יום שבת, 30 בינואר 2016

פסח - ארבעה אחים (נעמי שמר)

ארבעה אחים (נעמי שמר)



נעמי שמר קיבלה התנוצצות של רוח מלמעלה וחיברה את השיר "ירושלים של זהב" קצת לפני מלחמת ששת הימים, כשאיש עוד לא העיז לחלום על כיבוש הר הבית ואיחוד ירושלים [‏א]!


גם בשיר הזה שלה רמוזים (ב'מקרה') הרבה עניינים של פסח.



"ביום בהיר ונהדר"

הגאולה היתה בחודש הכי נהדר – חודש האביב!

ישנה טעות נפוצה שיציאת מצרים היתה באביב בגלל היופי והפריחה...

אומר הרב שהאמת היא בדיוק ההיפך (עולת ראיה ח"א עמ' ל"ז): "פעולת היציאה שלכם היא פעולה חודרת בכל היקום, פעולה חודרת בכל הטבע, פעולה חודרת בכל מה שהוא למעלה מן הטבע...".

למה חודש האביב הוא כזה יפה? כי בו התרחשה יציאת מצרים – דבר שהשפיע על כל העולם כולו! כל הבריאה השתנתה בזכות יציאת מצרים!


הרב קוק (מגד ירחים): "יציאת ישראל ממצרים תשאר לעד האביב של כל העולם כולו".

שפת אמת (פסח תרל"ו): "בפסח על התבואה. דכתיב היום אתם יוצאים בחודש האביב כי הגאולה אינה באדם דוקא וכל הנבראים צריכין גאולה כי יש לכל דבר קליפה הסובבת הפרי. לכן הגאולה בעת גמר בישול התבואה לכן התבואה נגאלת ממוץ ותבן שלה".


האביב הוא סוד הגאולה במכות מצרים ואולי גם הסוד היחס בין האשה וילדיה:

ספר הפליאה (ד"ה וראה והבן והי"ה במלואו ד"ם): "סוד המכות... הן דצ"ך עד"ש באח"ב והם... בגימ' בצבאו"ת בסוד השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות שנרמז בר"ת סוד הגאולה באמרו שם היום אתם יוצאים בחודש האביב ר"ל ר"ת של פסוק 'השבעתי אתכם' עולים כר"ת של פסוק 'היום אתם יוצאים', וזהו בחמש תיבות שחמישית היא מלת האביב, [ובלי המילים האחרונות בשני פסוקים אלו: בצבאות והאביב יוצא ר"ת 'האיב'] 'האיב' מתהפך 'האבי' [ואם לוקחים את החמישית אז יוצא 'האיבה'] רמז 'ואיב"ה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה', והנה יצאו ישראל מן האיבה".

נלע"ד שרמז כאן שהמילה איבה נמצאת 'בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה' שזרעו של הנחש נמצא בפסוק בין האשה לבין זרעה... ובניסן יוצאים מאיבה זו! כל פסח את יכולה להיגאל יותר מן האיבה הזאת! [ע"י עשרת המכות J]


"יצאו מתוך ההגדה"

ליל הסדר הוא לא סיפור היסטורי בלבד! זה תהליך שקורה כל שנה אצלך בבית ואצלך בנפש!

כל העניין של ליל הסדר זה חינוך הילדים 'והגדת לבנך', בליל הסדר מתחילים עם שיר הילדים של מה נשתנה, אחר כך שותים יין, לוקחים את הקערה, מחזירים אותה, מספרים על 4 הבנים, טועמים מרור, מטבלים אותו בחרוסת, מחביאים את המצות, מחלקים אגוזים, שרים שירים, וחלק מהעדות גם מציגים בפועל יציאת מצרים, וכל זה בשביל שהילדים יתעניינו, וישאלו, כי עיקר הפסח הוא בשביל להעביר את המסר לילדים!

אם במשך השנה התקשורת היתה בעיקר ע"י צעקות ובכי אז בליל הסדר מופיע הדיבור!

הדיבור שלנו נגאל ביציאת מצרים!

שיחות מוהר"ן (פח): "...עד פסח שאז יצא הדבור מהגלות בחינת "פה סח"... שזה עקר בחינת יציאת מצרים".

ר' ברוך ממז'יבוז': חכם מה הוא אומר - מה שהוא - כך היה מרמז בדיבור!

במילים הראשונות של האדם הוא מראה מי הוא! כמו שכותב הזוה"ק (מדרש הנעלם מדרש איכה מאמר ויניחהו בגן עדן): "ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים, מיד פתח באף. מהכא, דבתחלת דבריו של אדם ניכר מי הוא. כך הוא פתח באף, להודיע מי הוא".

כך כותב ר' נחמן (ליקוטי מוהר"ן קמא מג'): "הַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת, אֶלָּא עַל - יְדֵי הַדִּבּוּר".


ע"י הדיבור אתה יכול לדעת מה יש בנפש האדם מולך:

ליקוטי מוהר"ן (קמא לא'): "עִקַּר מוֹצָא הַנֶּפֶשׁ הִיא מִפִּיו, בִּבְחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ה'): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ".

הרב שמואל אליהו שליט"א אמר על סרבן גט שרצה הסכם ממוני כלשהו 'אני רוצה לדבר איתו דקה ואדע אם הוא דובר אמת' אחרי דיבור מועט פנים אל פנים הרב אמר האיש הזה לא יעמוד בדיבורו! וכך הווה.

הגאון מוילנא נתן עצה לחקור בעל שנעלם והופיע לאחר 10 שנים וידע את כל הפרטים בזה שישאלו אותו איפה הוא ישב בבית הכנסת בשבת חתן, ואת זה דווקא הוא לא ידע! אמר הגאון שהרשע הזה חשב לשאול את החתן האמיתי על הכל אבל הוא לא ידבר על דברים קדושים והוא לא יחשוב לשאול עליהם כי הוא רשע במהותו!

החכם לא רק מדבר בחכמה, ע"י הדיבור בחכמה הוא זכה להיות חכם!

ליקוטי מוהר"ן (בתרא צח): "וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה, אע"פ שֶׁיִּהְיֶה בְּלֹא לֵב כְּלָל, אעפ"כ יָבוֹא אַחַר כָּךְ עַל יְדֵי זֶה לְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. וְהַכְּלָל כִּי הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל".

אתה רוצה שמשהו יקרה? תדבר על זה!!!

ליקוטי מוהר"ן (שם צו): "וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר רַק דִּבּוּר אֶחָד, יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ, וִידַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וַאֲפִלּוּ אִם יְבַלֶּה כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים בְּדִּבּוּר זֶה לְבַד גַּם זֶה טוֹב. וְיִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ, וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִפְתַּח פִּיו, וְיוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ".


"חכם ותם רשע גדול
וזה שלא ידע לשאול"

הגדה של פסח: כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים (בגי' מצרים) דִּבְּרָה תּוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? (דברים ו,כ): "מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?" [חז"ל דרשו בגלל הפירוט המופיע בשאלה (העדות והחוקים והמשפטים) ששאלה זו שייכת לבן החכם] וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן".

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? (שמות יב,כו): "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?", לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר [ולכן הסבו חז"ל את הפסוק הזה כלפי הבן הרשע]. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: (שמות יג,ח): "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם", לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? (שמות יג,יד): "מַה זֹּאת? [שאלה זו משויכת לבן התם בגלל הסתמיות שבשאלה "מה זאת" שאין בה פירוט מיוחד] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים".

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,ח): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" [כאן אין בכלל שאלה אלא ציווי לספר לבן גם אם הוא לא שואל, לכן הפסוק משויך לזה שאינו יודע לשאול].

ישנו בן חמישי, שבניגוד לארבעת חבריו כלל לא טורח להגיע אל הסדר. אך אין להתייאש ממנו. הוא יגיע. אליהו הנביא, שתפקידו להשיב לב בנים על אבותם, יביא אותו בסופו של דבר. פתיחת הדלת היא לא רק לאליהו הנביא אלא גם לבן שהוא מביא איתו, הבן החמישי.

הרבי מחב"ד (ספר השיחות תש"ג): "למה המילה "אחד" חוזרת לפני כל בן מארבעת הבנים? בדרך כלל, המינוח "אחד" מבטא את אחדות ה'. ההגדה מלמדת, אם כן, שלכל יהודי, ללא הבדל מה הוא אומר בגלוי על ה' ועל התורה, יש ניצוץ של "אחד" וה' נמצא בתוכו. לכן, ראוי וחובה להשקיע בו זמן ולקרב אותו לה'.

כמו כן יש בן שהוא בבחינת תלמיד חכם, ויש שהוא תם, יש ילד סגור (שאינו יודע לשאול) ויש גם בן "רשע". ההגדה מלמדת הורים ומחנכים להתייחס אל כל ילד כאילו היה "אחד" – הילד היחיד. תשומת הלב המלאה והיחס המיוחד שניתנים בדרך כלל לבן יחיד, זה משהו שכל ילד זכאי לקבל ובכוחה לחולל נפלאות.


"וכשארבעת האחים
יצאו לנוע בדרכים"

הרב גינזבורג: פירוש נפוץ על ארבעת הבנים מפרשם כמייצגים ארבעה דורות בעם ישראל, המבטאים תהליך של "ירידת הדורות" – התרחקות הולכת וגוברת מהיהדות: ה"חכם" הוא סמל כל הדורות הוותיקים, שבהם כולם היו קשורים באופן זה או אחר ליהדות, ובמובן זה היו כולם סוג של תלמידי חכמים; ה"רשע" מבטא את הדור שמרד ביהדות ובאופן מופגן התרחק ממנה והפסיק לשמור מצוות; ה"תם" מבטא את ילדי הדור המורד, שאינם מתנגדים ליהדות באותה חריפות של הוריהם וגם אינם יודעים עליה הרבה, אלא הם פשוט תמימים; ולבסוף הבן "שאינו יודע לשאול" הוא הדור הבא, שלא גדל אפילו על רקע המרידה ביהדות, והנו כה מנותק ממנה שהוא לא יודע איך להתחיל לשאול עליה שאלות.

לבנים אלו יש גם אחות – "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו לא,כא).

פסוק זה מתאר מציאות עתידית שבה עם ישראל, שכל השנים בורח מה' ונמנע מלהיעתר לחיזוריו, מסתובב על עקביו ויוצא לחפש את ה' על דעת עצמו, שלא מתוך כפייה או הכרח [כדברי המלבי"ם: "ברא לה ה' טבע חדשה שהיא 'תסובב את הגבר' (הקב"ה) ותבקש אותו שיבא אליה והוא לא יבקש אותה ע"י השתדלות של כיבוש ומלחמה"].

מ"בת שובבה" ילדותית המתחמקת מאביה, הוא הופך לאשה בוגרת המסובבת-מחזרת אחר אישהּ.

תהליך התבגרות זה הוא משל לתשובה אל ה' שהיא רצונית וחופשית בתכלית, "תשובה מאהבה" ללא שמץ של יראה חיצונית ושלילית.

הבת השובבה אינה מסבה לשולחן הסדר וגם לא מסתובבת סביבו; היא משחקת מתחתיו. מי שמגלמים אותה בליל הסדר הם בראש ובראשונה הילדים, הבאים לסדר כדי לשחק באגוזים, לגנוב את האפיקומן, להסתובב בין הרגליים של הגדולים ולשגע את כולם. כל השאלות והתשובות של הבנים הגדולים, כל מסעות התשובה הנפתלים והמסובכים שלהם – כל אלו אינם מעניינים את הבת השובבה. אם המבוגרים יקראו לה לשבת עמם ולהשתתף בקריאת ההגדה, היא תתפתל מאחיזתם ותברח חזרה אל מתחת לשולחן. היא נמצאת בליל הסדר בשביל הכיף.

