מעלת השמירה באכילה
ויקרא (יא,מד-מה): "וְלֹא
תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, הַמַּעֲלֶה
אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי
קָדוֹשׁ אָנִי".
שואלת הגמרא (ב"מ סא:) למה
במאכלות אסורים נאמר "המעלה" ובשאר המקומות "המוציא / הוצאתי"?
עונה הגמרא שזה מלשון מָעלָה - "אומר
הקב"ה אלמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים
דַיִי"!
כל העבירות הן
חיצוניות הן פוגעות בנפשו אך לא הופכות לחלק ממנו אבל אכילת איסור הופכת לחלק מהאדם!
כמאמר חז"ל: "ונטמאתם בם - ונטמתם בם" לשון טמטום.
שמירה על האכילה
עוזרת בשליטה על היצר:
כל אימת שיהודי ניגש
לאכול דבר כלשהו, הוא נעצר ושואל את עצמו מספר שאלות:
המאכל עצמו, זמן
האכילה, מקום האכילה, האם הוא מעושר, האם אינו מתולע...
אחרי שהוברר שהמאכל
בסדר, אני צריך לדעת האם אני יכול לאוכלו עכשיו או להמתין לסוף התפילה, לעשיית
קידוש או הבדלה, או שאני בשרי, או שהיום תענית, שאין מצוה שעליי לעשות לפני כן כמו
ק"ש או תקיעת שופר, או אני צריך להאכיל לפני כן את הבע"ח...
בענין מקום האכילה, האם
צריך להיכנס לסכה.
האם צריך ליטול ידיים.
אני צריך לברר איזו
ברכה צריך לברך ולברך אותה ולברך אח"כ וכו'
כך מרומם האדם את
עצמו מעל יצרו.
ללא אכילה אי-אפשר,
לכן זו התמודדות יומיומית שאנו ניצבים מולה כל הזמן!
עובדה שאנו יגעים
ועמלים ללא הרף במשך כמעט 6000 שנה בתיקון אכילה אחת ויחידה, ובאכילה לקינו
ובאכילה נרפא בע"ה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!