״הְיֵה בְּרָכָה״ - סוד המהפכה
בראשית[1] (יב-יג): "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה
שְׁמֶךָ... וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל
מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה״.
ברכתו של הקב״ה לאברהם לעשותו גוי גדול,
לברכו ולגדלו, לברך את מברכיו ולקלל את מקלליו, עד שיתוקן המין האנושי כולו לא
השאירה לכאורה לאברהם שום משימה שאותה הוא נדרש לעשות בעצמו, חוץ מדבר אחד אותו
ציווה עליו הקב״ה לעשות בעצמו - ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״.
מהי ברכה בכלל, ומה משמעותו של
הציווי האלוקי לאברהם, ולנו כזרעו - ׳והיה ברכה׳, וכיצד יש לעשות זאת?
מבאר נפש החיים (שער ב פרק ב): ״ברכה אינה שבח ותהילה לה׳ אלא תוספת וריבוי״, ברכה מלשון
הברכה.
הסבר - אחת
מהפעולות החקלאיות נקראת הברכה. הברכה היא אחת האפשרויות להגדיל את מספר הגפנים
במטע, כאשר עובד האדמה משתמש בזמורת אחד הגפנים כדי לעשותה גפן עצמאית בפני עצמה,
באופן הבא: לאחר שאחת הגפנים במטע גדלה, העמיקה שורשים והפריחה ענפים-זמורות, מותח
הכורם אחת מזמורותיה הארוכות כאשר היא עדיין מחוברת לגפן, מכניסה לקרקע בעומק
מסוים ומוציא את סופה מעל פני הקרקע. לאחר שהזמורה השרישה והחלה לפרוח כגפן לכל
דבר, מנתק הוא את הזמורה ממקורה - הגפן הראשונה, והזמורה הייתה לגפן עצמאית העומדת
בפני עצמה, ובכך הרוויח גפן נוספת במטע הגפנים.
זו פעולת ההברכה בשדה, וזו מהותה של
הברכה - לעבור תהליך של הברכה, דהיינו להתחבר לשורשנו ולמקור חיותנו להקב״ה,
כגפן השנייה הנראית כלפי חוץ כעצמאית, אך באופן פנימי יודעת היא שמקורה נובע מן
הגפן הראשונה, ביודענו שכל כוחנו ומרצנו לפעול ולעשות באופן עצמאי, נובע מרבש״ע
המחיינו והנותן לנו כוח לעשות חיל.
אם כן, האדם המברך, אינו משבח ומהלל את ה׳ שהרי לה׳ אין צורך בכך, אלא מחבר - ׳מבריך׳ את
עצמו אל מקורו - אל ה׳, כאשר מרכז הכובד של הברכה איננו ה׳, אלא האדם המברך עצמו.
מכאן מובן שהתפקיד שהוטל על אברהם אבינו - ׳היה ברכה׳, היה ״להבריך״ - לחבר את כל המין האנושי למקורו האלוקי
דרכו, כפי שאכן כך עשה כל חייו בקראו בשם ה׳ לכל באי עולם.
אך כיצד יעשה זאת, מהי הדרך המעשית
להבריך את כולם אל ה' בקראו בשם ה׳?
על כך אומר לו רבש״ע - ׳היה ברכה׳,
פשוט ׳היה׳ - תהיה אתה!
מה משמעות הדבר?
מבאר הרב אריה לוין (בפירושו לפרקי אבות) שמשמעותה המילה 'היה' כפי שבאה לידי ביטוי בפתיחת
דבריהם של חלק מחכמי מסכת אבות במילים "הוא היה אומר" היא שלפני
שהוא אמר באופן חיצוני-שכלי את דעותיו ומוסריו לרבים כדי לשכנעם באמיתת דבריו, הוא
היה כזה בפנימיותו - במידותיו, ברצונו ובהתנהגותו המעשית.
הויה פנימית עצמית שהיא הסיבה
האמיתית להשפעתו על האחרים. המתגלה בהקרנה ודוגמה אישית, שפעמים פועלת את פעולתה
אף ללא כוונה מצדו של המשפיע.
כמובן אין הדבר סותר את הצורך להשפיע
באופן מעשי ובשכנוע שכלי כדיבור. כתיבה וכד׳, אך ההשפעה העמוקה והאמיתית ביותר היא
- ׳היה ברכה׳, היה אדם שיהיו חפצים בקרבתו וירצו להתחבר אליו להתברך אליו וממנו.
הרב קוק (אדר
היקר עמ' לה-לו): ״חכם גדול אחד, גאון בתורה, צדיק במעשיו ועשיר במידותיו (כל אדם
כפי מדרגתו) יפעול במהלך חייו ובהשפעתו, היוצאת על-פי רוב דווקא בלי שום כוונה
מצדו, הרבה יותר מאלפי מאמרים ודרשות מלהיבות...".
אמנם השפעה בדרך זו לוקחת זמן, דורשת
המון סבלנות, ועוברת דרך מורכבויות וסיבוכים, אך רק כך, מתוך ׳היה ברכה׳ - תהיה
המהפכה!
אבן שלמה (הרב
קרליבך, בראשית, עמ' 95 ע"פ מי השילוח): "כתוב (ישעיה מד,ג): "כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנֹזְלִים
עַל יַבָּשָׁה" – אברהם זכה שה' ידבר איתו כי הוא היה צמא לדבר ה' הוא היה
ממש רעב וצמא להבין את הסיבות שמאחורי הדברים, את שורשי המציאות".
הרב מיכאל אבולעפיה (אמנות ההכלה עמ' 25-31): 'אב' פירושו עיקרון – סיבה ראשונית תיאורטית,
'בן' זו התולדה – פועל יוצא.
אחרי שמתקיים (מלאכי ג,כד) "וְהֵשִׁיב
לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים" שזה העיקרון הראשוני מתקיים גם "וְלֵב בָּנִים
עַל אֲבוֹתָם" שזו התוצאה.
לכן, במקום להיות שופט ולעסוק בעשיית צדק – מי התחיל במריבה וכד' על האב להבין קודם למה יש מתח
בבית, מה הסיבה העקרונית למריבה.
כדי להבין למה יש מתח בבית האבא צריך
לשאול שאלות אחרות: כמה אני מחבק את ילדי באמת? כמה אני
משקיע בהשכבה ובהקמה? כמה אני מספר, מנשק, כמה מכנסי נשחקו מלרדת ולשחק עם ילדי על
השטיח...
ההשפעה החודרת ביותר בנפש הילד היא
האווירה שבביתו. לפעמים, מתח ומריבות בין ההורים עלולים
להכאיב מאוד לילד, הסובל העיקרי מן האווירה העכורה. מצבם של בני המשפחה עשר להשתפר
על ידי שינוי באווירה - קרי על ידי אוורורים.
האוורור הראשון הנו... עקרת בית. לעתים,
כדאי לשאת בהוצאות כלכליות רבות על מנת לאפשר לעקרת הבית ״להתחמצן״ יום או יומיים
בשבוע. ואם לא ניתן, אז אפשר שהבעל, האחות הגדולה או השכנה ישמרו לסירוגין על
הילדים כדי שהאם תוכל להתאוורר.
גם האב צריך כמובן לקבוע עתים לתורת
הנפש והגוף.
כמו כן, רצוי שבכל ערב ישבו בני הזוג
לשוחח על מנת לאוורר עצמם מרגשות היום. ומומלץ מאוד מדי חודשיים-שלושה לשקול יציאה
זוגית המעמיקה את הקשר ומחדשת את התקשורת הזוגית.
גם המשפחה כולה כדאי שתצא לנופש,
באוהלים או באכסניית נוער, אפילו פעמיים בשנה.
כל אלו תורמים לאוורור - להתחדשות
ולהתרעננות, שבלעדיהם האדם עלול להרגיש לפעמים שהוא מדבר סתם לאוויר... שינוי
האווירה עשוי להיטיב את מזג האוויר בלב כל בני המשפחה!
את מירב המאמצים של חינוך הילדים צריך להשקיע באווירה בבית, מאוד נח לקבל תוצאות על ידי רודנות ושליטה
אבל זו לא האווירה שאנחנו רוצים בבית וזו לא התוצאה שאנחנו רוצים לקבל.
מעשה היה
בקורס קצינים שבו חילק המפקד לכל קבוצה קשיות ומחטים ומשימתם היתה לבנות את המגדל הגבוה
והיפה ביותר.
מאחורי הקלעים, המפקד בודד מנהיג לכל
קבוצה: המנהיג של הקבוצה הראשונה יועד להיות מנהיג דיקטטור, שם אין זכות
דיבור והחלטה אלא לו, והוא כופה ושולט על כל אחד. המנהיג השני יועד להיות דמוקרט,
לקבל החלטות משותפות בדגש על הכבוד וההכלה של כל אחר מבני הקבוצה. המנהיג השלישי -
אנרכיסט, יושב בצד ללא מעש.
בתום הפעילות התבררה התוצאה: המגדל
הגבוה ביותר היה זה של הראשון, של המנהיג השולט, כשכל בני הקבוצה מסוכסכים זה עם
זה. המגדל היפה ביותר היה של הדמוקרט, כשכל בני הקבוצה מחבבים זה את זה. בקבוצה
השלישית - היו קשיות ומחטים פזורים ללא צורה, וכל אחד מדבר עם חברו ללא חיבור
לפעולה.
המסקנה ברורה: ההורה המנהיג השתלטן -
מביא את ילדיו להצלחה גבוהה יותר אך לאורך זמן המבנה הזה אינו מחזיק, כי כל הרגשות
השליליים עלולים יום אחד להשתלט על הנשלט עד שהוא אפילו עלול למרוד בהוריו.
אם הילדים הם התוצאה של התנהגות
ההורים, אז "היה ברכה" תשקיע בלגדל את עצמך למעיין נובע ואת ביתך למקום עם הרבה נחת וכך ילדיך יגדלו
כמו שצריך בע"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!