריך כל איש ישראל לצפות לישועה בכל יום ולא על הגאולה לבד צריך לצפות, אלא על כל צרה שלא תבוא, ובשם האריז"ל, כשאומר "כי לישועתך קיווינו כל היום" יכוון שמצפה לישועה על כל צרה שנמצא בה והוא מסוגל מאד להצלה!".




[1] קהלת ז', כ"ג
[2] הושע י"ד, ג'
[3] בבלי מסכת מועד ס"ז, ח'
[4] שמות (ב,ד).
[5] מל"א (יח,יט).
[6] במדבר (כא,יח) ורש"י שם.
[7] מה ההבדל בין הרבי מחב"ד למשה רבינו? משה רבינו מת ומקום קבורתו אינו נודע. הרבי מקום קבורתו ידוע אבל הוא לא מת...
יצא לבחור ישיבה להתפלל ב770 והוא ראה שמכבדים את הרבי בעליה, הלך לגבאי ואמר לו מה החכמה לתת לו עליה בוא נראה אותו עושה הגבהה...

פרשת חקת - סוגי תלונות

סוגי תלונות


במדבר (כ, ג-ח): "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת".
בשביל להבין את התלונה נביא סיפור:
ילד שהוריו היו נותנים לו את כל צרכיו הרוחניים והגשמיים, חוזר יום אחד מבית הספר ולתדהמתו הרבה הוא מגלה שאמו היקרה בבית והיא מתעסקת בכל מיני דברים ואין מים קרים במקרר...
הוא מתחיל לכעוס ולהתעצבן ולצעוק על אמא שלו: 'למה הבאתם אותי לעולם אם אתם לא מסוגלים אפילו לדאוג לי למעט מים קרים בזמן שבו אני חוזר מבית הספר? למה אני חי בכלל בעולם הזה? הלוואי שלא הייתי נולד בכלל. שום דבר בבית הזה לא שווה לי, נמאס לי ממכם!!!'
אמא שלו פורצת בבכי ורצה לחדר...
מה צריכה להיות תגובת האבא כאשר הוא חוזר הביתה?
היה לי חייל במחלקה שהתלונן בשיחת מחלקה שאין מיץ במרכז פלוגה, יש רק מים עם קרח...
תגובת הקב"ה למרבה ההפתעה היא:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם".
אין כאן כעס ואין עונש, הקב"ה ממלא את הצורך שלהם מיד ואפילו לא מזכיר להם ברמז שהם לא התנהגו כ"כ יפה.
זה לא היה כ"כ מפתיע אם היינו רואים את התגובה הזאת כל הזמן...
אולם בהמשך הפרשה אנו רואים דבר מופלא ומוזר:
במדבר (כא, ה-ו): "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִי-ם וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".
נראה שהתלונה במי מרה חמורה יותר, אולם התגובה לתלונה עכשיו מפתיעה:
"וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל".
מה קורה כאן?
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה לחיים?
מסביר הרלב"ג: לפעמים כאשר אדם (ילדך או אשתך) נמצא במצב של מצוקה הוא פונה אל הזולת בצורה שאינה הולמת אולם אין צורך לכעוס עליו באותו הרגע כי הכעס עליו רק ילבה את אש המריבה ויעורר ריב ומדון. בא הקב"ה ומלמד אותנו שיש לספק לאותו בן אדם את מחסורו. אומנם לאחר מכן כאשר המצב הלחוץ נרגע אפשר לדון עימו וללבן איתו את העניין בצורה עניינית ונעימה (ואולי עצם זה שניתן לו את מבוקשו יעורר אותו לכך שהוא התנהג בצורה שאינה נכונה) ולהסביר לו עד כמה לא הייתה שייכת צורת ההתנהגות שלו וכמה היא פגעה בך וכך יהיה אפשר לתקן את הבעיה אולם עונש באותו רגע יהיה דבר לא נכון בכלל.
אבל כאשר התלונה אינה תלונה אמיתית אלא רצון להילחם, תגובה מפייסת לא תועיל כלל ותגרור תלונות נוספות ולכן יש לטפל בה כאן ועכשיו.
איזה ערס בא לילד אחד ואומר לו: אתה הרבצת לאח שלי! הילד כולו מפוחד אומר לו: לא נגעתי בו! צועק עליו הערס: אה! עכשיו אתה אומר שאני שקרן?!?

יום חמישי, 19 ביוני 2014

פרשת קרח - להתחזק בקריאת הזהר הקדוש

להתחזק בקריאת הזהר הקדוש


במדבר (יג,כ): "וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה".

הרב בניהו שמואלי: 'ומה הארץ' 'הארץ' היא המלכות שהיא השכינה הקדושה. מה ייתן לה כח עוז ותעצומות להיגאל? 'השמנה היא' 'שמנה' – אותיות משנה, בזכות לימוד המשנה. 'אם רזה'  'רזה' - אותיות זהר, בזכות לימוד הזהר הקדוש. ששניהם מביאים גאולה ברחמים!

משה רבנו ע"ה לרשב"י זיע"א (זוה"ק פרשת נשא): "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי".

בזכות הקריאה והלימוד בספר הזוהר הקדוש מובטח לנו שנזכה ונגאל ברחמים ללא צרות וייסורים רח"ל!

תיקוני הזוהר מבואר שבשעה שאליהו הנביא זכור לטוב נגלה לרבי שמעון בר יוחאי ולחבריא קדישא שעמו ולמד עמהם סתרי תורה בענין תיקוני נשמות, יצאה בת קול משמים ואמרה להם כמה רב כוחו וקדושתו של רבי שמעון בר יוחאי בעולם ואח"כ הוסיפה ואמרה נבואה בזו הלשון "וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד יתגלו לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא ובגינה וקראתם דרור בארץ".

השל"ה הקדוש (עשרה מאמרות מאמר ראשון, שני לוחות הברית): "הנה מבואר מכאן שחיבור הזהר היה עתיד להיות גנוז וכו' עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים ובזכות העוסקים יבוא משיח כי אז תמלא הארץ דעה בסיבתו אשר זה תהיה סיבה קרובה לביאתו וזה שאמר ובגינה "ושבתם איש אל אחוזתו וכו' כדי שבזכות זה יגאלו ישראל, כשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב"ה לקדשם בדם הפסח ובדם המילה כן הגאולה העתידה לא יהיה הגאולה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו והוא רצון האל יתברך ואשרי הזוכה בה".

רבינו הרמח"ל, כותב באגרת לרבו מהר"י באסן (סי' פ"ו): "... וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול. ואנו ת"ל [תודה לאל] הקדמנו וירצה ה', יהיה לכל ישראל רפואה למכה. כי זה חמישה חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ"ת [לכבוד תורתו]. וזאת העצה היעוצה לכל קהילות קדש בני איטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד. זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשנו, כי כבר ידענו מה שאמר רשב"י בס' הזוהר פ' ויצא דף קנא ע"א: 'בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא וע"ד לא אצטריך אורייתא למפסק', ושם למעלה מעט: 'כל זמנא דחכימיא ייחדון בה באוריתא לא יכיל ס"מ בהון'. וע"כ שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל.
זה משפטו [של בית המדרש] : שבעה בחורנו אשר התנדבו לזה לקיים להם להיות בין כולם לומדים תמיד מן הבקר עד הערב, כל הימים לא יחשו. והם עשו בניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל. ועל כן כולם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו, אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו: מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד במקום אחד אשר הוכן לזה ושם ילמוד שיעור קבוע לו עד בוא ב' ויקח ממנו הספר עצמו, וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו. וכן יקיפו וילכו עד צאת הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל י"ח, שלא יוכל להפסיק בשום מין הפסק שבעולם. ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הב', באופן שרגע אחד לא יפסק קול התורה. והלימוד הוא ספר הזוהר, תיקונים וזוהר חדש - ונמצינו לומדים בכל שבוע כל זה. וזה ידענו כי בחר ה' בזה לבטל כל גזירות קשות, ובפרט להיות לחומה אל הגזירה הקשה ח"ו.
ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גוום, כי אני אלמלא איישר חילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום. אבל כ"ת יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי אין כמוה לטובה לכל ישראל ,וכל א' במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל. ואנחנו מצליחים בזה ת"ל, ועוד לנו סדרים רבים ונעים בענין הלימוד הזה".

ובאדיר במרום (עמ' כב) כותב שהזהר הוא מעין תיבת נח כל הנמצא תחת צילו ניצול מן המים הזדונים, מן האש ומן הסיטרא אחרא". זאת ועוד: "הנדבק בספר הזהר כבר מגיע לאימא [לבינה העליונה] ויצא מן הס"א [הסיטרא אחרא], ואין צריך לו חבלי משיח".

היצר הרע שיודע בוודאות שע"י הקריאה והלימוד בספר הזוהר הקדוש, הוא נדחה מן העולם, משקיע מאמצים מיוחדים להחדיר דעות שטות שקרים והפחדות, העיקר שמטרתו תושג ותאבד טובה מישראל חלילה וחס. כדרכו של היצר הוא פונה לכל אדם בשפתו שלו וכביכול מתוך דאגה עמוקה ואהבה:

* לאחד – שאיננו מבין את לשון הזוהר טוען כנגדו מה התועלת בקריאתך הרי אינך מבין כלום.
* לשני – שעוסק כל יומו בלימוד ש"ס ופוסקים טוען הרי אינך מקובל כשתסיים ללמוד את כל הש"ס והפוסקים אז תמצא זמן גם ללמוד בספר הזוהר, כעת זה ביטול תורה.
* לשלישי – שעדין רחוק מקיום המצוות טוען מה לך ולספר הזוהר הקדוש הזה? זה, לא בשבילך כלל !
* לרביעי – המחפש כל טענה להתחמק מקיום חובותיו טוען אסור לקרוא בספר הזוהר! ומי שיעיז, ישתגע. השמר נפשך והתרחק מזה הספר.

לראשון: אף גרסא בעלמא – קריאה ללא הבנה כלל בספר הזוהר הקדוש מעלתה גדולה ונשגבה ופועלת רבות ונצורות. משל למה הדבר דומה – לרופא הנותן תרופה לאדם הנזקק לה אף על פי שאדם זה אינו מבין כלום בחכמת הרפואה, מכיון שלקח תרופה מרופא מומחה שבקי ויודע בחכמת הרפואה התרופה מועילה לו והוא בס"ד מתרפא וקם מחוליו, נכון גם הדבר לגבי הקריאה בספר הזוהר, אפילו שהקורא לא מבין כלל את אשר הוא מוציא מפיו, הקדושה העליונה הטמונה במילים של ספר הזוהר הקדוש פועלת בקורא אותם את פעולתה וזוכה לכל המעלות שנאמרו לגבי העוסק בספר הזוהר הקדוש. (גורי הארי ז"ל, החיד"א, פלא יועץ, דגל מחנה אפרים, רבי חיים פלאגי', שו"ת ישכיל עבדי, שו"ת פרחי כהונה, ועוד.)
לשני: תלמידי חכמים ובני ישיבות העוסקים כל זמנם בלימוד התורה, צריכים להקדיש בכל יום זמן לקריאת מס' דפים בספר הזוהר, שזכות הקריאה הזאת, מלבד כל מעלותיה לכלל ישראל תועיל להם ביותר שיזכו להבין את לימודם ולזוכרו, וכן להתעלות רוחנית גדולה.
מרן רבינו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי מבאר את מאמר הגמרא "כל העוסק בתורה מבפנים תורה מכרזת עליו מבחוץ" שכל העוסק בחלק הפנימי של התורה זוכה ומאירות עיניו בחלק הנגלה של התורה.
והגר"א כתב שא"א לפסוק בחלק הנגלה עד שיודעים את המחלוקת הקבלית שנמצאת בפנימיות הסוגיה, ושמי שלא לומד קבלה לא מבין גם את הנגלה!
הרב בוזגלו (כסא מלך, תיקון מ"ג אות ס'): "לימוד הזוהר בגירסא בעלמא בונה עולמות וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה".
לשלישי: אותו אח יקר שעדין לא זכה לקיים את כל מצוות ה' בכל דקדוקיהם ואפילו שעדין הוא רחוק כפשוטו גם הוא צריך להשתדל ולקרוא בכל יום בספר הזוהר הקדוש, שע"י הקריאה תזדכך נפשו ותטהר מכל זוהמה ויימשך בעבותות אהבה לעבודת ה' יתברך כנודע בספרים הקדושים ומגורי האר"י ז"ל.
לרביעי: אם אוזנו כרויה לשמוע, ניתן להסביר ולבאר להם כי דעה זו היא ההיפך הגמור! ספר הזוהר הקדוש – הוא המרפא לנפש הגדול ביותר שקיים! בכח הקריאה בו לטהר ולקדש את נפש האדם ולרפאה מכל חולי ומכל מידות רעות ותאוות רעות רח"ל עד שהיא מאירה ומזהירה באור קדוש ועליון. וכל האזהרה אודות לימוד הקבלה וההגבלות על כך לא נאמרו כלל ועיקר על לימוד פשט הזהר ומוסריו ועל הקריאה בו. אלא נאמרו על לימוד בכתבי האר"י ז"ל שער הכוונות, שער הגלגולים, עץ חיים וכו' אשר ללימודם נצרכת הכנה גדולה ואזהרות גדולות. ולכן אין בכך כל חשש, ותוכל לצמוח מכך רק טובה וברכה לאדם עצמו ולכלל ישראל.

רבי אברהם אזולאי (הקדמת אור החמה): "ומצאתי כתוב כי מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב עד תשלים שנת ה' ר"ן, ומשם ואילך... והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה' ש' ליצירה מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים... ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר אין ראוי להתרשל".

אם נשים רוצות לקרוא בזמנן הפנוי בספר הזוהר הקדוש בכדי לזכות למעלות הנפלאות הטמונות בו, ולהשרות שכינה בבתיהן רשאיות לעשות כן. ואדרבא גדולי הדור העידו שאמם היתה קוראת בכל יום בספר הזוהר הקדוש בנוסף לתפילות ולקריאת התהלים היומית ואף ישנן שהיו מסיימות את כל ספר הזוהר הקדוש מדי שנה ועורכות סעודה לתלמידי חכמים באותו היום.

ממעלות העוסק בספר הזוהר בקצרה:

מקרב גאולת ישראל ברחמים * מבטל גזירות קשות * זוכה לטהר ולקדש את נשמתו שתאיר ותזהיר באור נפלא ומזככה מכל סיג ופגם עד שמרפאה ממש. * מרחיק מעצמו כל המקטרגים ויצר הרע. * ישמר ממקרים רעים בעולם הזה ובעולם הבא. * ינצל מתאוות רעות וממדות רעות. * הרי הוא כהוגה ומפרש את השם שיש בכוחו לעשות ניסים. * יזכה לחזות בנועם ה'. * ניצל מטמטום הלב והופך לב האבן ללב מאיר ומבין. * זוכה להבין את לימודו ומתקיים בידו. * לימוד בספר הזוהר הקדוש לע"נ נפטרים מסוגל ביותר לתקן נשמתם ולהעלותה למקומה העליון ולהצילה מכל דינים. * "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" מעורר את זכותו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א ובזכותו יוושע בכל הנצרך לו. * תיבת "ורפאתיו" עולה בגימ' (703) כמנין שמעון בר יוחאי (703) ובזכותו נמשכת רפואה לאדם * ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות ראשי תיבות רשב"י שהעוסק בתורתו יזכה בס"ד לשפע רב רוחני וגשמי.

פרשת קרח - מסירות נפש

מסירות נפש


עמ"י נמצא מיום חמישי בלילה בצער גדול מאוד, אי אפשר שלא לבכות כשחושבים על הבחורים ועל המשפחות שלהם.

איך אפשר לעזור לחטופים לחזור הביתה לשלום? איך אפשר שלא יהיו עוד מקרים כאלו? איך אנחנו יכולים לעזור למשיח לבוא?

אם נבנה על הזכויות של עמ"י אנחנו בבעיה, לא כל עמ"י צדיקים גמורים עדיין, איך אפשר בכל אופן להגיע למצב של ניסים וגאולה ברחמים?

 אור החיים הק' (שמות יד,טו): "מה תצעק אלי - קשה ולמול מי יצעק אם לא לה' אלהיו ובפרט בעת צרה?... אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז''ל (שמות רבה פכ''א) שישראל היו נתונין בדין מה אלו אף אלו, ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים ולהיפך ב''מ ימעיטו הכח, והוא אומרו (דברים לב יח) צור ילדך תשי, והנה לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר כי באו מים עד נפש...".

כשאין מספיק זכויות במאזניים, צריך לעלות למקום שהוא מעל להנהגת המשפט! למקום בו לא מתחשבים בכלל בזכויות ובעבירות של עם ישראל!
איך? ע"י מסירות נפש!

אנחנו רואים שאלפי חיילים מסכנים את עצמם ומוסרים את הנפש יום ולילה על כל דלת ובור ומחסן של ערבים לחפש את הבחורים שלנו, המסירות נפש הזאת היא מטבע שעולה הרבה מעל החישוב הקטן והפרטי של כל יהודי כמה הוא צדיק.

הרב קוק (עין איה שבת ב, פ"ט, קמד): "ותכונת מסירות נפש... זאת היא תכונת האמת של כנסת ישראל בעצמיות מהותה, שלגבי העליוניות הזאת כל סיג ומחשך הוא רק צדדי ומום עובר. ויכול המעין השוטף הזה, המלא עז חיים של קדושה אלהית נאמנה, לשטוף בעזו את כל החלאה החצונה המקרית, אשר אך כצל עובר הוא על פני שמש צדקה הזורחת בגאון גבורתה...".

מה זה מסירות נפש?

איוב (ב,ד): "כֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ".
מלבי"ם (פס' ה): "פירוש: הדבר היקר ביותר שיש לאדם זו הנפש, ולמענה האדם מוכן לתת הכל. וכאשר האדם מוכן לעקוד את הדבר היקר הזה למען ה', הרי זה אות וסימן מובהק שהוא אוהב את הבורא אהבת נפש".

אדיר במרום (ח"א - ומחצדי חקלא זעירין אינון עמ' סא'): "... הכל צריך להסתלק בסוד האהבה העצומה. ולא תקרא אהבה, אלא אם תגיע להשתוות - לחיים ולמות. והוא סוד, עזה כמות אהבה (שה"ש ח, ו). כי אם לא יגיע הדבקות אל השיעור הזה, בסוד, נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה, ו), אינה אהבה... כי יעזבו עליו את הכל לעשות כרצונו, אם להחזיר הנשמה לגוף בסוד החיים, אם להשאירה דבוקה בשרשה".

את השיעור הכי טוב בחיים שלי מה זה אהבה ומסירות נפש למדתי מילד קטן. בן חמש בסך הכול. זה קרה לפני כמה שנים כשעבדתי כמתנדבת בבית החולים סטנפורד. הכרתי שם ילדה קטנה בשם ליזה שסבלה ממחלה נדירה וקשה. הסיכוי היחיד שלה להחלמה היה לעבור תהליך של החלפת דם עם אחיה בן החמש, שחלה באותה מחלה ובאופן פלאי החלים ממנה. בדמו היו נוגדנים כנגד המחלה.
הרופא הסביר את המצב הקשה של האחות לילד הקטן ושאל אותו אם הוא מוכן לתת את דמו לאחותו.
ראיתי שהוא מהסס לרגע לפני שאמר לרופא "כן, אני אעשה זאת בשמחה כדי להציל את ליזה".
כאשר שכבו השניים במיטותיהם הצמודות בתהליך העברת הדם, הוא חייך, ממש כמו כולנו, למראה הצבע החוזר ללחייה של ליזה.
ואז הוא פנה אל הרופא ושאל בקול רועד "דוקטור, האם אתחיל למות מיד"?
התברר שהילד פשוט לא הבין את דבר הרופא. הוא חשב שעליו לתת לאחותו את כל דמו ולמות כדי להצילה. כשאמר כן להצעת הרופא – לדבר הזה הוא אמר כן".

זוה"ק (קרח קעו:): "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר. תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מָסְרוּ גַּרְמַיְיהוּ לְמִּיתָה".

רבי צדוק (צדקת הצדיק, סה): "האדם צריך למסור נפשו להשי"ת, שאם אינו כרצון השי"ת אז מוסכם (אצלו) לילך מן העולם... וזה עניין נפילת אפים אחר כל תפלה..."[1].

מסירות נפש זה דבר כ"כ גבוה, בגלל שאתה מוסר את כל מה שחשוב לך, גם את התאוה שעשית איתה את העבירה גם את הרצונות שלך שמנוגדים לדעתו של הקב"ה, את הכל אתה מוכן למחוק ולמות על קידוש ה'! זה אומר שהקב"ה הכי חשוב לך!!!

הנכונות למסור את הנפש מראה שאתה עובד את הקב"ה מאהבה לא מיראה (מי שעובד מיראה בחיים לא יהרוג את עצמו בשביל העבודה כי מוות זה הדבר המפחיד ביותר...)!

הזהר הק' כותב (ג' קיח.) שבארץ ישראל העבודה הנדרשת היא מאהבה: "כתוב אחד אומר (תהלים ק,ב) 'עבדו את ה' בשמחה' וכתוב אחד אומר (שם ב,יא) 'עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה' מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא".

כאן בארץ ישראל המסירות נפש היא דרך חיים! רק ככה הארץ נכבשה ורק ככה אפשר לחיות בה!

צור אלפי (הבן היחיד מתוך עשרת ההרוגים בשטפון בי"א אייר התשע"ח) היה החבר הכי טוב של כולם, סיפרה חברתו. נער שתמיד דאג לאחרים לפני שדאג לעצמו. כך הוא חי וכך הוא מת.

במשך שנתיים התאמן צור כדי לשרת ביחידת החילוץ 669. האימונים המפרכים הפכו אותו לבחור חסון וחזק. 


כשנחשול המים שטף את הנחל הצליח צור להיאחז בסלע. הוא היה יכול להימלט ולהינצל, אבל נשאר במקום והושיט יד כדי שתלמידות שנסחפו יוכלו להיאחז בו, להיתלות עליו ולטפס על גופו למעלה. בזה אחר זה טיפסו חברותיו אל החיים, וכוחותיו שלו הלכו ואזלו. עד שלבסוף ידו נשמטה מהסלע החלק - וצור נסחף עם הזרם הקטלני. 

צור אלפי ז"ל


מסירות נפש נותנת משמעות לחיים כולם:

הרב קוק (שמונה קבצים, קובץ ה' רנו'): "החיים תופסים הם את ערכם רק עם הדעה של קדושת מסירות נפש. כשיש על מה למסור את החיים, אז החיים הם דבר שיש להם ערך של חופש, של קודש, ושל הוד...".
סא"ל  עמנואל מורנו הי"ד - לוחם נערץ בסיירת מטכ"ל. היה הקצין הבכיר ביותר שנפל במלחמת לבנון השנייה. הוא נהרג בסוף המלחמה ב-19 באוגוסט 2006 במבצע סודי באזור בעל-בק. היחיד שפניו נותרו חסויים עד היום...
מעט לפני מותו דיבר עם חבר על משמעותן של חמש שניות שנותרו לאדם בחיים:
"מספר שעות לפני הפעולה", מספר חברו של עמנואל מורנו, "דיברנו על כל מיני מקרים שונים שיכולים לקרות לנו ומה נעשה בכל אחד מהמקרים. בעקבות תקרית המסוק המצערת שקרתה שבועיים לפני כן, בה נורה טיל על מסוק ונהרגו בו חמישה חיילים, נוצר איזה חשש מהטיסה במסוקים מעל לבנון. בעקבות כך שאל אותי עמנואל שאלה: 'מה אתה עושה במידה וחס וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך חמש שניות לחיות עד ההתרסקות?' עניתי לו: 'לא יודע, אני משער שאהיה מאד עצוב ומפוחד, אעצום עיניים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב'.
עמנואל חשב רגע ואמר: 'מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה להגיד 'שמע ישראל'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שניה אחרי כן המסוק יתרסק וכולנו נמות'.
אז אמר לי עמנואל משפט שמלווה אותי עד עכשיו, וימשיך ללוות אותי כל חיי:
'אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש בשניות האלה משמעות לחייו, ושאיפה למה שאחריהם, משמע, לכל החיים שלו יש משמעות, אך אם לעומת זאת לאדם נשארו חמש שניות לחיות, ואיננו מבין את חשיבות השניות הללו, אז כנראה אין משמעות לכל החיים שלו, כי אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים, או ליהנות ולחיות את הרגע, אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא'".

אם בשמים מחפשים מטבע של מסירות נפש אז אנחנו יכולים לחסוך את כל הבלגאן הזה של החטיפות ומבצעים ומסירות נפש של חיילים ואזרחים ע"י כוונה אחת פשוטה:

פרי עץ חיים (שער הקריאת שמע - פרק יב): "הפסוק אומר: תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו, כי כביכול הש"י צריך כח ועזר מן ישראל על ידי מעשיהם. והנה המלכות נפלה בעונותינו, וגם כשרוצה לעלות צריך שיהיה ע"י זכיותינו, כי עונותינו מפילים אותה, וזכיותינו מעלין אותה.
וא"כ עתה אי אפשר לעלות לה, אם לא יהיה בנו צדיקים גמורים... לטעם זה הגלות מתעכב ומתגבר ומתארך בעונותינו, כי אין בנו מי שיכול לעלות למדרגה זו... ומפני זה הקץ מתארך, וכמעט רוב צרות והרעות של אדם בא מזה.
ואמנם על כל זה יש קצת תיקון, במה שנמסר עצמינו על קדושת השם בכל לב, כי עי"ז אפילו נהיה ח"ו היותר רשעים שבעולם, הנה ע"י קידוש השם ומסירת נפשינו בכל לב ובכל נפש אנו צדיקים גמורים, ויש יכולת בנפשותינו לעלות למעלה עד הבינה... כי סוד התשובה מגעת את האדם ומעליהו עד אמא עילאה הנקראת תשובה, ואז עי"ז תוכל לעלות המלכות עמנו בסוד היותינו גדפין דשכינתא".

איך עושים את זה בפועל?
- ר' אלימלך מליז'נסק (צעטיל קטן): "בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב,לב) וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך".

- לכוין ב'שמע ישראל' (במילה 'אחד') ובכל ברכה (במילים 'מלך העולם'): "אני מקבל על עצמי ד' מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק[2]" – כמובן לכוין זאת מכל הלב!!!
דרך ה' (ד,ד,ה): "מתנאי המצוה הזאת (ק"ש), להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו ית', ולקבל עליו כל יסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית', ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קידוש השם. וגם מענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכללי...".  
    
נסיים בתפילה שהמסירות נפש שלנו במחשבה תספיק כדי שהאויבים שלנו ימסרו את נפשם בפועל!





[1] ההמשך: "ואיתא בזוהר ריש קרח כי נפילת אפים הוא מסירת עצמו למיתה, וגם בפשוט ירמוז לזה. ומשה ואהרן נפלו על פניהם שתי פעמים שם בפרשת קרח, כי מאתים וחמשים איש חטאו בנפשותם. ורז"ל אמרו קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו (במד"ר יח), והנה גם המאתים וחמשים איש לא שוטים היו כמו שאמרו ז"ל שהיו ראשי סנהדראות, ואמרו ז"ל (שם) שהיו בכללם שנים עשר הנשיאים. וכן מורה לשון הכתוב אתם המיתם את עם ה', והם רק יחידים וקראום עם ה' לפי ששקולים כנגד כל העם, והאמינו למשה רבינו ע"ה שיכול להענישם. אבל הם חטאו בנפשותם, כעניין שאמרו בנזיר חטא על הנפש, פירוש מתחייב בנפשו. והיינו שידעו כי לעתיד לא ילמדו איש את רעהו ויהיה מדרגה זו שכל העדה כולם קדושים וחשבו שכבר הגיעו לכך. [כי באמת לולי שגרם החטא היו על מדרגת לעתיד כמו שאמרו ז"ל] ומרוב השתוקקותם לזה עד שנתרצו באמת שאם באמת אינם במדרגה זו אז טוב מותם מחיים ומוסכמים למות באמת. [וזהו קרח שפקח היה, פירוש פקח בכל מקום בדברי רז"ל - ערום כמו אי פקח הוא וכו' (כתובות פח.), שטעם מעץ הדעת טוב ורע ואין כאן מקום להאריך עוד.] ולכך אעפ"י שנקראו חוטאים בשביל זה בנפשותם, מכל מקום מעלה גדולה הוא ולכך זכו שהמחתות שלהם נעשו צפוי למזבח. ולכן נאמר למשה ואהרן הבדלו וגו' וכן אח"כ הרומו וגו', והקשה הרמב"ן וכי אין ביד ה' להצילם והם תוך העדה. אבל לפי שהם היו בדבר זה גדולים בעניין המסירת נפש, לכך הוצרכו להבדל לבל ילקו עמהם. ולכך תיכף למאמר הבדלו והרומו הרגישו בזה ויפלו על פניהם, ואמרו בזוהר דמסרו גרמייהו למיתה, רצו לעשות בזה כמעשיהם".

[2] סקילה: היו מעלים את הנידון אל בניין בגובה של כ-4 מטרים, ומשליכים אותו לארץ. אם לא מת בזריקה זו, היו העדים נוטלים אבן כבדה ומטילים אותה על לבו (כדי לקיים את הפסוק "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו..."). אם עדיין לא מת, היו כל העם הנוכחים משליכים עליו אבנים ("...ויד כל העם באחרונה"), עד שהייתה נשמתו יוצאת.
שרפה: היו כורכים את צווארו בבד, ומושכים מכאן ומכאן (כדי לפתוח את פיו אך לא כדי שימות מכך, ויש אומרים: פותחים את פיו בצבת), ומשליכים לתוך פיו חתיכה של עופרת רותחת.
הרג: היו מתיזים את ראש הנידון בחרב.
חנק: היו כורכים את צוואר הנידון בבד קשה העטוף בבד רך, ומושכים משני הצדדים, עד שיוצאת נשמתו.