במושג של 'ירידת הדורות', נראה כי הבת השובבה היא הרחוקה מכולם, היא הכי פחות משתתפת ומעורבת בסדר.

אבל דווקא הבת השובבה היא הקולטת את סוד יציאת מצרים טוב יותר מכל אחיה הגדולים, בזכות השעשוע והחופש שלה תזכה, בבגרותה, לעשות תשובה אמיתית מבחירה!

בעוד אחיה הגדולים לומדים, מתווכחים, מפרשים את ההגדה, מקשיבים או מסתכלים, הבת פשוט חיה אותה!

הרב קוק (אדר היקר): "האהבה, המפתחת את הנפשות העדינות ומכשירתן להרגשת המוסר היותר עדין ומרומם, הרגש האדיר הזה... השירה הנשגבה והקדושה הזאת, לא תוכל להאמר כ"א עם המילוי הגמור והשלם של החיים, החמריים, המוסריים, והשכליים, לכל סעיפיהם, שרק אז יוכל האדם להתנשא אל אותו החופש המוחלט, שנטיותיו הנפשיות ילכו במלא עזם ותקפם, ובפרשן כנפיהם, אל מלא רוחב החיים לכל צדדיהם, לא ימצאו שום מעצור ומכשול".

הנביא ירמיהו הביא את הבת השובבה הזאת כדי שתייצג את הגאולה שלנו עכשיו בארץ ישראל: היא חיה כאן במקום השכינה, נושמת אוויר של ארץ ישראל, וסופגת מכל הכיוונים את רשמי העבר של אבותינו וכל הצדיקים שחיו כאן! היא בונה עדיין את הגשמיות את החומר ואת כל השאר, והיא תזכה גם לגדול טבעית ושמחה וקדושה ומושלמת.


"פגש חכם בחכמה
אהב התם את התמימה
והרשע בתור אישה
תפס מרשעת איומה"

ארבעת הבנים מסודרים בסדר עולה לפי דרגת אמונתם:

הראשון ברשימה (שמסיבות מובנות עבר למקום השני) הוא הרשע: הרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם" על קרבן פסח שנאמר בו "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" ובכך הוא כופר, ביציאת מצרים, ובברית שכרת הקב"ה עם עמ"י.

החכם נמצא מעל הרשע אבל חכמה בלבד איננה מספיקה ואוי לו למי ש"חכמתו מרובה ממעשיו" ש'דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו'.

הוא רואה עצמו כחלק מן העם שד' אלקיו אבל בהסתייגות 'אשר ציוה ד' אלקינו אתכם'.

יש לו תקוה אם יבין, שיראה קודמת לחכמה והיא תכליתה "ויצונו ד' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ד' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה".

התם נמצא גבוה מעל הרשע והחכם, תם בלשון תורה הוא שלם, מושלם, תמים ('ויעקב איש תם', 'נח איש צדיק תמים', איוב 'תם וישר וירא אלקים').
התם הוא צדיק עם תפילין ודבוק בכל לאביו שבשמים. ובשאלתו אין פגמים.


"וזה שלא ידע לשאול
לקח את היפה מכל
שילב ידו בתוך ידה
וחזר איתה להגדה".

זה "שאינו יודע לשאול" איננו זה שאינו יודע מה לשאול, אלא זה שנמצא מעבר לעולם השאלות והתמיהות[‏ב].

הרב קוק (אורות הקודש, דרך הקודש, פרישות כז- לב): "השתיקה נובעת בעומק הנשמה... כשבעל המחשבה הדוממת עוסק בדממתו הנשגבה עולמות רבים הולכים ונבנים שירות נשגבות מתנשאות בשיא קדשן וגבורה עליונה בעדן קודש מתרוממת על כל ספירותיו הרוחניות".

"לאן הובילו הדרכים?
היכן ארבעת האחים?"

בגלות מצרים היינו במצב של 'עיבור', כעובר בבטן שאי אפשר לדעת מיהו ומה תהיה דרכו...

היציאה ממצרים נמשלה ללידה ('ארבעה בנים' בגימטריא 'מצרים'), אז רואים לפתע ארבעה בנים שונים זה מזה וצריך לגשת לכל אחד בדרך המתאימה לו - "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ".


"בשיר שלנו ידידי
אסור לשאול יותר מדי"

שאלות סתם, באמת אסור לשאול יותר מידי, אבל שאלות מתוך אמונה - ממשיכות את הישועה מעולמות עליונים לעולם העשיה...



תפארת שלמה[‏ג] (רמזי פסח): "במשנה מוזגין לו כוס שני וכאן הבן שואל לאביו וכו' (פסחים י,ד)... צריך להתבונן בזה מפני מה דוקא במצוה זו צריך שאלת הבן...? אכן יבואר עפ"י הידוע לי"ח שהקדמונים רמזו בזה סודות עמוקים. 'כאן' עולה גימ' ע"ב עם הכולל. ושם ע"ב הוא עולם האצילות ב"ן הוא עולם העשי'... וצריך להמשיך החסדים משם ע"ב עולם האצילות".

לכן כותבים המקובלים ש'מה נשתנה' - זה הזמן לשאול על הכל! ה' למה הוא חולה? למה היא לא התחתנה? למה להם אין ילדים? והשאלות האלו יעוררו למעלה בשמים את השפע השייך לתשובות...

אני ממליץ בחום רב שבליל הסדר הקרוב נשאל כולנו את השאלה המרכזית - "למה אנחנו לא מקריבים כיום קרבן פסח?!?"

שאלה שאין לי תשובה עליה, הרי 'מקריבים אף על פי שאין בית', טומאה הותרה בציבור, יש כבשים, יש מזבח, יש את מקום המזבח, ואנחנו הריבון בהר הבית...

יהי רצון שבזכות שאלה זו נזכה בשנה הבאה לברך "אשר קידשנו במצותיו וציונו על אכילת הפסח" ולאוכלו על השובע בירושלים!






[‏א] שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה אוחדו שני חלקי ירושלים. לאחר ששמעה ברדיו את הצנחנים השרים את שירה ליד הכותל, הוסיפה שמר, בית חדש לשיר ובו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" בבית השני, הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית".

[‏ב] על פי הקבלה ארבעת הבנים מקבילים לארבע מהספירות המקבילות לארבעת רגלי כסא הכבוד: חסד, גבורה, תפארת ומלכות בהתאמה  [עיין בשער הכוונות (דרושי הפסח ד)] והמלכות כידוע מקבלת ישר מהכתר! [כמו שכותב הרמח"ל על 'ואתה קדוש'].

[‏ג] רבי שלמה הכהן רבינוביץ' (ה'תקס"א - כ"ט באדר ה'תרכ"ו, 1866) היה האדמו"ר הראשון של חסידות ראדומסק. סופר עליו שלילה אחד בעודו לומד בבית המדרש, נכנס בו פחד, הוא נטל את השופר שהיה בבית הכנסת ותקע בו תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. לפתע נתחלחל כאשר ראה נפטרים בתכריכים עומדים על יד החלונות ושואלים: "האומנם שופרו של משיח הוא זה?!". והוא נמלט מבית המדרש בבעתה. סיפור זה נתפרסם בכל הסביבה והכל דיברו על קדושתו הנוראה של העילוי אשר בתקיעתו הטהורה הוציא נפטרים מקבריהם. על ידיעותיו בנסתר התבטא פעם באומרו "ברוך ה', בקי אני בכתבי האר"י הקדוש ז"ל כב'אשרי יושבי ביתך' ".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: