יום ראשון, 18 בפברואר 2018

מעמד האשה

כל אשה - אסתר!



בכל שבת, במשך מאות (ואולי יותר...) שנים, נהגו במשפחתנו להעביר את כוס הקידוש בין בני המשפחה קודם כל לבנים ואחר כך לבנות המשפחה (הלחם של ה'המוציא' חולק לפי הגיל).

אני לא בא לערער על המנהג הזה ואני בטוח שהתחילו אותו בגלל סיבה טובה, אבל, מהשבת האחרונה המנהג בביתנו הקטן השתנה והחלוקה מתבצעת לפי הגיל, גם בקידוש וגם ב'המוציא'...

אני לא רגיל לשנות מנהגים, למעשה זה המנהג היחידי ששיניתי כל חיי...

חושבני, שבעקבות הגאולה, העליה לארץ ישראל, והתהליך שהקב"ה מעביר את העולם בעניין המעטת הקללה של 'והוא ימשול בך' השינוי הזה מתבקש, ואפרט קצת יותר...

כולנו מכירים את הנשים המרכזיות בעמ"י שנכנסו להיסטוריה בזכות מעשיהן בחייהן או במותן, בתנ"ך במדרשים ובסיפורי עמנו ישנן דוגמאות למכביר:

האמהות הקדושות שרה רבקה רחל ולאה, המילדות בסירובן לפרעה – "ותחיין את הילדים", הנשים במצרים ששמרו במסירות נפש על הטהרה והילודה, הנשים שלא השתתפו במעשה העגל, הנשים שהתעסקו ראשונות בבנין המשכן, הנשים שביקשו להיכנס לארץ ולא התפעלו מחטא המרגלים, רות המואביה, דבורה הנביאה, יעל אשת חבר הקיני, אסתר המלכה, יהודית שכרתה את ראש הולופורנס, רחל אשתו של ר' עקיבא, ברוריה אשת ר' מאיר, חנה ושבעת בניה, הנשים בימי גירוש ספרד ומסעות הצלב, התנאית אסנת ברזאני, הקדושה סול חגואל (סוליקא), הגב' שרה שנירר ו93 תלמידותיה, חנה סנש, שרה אהרונסון ועוד ועוד.

אבל מה עם האשה היהודיה הרגילה, אשה שהיא לא רבנית, לא מתה על קידוש השם ואף לא הרגה אויב וצורר... מה המעמד שלה ביהדות? המעמד הנפשי, המעמד הרוחני?

האם הוא שווה למעמד הגבר, פחות ממנו, או 'שומו שמים' גבוה יותר?

כותב הרב אליהו כי טוב: "האיש והאישה – שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות משלהם. שני מינים בתוך המין האנושי. שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות. שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה'' (איש וביתו עמ' קכה).

מוסיף הרב סולובייצ'יק: "העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלהים דיבר עימן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי" (אדם וביתו עמ' 77-78).

דברים אלו מסכמים יפה מקורות רבים בחז"ל על חשיבותה של האשה, חשיבות שאינה פחותה במאומה מחשיבות האיש ולפעמים אף יותר.

מעניין לראות שלעומת סוגיות בתלמוד הבבלי (תורת בבל) הנותנות מעמד גבוה יותר לאיש, בתלמוד הירושלמי (תורת ארץ ישראל) מופיעה האשה כשווה אל האיש.

עם זאת, חשוב להבין שתכונות האשה ומעלתה הן פנימיות ועמוקות יותר (כדברי בעל התניא – "מאבי קיבלתי את ההבנה בהלכה, אבל את רוח הקודש קבלתי מאימי"), לכן גם חשיבותן לא מתבטאת בפרהסיה, מסיבה זו אפשר למצוא מקורות הנראים כסותרים את חשיבות האשה, אבל במבט מדוקדק מבינים שהם נועדו אך ורק כדי לשמור על הצניעות הטבעית, או כדי לשמר את הילודה והמשך העם היהודי.

עקרון זה היה נכון תמיד, אבל בזמננו, כחלק מתהליך הגאולה המופיע בעולם כולו (שחרור העבדים, מדינות שקיבלו ריבונות לאחר מאות ואלפי שנים ועוד) ובפרט בעם ישראל בקיבוץ הגלויות והקמת המדינה, גם הקללה הנושנה שנגזרה על חוה אימנו והשפיעה על העולם במשך אלפי שנים – "והוא ימשול בך" – מתפוגגת אט אט ומעלת האשה מתפרסמת לא רק בבית פנימה אלא גם בראש חוצות כמו שרואים מסביב...

לצערנו התנועה הפמניסטית עושה הרבה נזקים גם למעמד האשה וגם לטבעיות העולם בכך שהיא פורצת ללא גבולות וללא הכוונה, אבל נקודת האמת של התרפאות האשה, המורגשת היטב בפנימיות העולם ובנשמות ישראל, היא זו שגורמת לתנועה הזאת לפרוץ.

תורת הקבלה מסבירה באופן עמוק את נפש האשה והקבלתה למידת המלכות, הקבלה המייחדת אותה בתכונות מדהימות: בינה יתירה, רגישות עצומה, הבאת חיים לעולם, קביעת יהדות הוולד, רצון המכוון ישירות לרצון הבורא ("שעשני כרצונו"), הקבלה לאור המקיף הגבוה יותר ("נקבה תסובב גבר"), הקבלה לשכינה – נוכחות ה' בעולם, ועוד.

זאת ועוד, תורת הקבלה מסבירה שככל שהעולם מתקדם יותר לתיקונו כך גם עוצמת ספירת המלכות, וכתוצאה מכך נפש האשה המקבילה לה, מתגברת יותר ויותר עד ההגעה למצב של "אשת חיל עטרת בעלה" – האשה תעלה במעלתה על פני האיש.

לנו הגברים לא נותר אלא לקנא, כדברי רבי קלונימוס בן קלונימוס (אבן בוחן): "אוי לי אמי ילידתני בן זכר, הפסדתי הפסד מרובה ויצא כל שכר... ואחר שכך למדתי מפי השמועה, שמברכין על הטובה ועל הרעה. אברך בקול נמוך בשפה חלושה, ברוך אתה ה' שלא עשני אשה...".

"לעתיד לבוא כשגם האדם יכיר את האמת ויהיה כולו בבחינת 'הטוב והמיטיב', לא יוכל לברך על כי לא נעשה אישה, שהרי אז יכיר שבניינה של האישה רם הוא - יותר אלוקי, ויבחין שהוא פחות אנושי ממנו עצמו" (הרצי"ה קוק).

'לעתיד לבוא' הכוונה שבכל רגע ורגע העולם מכיר יותר ויותר טוב את נפש האשה ולומד להעריך את גדולתה.

אם במשך ההיסטוריה בלטו מעל ראשי כולם אך ורק נשים מיוחדות, עכשיו העולם לומד אט אט שכל הנשים הן מיוחדות.

זהו תהליך שלוקח זמן, תהליך שצריך להיעשות בתבונה וברגישות (בינה יתירה...), תהליך שצריך להתרחש בענווה ועם זהירות עצומה, כדי לא לפגוע בפנימיות האשה, בצניעותה, בבריאותה, בעדינותה, ובהמשך העולם.


פורסם במגזין 'אורות - אדר' של הגרעין התורני במודיעין.

לחץ כאן או על הריבוע השחור (בקובץ מימין למעלה) לקריאה נוחה יותר בpdf...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: