יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

פרשת נח - שבת המלכה vs כעס

שבת המלכה vs כעס


בראשית (ח,כב): "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".
גמרא (סנהדרין נח:): "אר''ל עובד כוכבים ששבת חייב מיתה שנא' 'ויום ולילה לא ישבותו' ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן אמר רבינא אפי' שני בשבת".
מדי שבת אנו אומרים בתפילה "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי אלילים, גם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לעמך ישראל נתתו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרת".
'לעמך ישראל' בגי' שבת!
השבת היא מתנה אך ורק לעמ"י! גוי שישבות ממלאכה אפי' ביום שני במשך יום שלם בשביל לשמור יום מנוחה חייב מיתה!
השבת פרשת נח התשע"ה יצטרפו הרבה יהודים לפרוייקט שמירת השבת העולמי.
מתוך 2000 איש שהשתתפו בסקר על השבת הקודמת 96% הביעו רצונם להשתתף בפרויקט שבת נוסף, 90% הביעו שאיפה לשמור שבתות נוספות, ואילו ל-52% הייתה זו הפעם הראשונה שבה חוו שבת הלכתית.
כולנו מכירים את רוב ההלכות של שמירת שבת, וכדאי באמת ללמוד כל פעם קצת, ככה אתה מרוויח ידע ומלאכים שעוזרים לך לא להיכשל אפי' אם שכחת את ההלכה.
אבל רוב העולם לא יודע שאפשר להיכשל בחילול שבת גם בלי לעבור שום עבירה:
הזוהר הקדוש (תיקונ"ז תיקון מ"ח): "זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר דִּירָה לְשַׁבָּת דְּאִיהוּ לִבָּא, דְלָא אִתְקְרִיב תַּמָּן עֲצִיבוּ דִטְחוֹל, וְכַעַס דְּמָרָה דְאִיהוּ נוּרָא דְגֵיהִנָּם, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (שמות לה ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּכָל מָאן דְּכָעִיס כְּאִלּוּ אוֹקִיד נוּרָא דְגֵיהִנָּם".
מסופר על רבי חיים ויטאל זצ"ל (שער הגלגולים הקדמה ל"ח) שבשנת ה'של"ב יצא עם רבו האר"י הקדוש יחד עם שאר תלמידיו לשדה לשמוע שם דברי אלוקים חיים מפי האר"י הקדוש. בדרך עברו ליד קבר של גוי אחד קדמון שנקבר לפני יותר מאלף שנה, וראה האר"י שנפשו של הגוי נמצאת על קברו ורוצה להמית או לכל הפחות להזיק לרבי חיים ויטאל, ומחמת שהיו מסביבו של האר"י מלאכים רבים ונשמות צדיקים שלא ישוערו במספר, לא היה יכול אותו גוי להזיקו ולהתקרב אליו כלל. על כן האר"י ציוה את ר' חיים ויטאל שבדרך חזרה לא יחזור דרך אותו קבר של הגוי.
והנה כשהיו בשדה לפתע החל ויכוח בין ר' חיים ויטאל לבין הרב יאודה משען זצ"ל שהיה מתלמידי האר"י, וכעס עליו. ואז מיד נכנסה בו נפש הגוי והתחילה להחטיא אותו עד שלא רצה לשמוע את דרשת האר"י. והתחיל האר"י לבכות, כיון שראה ברוח קדשו שכל אותם מלאכים ונשמות הצדיקים שהיו הולכים עם המהרח"ו הלכו להם, ונכנסה בו נפש אותו גוי שרצה להזיק לו. האר"י היה בצער באמרו האם הלך לו תיקון העולם שעד היום חשבתי שתיקון העולם ייעשה על ידי המהרח"ו, וכי כל היגיעה שיגעתי בו עד היום הלך לטמיון. כל אותו הלילה האר"י לא ישן מרוב צער ודאגה.
אח"כ חזר המהרח"ו לצפת והלך לביתו לישון, וכשבא לקום הרגיש שכל אבריו חלשים ואין לו כח, וככל שעבר הזמן הרגיש יותר חולשה. בני ביתו של המהרח"ו לקחו אותו לביתו של האר"י ועד שהגיע לביתו פרחה נשמתו. האר"י השכיבו על המיטה והוציא את כל האנשים מהחדר וגם הוא יצא. והרבה בתפילה ותחנונים לפני ה' יתברך שיחזיר לו את נשמתו. אח"כ רק האר"י נכנס לחדרו והמשיך להתפלל עליו ולנסות להחזיר בו חיות, עד שבאמצע היום חזרה למהרח"ו נשמתו וקם המהרח"ו ובירך ברכת מחיה המתים.
היצר הרע מנסה להכעיס אותך כבר בהכנות כדי לקבל את כל השפע העצום הזה:
בא"ח (ש"ב וירא א'): "דע, כי הנה כל אדם העושה קטטה ומריבה עם אשתו או בניו או משרתיו, ודאי נראה לו שהדין עמו, וראוי לריב על המכשלה שיצאה מתחת ידם בעניני הבית. אך באמת, מי שיש לו מוח בקדקדו, בין יבין שאם יצא איזה מכשול מתחת ידם, איננו נעשה מאתם, ואין זה מעשה ידיהם, אלא הוא מעשה שטן כדי לחרחר ריב ומדון בעת ההיא. ואם השטן עומד כנגד האשה או המשרת ומכשילם בעניני הבית, לעשות דבר שאינו מתוקן לבעה"ב; מה כוחם לדחות מעשה שטן? וכי יש אדם שיוכל להלחם עם השטן ולנצחו? מי זה יאמר "יכלתי ונצחתיו"? על כן כל איש מבין, כשיראה איזה מכשול וחסרון בענינים של הבית, לא ישים אשמה על אשתו ומשרתיו לריב אתם, אלא יתן אל לבו התנצלות הזאת שכתבנו, כי אמת היא, ואז ישתוק ולא יריב אתם ולא יתכעס, וטוב לו בעוה"ז ובעוה"ב... וכבר נודע מ"ש בגמרא בהנך אנשי דהוה השטן מתגרה בהם בליל-שבת לעשות מריבה גדולה ביניהם, ואקלע רבי מאיר להתם שלשה שבתות עד דעבדו שלמא, ושמע שקרא השטן: "וי, דאפקי ר"מ לההוא גברא מביתיה"! נמצא, המקפיד ועושה מריבה, הוא מחזיק ידיו של שטן; ולהפך הוא מגרשו, וגבר ישראל".
הבעש״ט היה מסבב בעיירות לקבץ נדבות מאחינו בני ישראל לפדיון שבויים.
יום שישי אחד הבעש״ט התעסק במוכסן אחד, אשר ישב במאסר כזה, עד אשר השיג את האמצעים הדרושים, ועד אשר עלה בידו לפדות אותו, הגיע זמן הדלקת נרות של שבת קודש.
אמר לו הבעש״ט, תשבות אצלי בשבת, שלביתך אינך יכול להגיע. וישבות בשבת קודש ההיא המוכסן אצל הבעש״ט.
בעת הסעודה עם החבריא קדישא, אמר הבעש״ט למוכסן מה חדשות שמעת היום? ויאמר המוכס! רבי הלא ידעתם שכלוא הייתי במאסר ומה החדשות שאשמע במאסר הכלא?
ויאמר הבעש׳׳ט אם כן ספר מה שקרה איתך בחייך. ויאמר המוכסן אין עולה בדעתי עתה מה שקרה מזמן קודם, אבל זה עתה נזכרתי מה שקרה אתי בבאר הכלא.
איפה שהייתי כלוא, במרחק רב נמצאו ליצנים. כל השבוע היו בוכים עד שלא יכולתי לסבול את בכייתם ונמוג לבי מקול בכייתם. ואילו בערב שבת קודש אחר חצות התחילו לרקד ולצחוק עד שפקעה נפשי מהשחוק וההוללות.
בשבוע זה האחרון עלו הצעקות והבכיות למעלה מהראש יותר מהשבועות הקודמים, ואתר חצות היום בערב שבת קודש הזה, התחילו לרקד ולהתהולל יותר מאשר בערבי שבתות קודש שעברו.
בכל העת שישבתי בכלא יראתי לדבר אליהם ולשאול אותם לסיבת הדבר, והיום כאשר נודע לי שאצא לחופשי, אזרתי עוז בנפשי לשאול אותם על דבר הצעקות וההוללות.
והנה קול עונה לי, שיש צדיק אחד המתענה משבת לשבת וכל קיומנו שאנו מקבלים יניקה ממנו אם נופל ממדרגתו. לכן אנו מבכים כל השבוע, והיינו שהוא מכין בכל ערב שבת קודש צלוחית חלב לשתות, להפסיק תעניתו כשבא מתפילתו, שולחים אנו אחד מאתנו, ובאשר מי שהוא מבני ביתו הולך לתיבה שבה עומד החלב, דוחפים את ידו ונשפך החלב והוא מתרגז ונופל בקפידה, ומזה הוא יניקתנו.
בשבוע זה גמר בלבו, שאין זה אלא מעשה שטן שאחרי תענית משבת לשבת, יבוא לידי כעס ורוגז. והחליט שבערב שבת הבא יסגור את תיבת החלב וייקח אתו את המפתח ובני ביתו לא ישלטו בתיבה. לכן צעקנו מרה בשבוע זה. בערב שבת קודש זה שלחנו אחד מאתנו, ודפק בחלון הצדיק שיש לו עגלה עם עצים למכור בזול. אשתו זירזה את בעלה ליתן לה המפתח לקחת המעות שבתיבה, ובהזדרזה הפכה הצלוחית ונשפך החלב ונפל בקפידה, על כן שחקנו בשחוק גדול.
כאשר סיים המוכסן לספר, והנה אחד מהתלמידים שעמו היה הדבר, נתעלף...
תנחשו מה קרה כשהכנתי את הדרשה (יום שישי בצהרים...)?
הבת שלי עולה בריצה את כל המדרגות בבנין ומספרת שהבן הקטן נפל לתוך סברס שיש בחצר של הבנין השני... והיא ניסתה להוציא אותו וכל הידיים שלה עם קוצים...
שעתיים אני ואשתי מוציאים קוצים משניהם מסכנים ולאט לאט גם אתה מתחיל לעקצץ...
תאמינו לי לא חסר על מה לכעוס, אבל פתאום אתה מבין מי דחף אותו לסברס ומה הוא רוצה... בקשה, תכעס... הסטרא אחרא תקבל את השפע של כל השבוע שעבדת... לא חבל...
הקב"ה עשה במבול מקוה לכל העולם, האריז"ל כותב שמקוה זו סגולה גדולה מאוד נגד כעס, לטבול במקוה ולכוין שמקוה זה בגי' 1 יותר מכעס (גם שם קנ"א: אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה).

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: