יום שלישי, 17 בנובמבר 2015

פרשת ויצא - חיילים של הקב"ה

חיילים של הקב"ה


כמיהתה של שרה לבנים[1] מתבטאת במילה "אָנֹכִי". "אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ" כלומר, כל כֻּלִּי וכל מהותי.

אחרי שרה, באה רבקה ובפיה ביטוי חריף יותר"...וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי (בראשית כה,כב)".

הרמב"ן מפרש, למה לי חיים ומהות? כלומר, אם ההריון הזה לא יחזיק מעמד, למה לי חיים?

את הסדרה הזאת חותמת רחל, האומרת ליעקב:
"וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית ל,א)".
כלומר, ללא בנים אני נחשבת למתה.

בניגוד לאימהות, שלחצו מאוד ובצדק, אצל האבות לא מצאנו נכונות מיידית להתפלל לה' בחוזקה למימוש הבטחת ה' לזרע:

1) אברהם אבינו לא התפלל לפקידה בבנים.
2) ביצחק אמנם נאמר "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא", אך גם יצחק המתין עשרים שנה עד שעשה זאת, וגם זאת רק "לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ", כלומר לבקשת אשתו, ולא מפני שהוא ביקש זאת.
3) תגובתו של יעקב אבינו לדרישתה הפסקנית של רחל, הייתה חריפה: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?".

למה? למה 'לא הזיז' לאבות שאין להם ילדים?

עוד שאלה: אומרת הגמרא (ברכות ז:): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי. מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה (אשת יעקב) והודתו שנאמר (בראשית כט,לה): "...הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'".

כיצד ייתכן שאנשי מעלה, כאברהם ויצחק ויעקב, לא חשבו על הבעת תודה לה', עד שבאה לאה אשת יעקב?

ה' הבטיח לאברהם ליצחק וליעקב פעם אחר פעם, כי ירבה את זרעם ולא ייספר מרוב.

האבות ידעו כי המשימה שייעד להם ה' בעולם, היא להוליד אומה שתישא עליה את שם ה', ותלמד את העולם את דרך ה'.

האבות היו בטוחים, שמכיוון שזהו היעד שה' בחר, הוא ימצא את הדרך להבטיח שייוולדו בנים, והוא גם יקבע את הזמן הראוי.

בגלל זה השקפת עולמם היתה: שכל מה שהם קיבלו מאת ה' היה בעיניהם ככלי לביצוע משימתם הגדולה והחשובה, ולא כשכר על מעשיהם המופלאים.

כשמקבלים משימה חשובה לביצוע, לא אומרים: "תודה", אלא "כן אדוני!"

לאה ראתה בשלושת בניה הראשונים, שליחות, שמטרתה לחבר אליה את יעקב.
1) ראובן - "...כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". 2) שמעון - "שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי". 3) לוי - "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי".

ביהודה, הבן הרביעי,  ראתה לאה מתנה. לכן אמרה: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' ".
לפי חשבונה, היה מגיע לה שלושה ילדים בלבד, שהם רבע משנים עשר השבטים. משום כך ראתה בבן הרביעי סוג של מתנה.

גם יששכר התקבל כשכר על מעשיה - "נָתַן אֱ-לֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי (בראשית ל,יח)". אם מקבלים שכר, אז בודאי יש לומר תודה.

אבל האבות ראו כבר בבן הראשון מתנה וכלי לשליחות, מבחינתם לא מגיע להם שכר על כלום לכן לא אמרו תודה ולכן לא לחצו, מתי שנצטרך את הכלים האלו הם יגיעו!!!

את הרעיון הזה, לא לצפות לשכר וגמול על מעשיהם הטובים, אלא להקדיש את עצמם ואת חייהם קודש לה', כחיילים של בורא העולם, רואים גם אצל אליעזר:
כאשר עֵבֶד אברהם ניצב בארם נהריים לפני לבן ובתואל, הוא סיפר בהתרגשות על השתלשלות האירועים שהביאוהו אל פתח ביתם. בין היתר הוא תיאר את הדו-שיח בינו ובין אדונו אברהם:
"וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי: אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי?
וַיֹּאמֶר אֵלָי: ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ... (בראשית כד,לט)".
העבד מספר: "ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו", כלומר הוא חושב שאברהם אבינו מתכווין: היות ועשיתי הטוב בעיני ה', הוא ישיב לי גמול טוב וישלח את מלאכו שיורה את הדרך הנכונה.
העבד קלט בטעות מדברי אברהם, שהוא מצפה לגמול ראוי עבור מעשיו הטובים.

במקור הדברים שונים בתכלית: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ... (בראשית כד, ו-ז)".

כלומר, אני בסך הכול עבד נאמן לשליחות ה' אלוקי העולם. הוא לקחני, הוא דיבר אלי, הוא נשבע לי שייתן לזרעי את הארץ הזאת, הוא עושה את הכל. הוא בודאי גם ישלח מלאכו ויצליח את השליחות שהוא רוצה בה.

זו הייתה המעלה המיוחדת של אבותינו הקדושים, שמעולם לא ביקשו גמול מאת ה' על מעשיהם הגדולים, אלא ביקשו להיות שליחים נאמנים ומסורים למשימות ולמטלות שבורא עולם הטיל עליהם לבצע.

את הזכות הזאת ה' שומר לנו! לעם ישראל, לעד!

כותב המדרש (ויקרא רבה בחוקותי לו): "אילו ביקשו אבות הראשונים שכר מצוות שעשו בעולם הזה מהיכן היתה זכות עומדת לבניהם אחריהם, הדא הוא דכתיב 'וזכרתי את בריתי יעקב' ".

סבא שלי זצ"ל ביקר את הבב"ס זיע"א בבית חולים בפריז כשהתאשפז שם על חולי במעיים, והביא איתו רשימה של חולים, שהרב יברך. הרב בירך את כולם, חוץ משני חולים שהבב"ס דילג על שמותם והתברר אח"כ שנפטרו כבר.

באותה הזדמנות, שאל סבא את הרב למה כבודו לא מתפלל על עצמו? ענה הבב"ס: את הזכויות שלנו אנחנו שומרים לצאצאים שלנו לא משתמשים בשביל עצמנו! וגם אני מברך בזכות אבי וסבי שהורישו לנו זכויות עצומות!

אפשר לקחת לחיים מהאבות הקדושים את הדבר הזה: כל כלי שהקב"ה יודע שאתה תצטרך הוא יביא לך אותו, אם אתה רואה שיש עיכוב במשהו שאתה רוצה כנראה אתה לא צריך אותו כרגע, אל תתעקש, אפשר להתפלל על זה ולהוסיף שה' יעשה כטוב בעיניו.

וכן לזכור לא לצפות לשכר על שום דבר. א. כי אנחנו עובדים שלא על מנת לקבל פרס[2]. ב. כי רק על נשימה אחת כבר אנחנו אמורים לשלם כל החיים לקב"ה (מי שלא חושב ככה שירד לדקה וחצי מתחת למים ואז נראה כמה הוא מוכן לשלם על עוד נשימה אחת :-).





[1] מבוסס על שיחה של הרב שבתאי סבתו שליט"א.

[2] אחד מהתלמידים שלי בתלמוד תורה נשאר יום אחד והרים כיסאות לבד, ואז הוא מסתובב ואומר לי: הרב אתה יודע אני לא אנטיגנוס... אני כן רוצה פרס על זה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: