חברה טובה
שמות (י,ב): "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי
בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי
אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' ".
למה האמונה של בני ישראל מצדיקה התעללות
במצרים?
משל לעשיר גדול שנולד לו בן לאחר זמן רב, לאחר ימים
אחדים מתה אשתו, ולא היתה מינקת לתינוק, הלך ושכר לו מינקת.
לאחר כשלשה חדשים חלה הילד במחלה קשה, האב
שאל ברופאים ואמרו לו שהילד לקה בהרעלת קיבה חריפה מאוד, ועליו לתת לו תרופות
שונות כדי שיקיא וירוַח לו, אבל כיון שהילד נחלש מאוד ואי אפשר לתת לו את התרופות
הללו בשום אופן, יעצו הרופאים שהמינקת תשתה את הרפואה המרה כלענה וזה ישפיע על
החלב שלה, וכשיינק מהחלב ישפיע החלב לרפואתו ממחלתו.
אולם כשנתבקשה המינקת לשתות את הסמים המרים
סירבה בכל תוקף, בטענה כי היא שכורה רק להניק ולא בכדי לשתות תרופות שאינם שייכות
לה, ומה גם כי עלולה התרופה להזיק לה.
האבא היה הולך ובוכה ולא ידע מה לעשות ראה
אותו חברו העו"ד אמר לו מדוע אתה בוכה? סיפר לו. אמר לו: לך לבית המשפט ותתבע
את המינקת ואני אסדר הענין.
כך היה, ניגש העשיר לבית משפט שיצוו עליה
ויאלצוה לשתות את הסמים כדי להציל את נפש בנו יחידו. והיא השיבה שזה מזיק לה. קם
העו"ד ואמר: תינוק זה אוכל רק ממך ואם יש לו איזה חיידק זה דרך החלב שינק
מימך ולכן את חייבת לשתות את הסמים החריפים הללו.
שאל השופט את הרופאים: הלא התינוק הזה מעולם
לא אכל דבר זולת החלב אשר ינק מן המינקת, ואם כן מאין קיבל את המחלה של הרעלת
קיבה, ענו הרופאים: אין ספק כי המינקת עצמה אכלה דברים המזיקים והרעים לחלב, וגרמה
על ידי כך הרעלת קיבה לתינוק.
כששמע השופט את דברי הרופאים, חרץ את הדין
שבעל כרחה צריכה היא לשתות את הסמים המרים, כי אשמת המחלה בראשה, היא שהביאה את המחלה
והיא צריכה להסיר את המחלה.
הנמשל הוא שעם ישראל נחלשו באמונה בגלל המצרים כמו שאומרים
בהבאת ביכורים "וירעו אותנו המצרים" כלומר שעשו אותנו רעים כלפי
הקב"ה ע"י שקלקלונו באמונה.
וכשהיו רודים אותנו היו אומרים, מדוע אלהיכם
לא מושיעכם, וכך במשך הזמן נחלשה האמונה בעם ישראל.
א"כ מכיון שהחלישות באמונה נעשתה
ע"י המצרים, אמר הקב"ה שהתרופה היא לתת את סם התרופה של עם ישראל על
המצרים, היות והם האכילום כוס התרעלה, להודיע ולהיוודע שהסיבה האמיתית שעם ישראל התדרדרו,
היא בגלל המצרים בלבד!
אבי מורי בשם הרב חיימי בשם הרב מרדכי אליהו
זצ"ל בשם הפחח חכם מנחם מנשה 1 בשם הבא"ח:
שמות (ד,ג-ד): "וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי
לְנָחָשׁ... וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ...".
שמות (ד,כא): "רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר
שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה".
בא משה רבינו לפרעה ומבקש ממנו לשחרר את
בנ"י " let my people go".
פרעה שואל את משה מי ילך לעבוד את ה'?
העבדים האלו? העובדי ע"ז האלו?
משה זורק לעבר פרעה את מטה האלוקים (שהגיע
מעולם הבריאה עם שם מ"ב שעליו) והמטה נהיה נחש – רצה להראות לו בגלל שהם
אצלך הם נראים ככה כמו נחש, אבל כשאני אקח את המטה בידי – כשהם יהיו אצלי
בקדושה – הוא יחזור להיות מטה אלוקים והם יחזרו להיות קדושים!!!
גמרא (ב"ק צב:): "א''ל רבא לרבה בר מרי מנא הא
מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי (מה המקור למה שאומרים
אנשים שדרך דקל רע לגדול בצד אילן סרק)?
אמר ליה: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים,
ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא.
כתוב בתורה דכתיב (בראשית כח,ט) 'וילך
עשו אל ישמעאל'. שנוי בנביאים דכתיב (שופטים יא,ג) 'ויתלקטו אל יפתח אנשים
רקים ויהיו עמו'. ומשולש בכתובים דכתיב (בן סירא יג) 'כל עוף למינו ישכון
ובני אדם לדומה לו'. תנן במתניתין 'כל המחובר לטמא טמא כל המחובר לטהור
טהור'. ותנינא בברייתא 'רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא
מפני שהוא מינו' (ר' אליעזר סובר שהזרזיר עוף טמא ורבנן חולקים עליו)".
רמב"ם (מדע, דעות ו,א. מסל"ש פ"ה): "דרך
ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי
מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם.
ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר (משלי יג,כ)
'הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע'. ואומר 'אשרי האיש' וגו'. וכן אם היה
במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים
ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא
טובה כמו זמנינו. או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני
החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר (איכה ג,כח) 'ישב בדד וידום'. ואם היו רעים
וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא
למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר (ירמיה ט,א) 'מי
יתנני במדבר מלון אורחים' ".
1. "הפחח" - חכם מנחם מנשה זצוק"ל:
נולד בבולגריה למד בין השאר אצל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. במקביל עבד בעבודות זמניות לפרנסתו. היה חבר בחברת מזהירי שבת שיצאו מדי ערב שבת להזהיר את בעלי החנויות על סגירתן לקראת כניסת השבת.
בגיל 20 גויס לצבא האימפריה העות'מאנית והשתתף במלחמת העולם הראשונה.
בשנת תרע"ח בגל 25, עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנו, באמצעות עגלה שהביאה אותם לגבול לבנון. המשפחה התיישבה בשכונת בית ישראל בירושלים.
בירושלים התחבר עם המקובל הרב יצחק אלפייה והפך לתלמידו. בשנת ה'תרצ"ד כאשר עלה הרב יהודה פתיה לירושלים, הפך ליד ימינו ולתלמידו.
עבד לפרנסתו כפחח. בשנת 1930 (ה'תר"צ) הקים את "חברת אהבת חיים", שעסקה בהפצת תורה, קיום תעניות דיבור, תפילות, תיקונים ואיסוף כספים לעזרה לנזקקים. בימי מלחמת העולם השנייה ערך מספר תפילות ציבוריות למען שלום האזרחים וסיום המלחמה.
רוב פעולותיו למען נזקקים היו בסתר. הרב שמואל אליהו סיפר שאביו, הרב מרדכי אליהו אמר עליו שהיה אחד מל"ו צדיקים, "אם לא הראשון שבהם".
נפטר בי"ב אלול ה'תשכ"ח, 5 בספטמבר 1968, בגיל 76.
"יחקור המבין וידע המשכיל כי אין בי לא חכמה ולא תושיה, לא דעת ולא תבונה, להבין אמרי בינה, וכל הכתוב בפנים הוא בבחירת ה' ובגזירתו על נשמתי, כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד..." דברי הרב בפתיחה לספרו המפורסם "אהבת חיים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!