התשובה – חזרה לעבר!!!
ר' יהודה פתיה מספר שבערב ראש השנה הוא התלבש בג'לביה יפה
יפה שפעם בשנה הוא לובש לבנה עם רקמה עדינה של כסף וזהב, אחרי 10 דק' נשפך לו כל
השמן של הנרות על הגלימה... אשתו נבהלה ובאה לנקות אותו ונפלה על כל האוכל... נשאר
רק שיריים על השולחן... פתאום קופץ חתול וחוטף את מה שנשאר!!!
הרב הרים את העיניים לשמים וצעק:
"שטן" אני לא אכנע לך!!! אני לא אכעס היום!!! והתחיל לשיר שירים ולשמוח ולרקוד
עם כל המשפחה...
והעיד שלא הייתה לו שנה יותר טובה
מזאת......
השומר אמונים (לר' אהרן ראטה במאמר האמונה) מתאר איך אבד לו
החשק ללמוד לא מסוגל לשבת מול ספר!!! ואז החליט שהוא הולך לספריה והספר הראשון
שנופל לו ליד הוא קורא אותו מהתחלה עד הסוף! הולך לספריה מוציא ספר יושב ופותח
ורואה שזה הרא"ש על מקואות... קשה ומתיש ומסובך טילים... אבל הוא ישב וקרא
אותו מכריכה לכריכה ואמר שאח"כ נפתח לו אור גדול ומתיקות עצומה בתורה!!!
בראש השנה אנחנו טובלים את הלחם ואת
התפוח בדבש דבורים שבהתחלה אתה פוגש את העוקץ לפני שאתה מגיע לדבש, ולא דבש
תמרים שתמיד מתוק!
תמיד אחרי הקושי תבוא המתיקות – כי ככה
נברא העולם!!!
במסכת שבת (עז:) מסופר על רבי
זירא דאשכח לרב יהודה דהווא קאי אפיתחא דבי חמוה. וחזייה דהווה בדיחא דעתיא. ואי
בעו מיניה כל חללי עלמא, הווה אמר ליה. א"ל: מ"ט עיזי מסגן ברישא; והדר
אימרי? וא"ל: כברייתו של עולם! דברישא חשוכא והדר נהורא!
כך היא בריאתו של עולם: "ויהי
ערב", ורק לאחר מכן: "ויהי בקר". בתחילה: "כי הנה החושך יכסה
ארץ..." אבל בסוף: "ועלייך יזרח ה'; וכבודו - עלייך ייראה!" (ישעיה
ס' א'-ב').
ככה גם בנויות התקיעות, אחרי התקיעה
שזה שלם וגדול אתה עובר ליללות שזה השברים והתרועה שזה שבור לרסיסים אבל בסוף תמיד
מסיימים בתקיעה! בעליה!!!
אבל!!! איך
מצליחים לעלות למקום היפה הזה? איך מגיעים למשהו כ"כ גדול כמו צדיק גמור, כמו
קבלת עול מלכות שמים בשלימות, כמו הטוב השלם של הקב"ה???
כדי לענות נצטט משהו ממרן
החיד"א:
החיד"א מקשה: ידוע שחיוב מלקות
ב"לאו הניתק לעשה", זה בלאו שהעובר עליו מחוייב בעשיית מעשה לתיקון
הלאו. לדוגמא, העובר על לא תגזול אינו לוקה, משום שהוא מחוייב בעשה של "והשיב
את הגזילה אשר גזל". ומעתה יש לשאול, לשיטת הרמב"ן שהתשובה היא מצות עשה
- נמצא שבכל לאו שאדם עושה הוא מחוייב בעשה של תשובה, וממילא נשללת האפשרות למלקות
מן התורה!
התשובה לכך היא, שיש הבדל עצום בין
העשה של תשובה לכל עשה אחר.
בדרך כלל, אם בלעדי העבירה על הלאו
העשה לא היה קיים, הרי זה סימן לכך שהעשה בא מכוחו של הלאו: אם אדם לא גזל לא שייך
לצוותו שישיב את הגזילה, וכיון שהעשה בא כתוצאה מהעבירה הרי כל מטרתו היא לתקן
אותה, והוא יכול להיות תחליף למלקות.
מצוות התשובה, לעומת זאת, קיימת גם ללא
החטא, שהרי התשובה איננה רק תשובה מחטאים, מעוונות, מקלקולים.
התשובה זה מלשון
לשוב, לא ליצור מחדש!!!
הכל שב אל מקורו, הכל שב לבריאותו, הכל שב אל ראשיתו, הכל שב לטבעיותו. האדם החוטא
והאדם שאינו חוטא, המציאויות החסרות ושאינן חסירות - כל המציאות שבה אל אלוהיה.
אז בעצם אנחנו
לא יוצרים פה משהו חדש אנחנו חוזרים לאמת האלוקית שחיינו בה פעם לשלימות שאין
כדוגמתה! לאיפה שהיינו לפני שירדנו לעולם!
הנשמה מתגעגעת בעצמה לדבר הזה! אם רק
תשחרר אותה מהגוף היא מייד עפה חזרה למעלה מה יש לה לעשות פה?
כמו התינוק שמשכיחים ממנו את כל
התורה שהוא למד בבטן כשהוא יוצא...
אז למה לימדת? אלא עכשיו אחרי שהכל כבר היה
בראש הלימוד תורה כל החיים הוא רק חזרה הוא לא חדש לך...
הרמח"ל: ככה העולם בנוי! התחלה–שלימות! אמצע-מעפן,
סוף-שלימות!
וה' יעזרנו על
דבר כבוד שמו לזכות ל'שמחנו כימות עיניתנו' ולראות עין בעין את הגאולה בקרוב!
כתיבה וחתימה
טובה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!